פגיעות ראש בספורט – האם אומנויות לחימה משולבות, אגרוף תאילנדי וטאקוונדו פוגעים בחשיבה בטווח הארוך?

מאת יוסי שריף

אם אתם – הקוראים והקוראות – עוסקים בספורט לחימה במגע מלא, כגון לחימה משולבת, אגרוף תאילנדי, איגרוף או טהקוונדו או שאחד מילדיכם עוסק בו, אתם חייבים לעצמכם לקרוא לפחות את תקציר המנהלים שלפני המאמר. כמו כן, בסוף המאמר ישנו נספח ביבליוגרפיה של מחקרים עכשוויים המתעדכן תדיר (יולי 2017).

פגיעות ראש יכולות להיות חמורות וברורות או סמויות מהעין ומצטברות.

הורדת הסיכון לפגיעות ראש – תקציר חשוב ביותר

  1. לפגיעות ראש – בין אם הן פגיעות חזקות של פעם בתקופה או פגיעות חלשות חוזרות – לפגיעות מכל הסוגים, יש אפקט מצטבר.

  2. באימון לחימה יש למצוא את שיווי המשקל בין אימון יעיל ובין הפחתה של פגיעות הראש.

  3. בספורט לחימה (אומנויות לחימה תחרותיות) שבו נקבע המנצח גם על ידי הסבת נזק מוחי זמני (זעזוע מוח = נוק אאוט) יש סיכון מיידי וגם סיכון ארוך טווח שהמתאמנים והוריהם צריכים להבין היטב ולקבל על עצמם.
  4. איגרוף קלאסי, MMA, איגרוף תאילנדי, טאיקוונדו, כדורגל, רוגבי, נינג׳יטסו, פנקרטיון, פוטבול – זו רשימה חלקית של סוגי פעילות בהן סופגת הגולגולת מכות חוזרות.
  5. כפפות מרופדות היטב עדיפות על כפפות שאינן מרופדות, כפפות אגרוף סגורות עדיפות על כפפות MMA פתוחות גם בגלל הפחתת זעזועים לראש בזמן מכה וגם בגלל שאצבעות יכולות לפגוע בעיני היריב, או להשבר. כפפות MMA אינן מתאימות אפילו לאימון שק או פוקוסים בגלל שאינן מגינות טוב על עצמות כף היד המכה.
  6. מגיני ראש באומנויות לחימה צריכים להשקל על סמך הסילבוס הטכני. באומנויות לחימה שבהן יש גם התגוששות (מגע קרוב והאבקות) יש להמנע ממגיני ראש בגלל הסיכון הגדול לפגיעות צוואר. מגיני ראש אינם מגינים היטב מפני פגיעות בסנטר ותאוצה זוויתית ונזק טראומטי הנובע ממכות לסנטר.
  7. תרגילים קבועים לחיזוק שרירי צוואר הקדמיים תורמים להפחתת זעזועים של הגולגולת והמבנים שבתוכה בזמן מכה.
  8. יש להמנע מלעמת תלמידים בעלי משקלים שונים בהרבה או בעלי כוח מכה שונה בהרבה בקרבות הכוללים נסיונות לנזק מוחי (נוק אאוט) כאמצעי נצחון.
  9. יש לזהות תלמידים עם נטיה לפגיעות ראש, כאלו שנפגעו בעבר, כאלו שיש במשפחתם חולים במחלות עצבים ניווניות, ולקבוע להם פרוטוקול אימונים שאינו כולל מכות בינוניות ומעלה לראש.
  10. תלמיד שנפגע בראשו, בין אם נגרם אובדן הכרה ואפילו אם המכה לא גרמה לאובדן הכרה אבל הייתה מספיקה כדי לעצור את הקרב, תלמיד כזה לא יבצע קרבות עם מכות לראש במשך שלושה חודשים.
  11. תלמיד שנפגע בראשו ונגרם לו אבדן הכרה, יופנה מיד, ללא דיחוי, לחדר מיון עם סיפור הפגיעה כדי שרופא מיומן יוכל לאבחן את הנזק ובמידת הצורך יאשפז אותו להשגחה של יממה כדי לעקוב אחר התפתחות הסימנים.

הורים שילדיהם עוסקים בספורט לחימה עם מכות או בעיטות לראש חייבים לדעת שבנוסף לסיכון של פגיעה טראומטית, יש סיכון לפגיעה כרונית שתוצאותיה יתגלו בעוד שנים. למרות היכולת של המוח הצעיר להתאושש מפגיעות, הרי שעדיין איננו יודעים בוודאות מהם הגורמים המעמידים צעירים מסוימים בקבוצת סיכון גבוהה יותר. חשוב לדעת: גם טאקוונדו, אומנות לחימה אולימפית נפלאה, היא ענף שבו קיים חשש לפגיעות ראש. עצמתה של בעיטה, גם בשילוב קסדה, מספיקה כדי לגרום לזעזוע מוח חמור. בבעיטה לראש, גם עם קסדה, מתפתחות תאוצות זוויתיות גבוהות בהרבה מאשר באגרוף (19) (21).

בכל ספורט לחימה שאחת הדרכים העיקריות לניצחון בו היא על ידי גרימת נזק מוחי – או במילים אחרות, על ידי נוק אאוט (7) – חייבים ליידע את התלמידים באשר לסכנה המצטברת של הספורט, בנוסף לסכנות הטראומטיות של פציעה יחידה.
מתאמנים מבוגרים באומנויות לחימה משולבות – אגרוף תאילנדי, טאקוונדו ואגרוף קלאסי – חייבים לדעת שהם עוסקים בספורט העלול לגרום לנזק מוחי (7), גם טראומטי וגם מצטבר. כדי לצמצם מעט את הסיכון, חייבים להשתמש בכפפות מתאימות, במגיני שיניים המפחיתים חלק מהפגיעות ובכובעי מגן. החשוב מכל אמצעי הזהירות הוא צמצום אימוני הקרב שבהם חוטפים מכות לראש.
אדגיש זאת שוב – כדי למנוע נזק מוחי ארוך טווח בספורט לחימה ובאומנויות לחימה, חייבים לצמצם למינימום את אימוני הלחימה שבהם חוטפים מכות או בעיטות לראש. מינימום.

תאונות קשות בספורט

כמה ימים אחרי שצ’ד סטובר, נער בן 17, מת לאחר פגיעת ראש במשחק פוטבול בין בתי ספר (1), הגיע אחד מתלמידי בקבוצות הבוגרים לאימון הנינג’יטסו הרגיל באקבן. הוא הגיע עם כפפות אופנתיות של אומנות לחימה משולבת. יש כמה יצרנים של כפפות כאלו, אבל כמו כפפות איגרוף סגורות, כפפות ה MMA האופנתיות נבדלות אחת מהשניה בכמות הריפוד. כמות הריפוד נמדדת באונקיות (יחידת משקל) אבל השונות בין יצרנים וחומרי מילוי גורמת לכך שבאותה יחידת משקל, 14 אונקיות למשל, ישנם ריפודים טובים יותר וישנם ריפודים קשים, שאינם סופגים זעזועים. אותו תלמיד הראה לי כפפות אופנתיות של חברה ידועה שהיו גם קלות וגם בעלות ריפוד מינימלי. כפפות כאלו הן מסוכנות, ועל כך בהמשך. לא הכבדתי את יומו של התלמיד עם הפרטים של המשחק שהתרחש בנובמבר 2013, משחק בין נבחרות התיכונים קרדינלס וסייקרד הרט, לא סיפרתי לו על הפינוי של צ’ד סטובר במסוק ולא על הפנייה הנרגשת של אמו של צ’ד. לא סיפרתי מפני שאני לא חושב שלצעירים לאחר צבא יש נכונות לשמוע שיש להם פוטנציאל פגיעה. פגיעת הראש של צ’ד סטובר נבעה מהמשקלים והמהירויות של פוטבול אמריקאי, ומתאמנים שלומדים אצלי, שאינם מתאמנים בפוטבול, לא חושבים שקצת מכות לראש הן בעיה. למרבה מזלם, אני חושב שמכות לראש עלולות להיות בעיה רצינית, ובסוף המאמר אפרט מספר דרכים כדי למזער, כי אי אפשר למנוע לחלוטין, למזער את הנזקים של שני סוגי הפגיעה – הטראומטית והמצטברת. השתדלתי לספר עובדות קליניות בשפה ברורה ורק בסוף המאמר, ברשימה מסודרת, יש הפניות לקריאה נוספת, מעמיקה יותר, של הספרות הענפה העוסקת בפגיעות ראש.

 נזק מיידי מול נזק מצטבר בפגיעות ראש

האסטרטגיה של מוחמד עלי התחילה הרבה לפני הקרב. “ליסטון מסריח כמו דוב, ואחרי הקרב אתרום אותו לגן חיות”, אמר עלי לעיתונאים. זה היה מרגיז ושערורייתי, ובמהלך הקרב ליסטון, שמיהר קדימה, הפסיד לבסוף בנוק אאוט טכני. אבל עלי התבגר, איבד חלק ממהירותו וחטף יותר ויותר מכות. את הסוף כולם יודעים, עלי לקה בסוג של פרקינסון שיש לו שם נוסף: דמנציה פוגיליסטיקה (DP). דמנציה פוגיליסטיקה היא מחלה הפוגעת במערכת העצבים המרכזית ונגרמת כתוצאה מזעזועי מוח אצל ספורטאים בכלל ומתאגרפים בפרט. דמנציה בלטינית היא חוסר מחשבה. דמנציה פוגיליסטיקה מגלה איפיונים דומים למחלות ניווניות רבות של המוח ובכללן אלצהיימר (2). כיום מקובל יותר לקרוא למחלה כרוניק טראומטיק אנצלופטי (Chronic Traumatic Encephalopathy, CTE) ולמרות שלא ברור לחלוטין הקשר בינה לבין פגיעות ראש שאינן טראומטיות (3) הרי ששינויי האישיות הנובעים מכרוניק טראומטיק אנצלופטי ידועים כבר שנים רבות (4), וכוללים מצבי דכאון והתנהגות אגרסיבית. לא לכל הלוקים במחלה הניוונית הזו יהיו את כל הסימפטומים. אצל מוחמד עלי הסימפטומים הם מוטוריים בעיקר והם נובעים מצרוף קשה של נטיה טבעית, הרבה פגיעות בינוניות וכמה פגיעות קשות.

בפגיעות ראש טראומטיות, אפילו כאלו המובילות למוות, לא תמיד אפשר לחזות את מהלך הקרב המוביל לפגיעה ולהפסיק אותו בזמן. ניתוח וידאו של קרבות אגרוף שבהם קרו מקרי מוות הראה שלא תמיד היו מאפיינים כמותיים, כלומר לא תמיד אפשר בדיעבד לקשר בין כמות המכות לראש שחוטף מתאגרף להתמוטטות שלו. לא נתגלו גם באופן גורף (ושוב, הכוונה אינה למקרים בודדים אלא למספר קרבות) מאפיינים של התנהגות קרב הקשורה למוות בזירה. כלומר, קשה לחזות פגיעה טראומטית מתוך הסתכלות על הקרב. בקרבות שבהם ברור שהספורטאי מקבל מכות רבות לראש והוא אינו מסוגל להגן על עצמו, הפסקת הקרב חיונית. אולם המחקר מדגים שבחלק מהקרבות הקטלניים לא היו סימנים מקדימים בקרב על כך שאחד המתאגרפים עומד למות (22).

ספורט לחימה – דהיינו אומנויות לחימה ספורטיביות, כאלו שיש בהן שופטים, ניקוד, מנצח ומפסיד – הוא תמיד פופולארי והיום, עם עלייתה של ליגת ה UFC והמתחרות שלה, הפכו אומנויות לחימה משולבות לפופולאריות ביותר (23). אלא שלא רק באומנויות לחימה משולבות, גם באגרוף תאילנדי (מואי תאי) ובטאקוונדו מהוות מכות לראש אמצעי חשוב להכרעת התחרות. מכות אלו אינן מהוות סיכון רק במקרים קיצוניים – ישנה סכנה נפוצה יותר הנובעת מחזרה של מכות בעוצמה מועטה.

מחקרים רבים בשנים האחרונות עוסקים לא רק בפגיעות ראש טראומטיות, כמו זו של צ’ד סטובר, אלא בהשפעה המצטברת של פגיעות ראש קלות יותר, השפעה לא רק על החשיבה אלא גם על דיכאונות (5) והפרעות אישיות. התפתחות אמצעי הבדיקה (6) כמו גם המחיר הכבד שמערכות הבריאות בכל המדינות המערביות משלמות על תאונות, העלו את רף הבדיקה וייצרו מסקנות נוספות בתחום שבעבר זכה לתשומת לב מועטה יחסית. (עדכון 26 באפריל 2014) – פגיעות ראש, מהן כארבעים אחוז בגלל עיסוק בספורט היוו מנבא טוב לגבי פשיטת רגל עתידית וחיים כחסר בית במחקר שנערך בקנדה (25)

עד גיל 50 הספקתי לקבל מספר זעזועי מוח קלים, מאחר ובעבר עשיתי קרבות עם יותר אגרסיביות מאשר מיומנות. באחד מהם איבדתי את ההכרה ליותר מדקה. למרות הפציעות האלו סיימתי שני תארים אקדמיים ואני לא מרגיש ירידה ביכולות הקוגניטיביות. לכל אלו שיש להם טיעון דומה אגיד רק זאת: זו אנקדוטה, זה סיפור אישי. וסיפור אישי, ואפילו כמה סיפורים, אינם תמונה כוללת. יותר ויותר עדויות רפואיות מראות שגם פגיעות ראש קלות יכולות ליצור מגוון שלם של בעיות קוגניטיביות ורגשיות שאינן בנות ריפוי. זו התמונה הכוללת: הראש שלנו, למרות שהוא מוגן לא רע, אינו בנוי לקבל מכות על בסיס שבועי, ואם אנחנו מקבלים מכות לראש באופן קבוע, יש סיכוי סטטיסטי שנשלם את המחיר עכשיו או בעתיד.

מובן שלתמונה הזו של ספורט יש גם רקע של כסף. ענפים כמו פוטבול אמריקאי סובלים כבר עתה מכך שהורים שמתחילים להבין את הסיכונים ינתבו את ילדיהם לענפים אחרים ולא לפוטבול. זה קורה כבר עתה בגלל משקל העדויות על הנזק המוחי הנגרם מהמשחק (9).

אל מול האינטרסים הכספיים של הקבוצות ושל ענפי הספורט, הרי שמנגנונים רפואיים שזה תפקידם, אוספים יותר ויותר עדויות על הסיכונים בפוטבול ובענפי ספורט נוספים. המחקרים היבשים נעזרים בחשיפת התוצאות הקשות של פגיעות ראש חוזרות אצל ספורטאים שהתאבדו בעקבות דיכאון, וכמובן אותן טרגדיות של שחקנים כמו צ’ד סטובר שמתו בגלל טראומות ישירות.

גם בגלל בעיית התדמית, שהיא בעיה כספית עצומה, וגם עקב החשש מתביעות עתידיות, ענף אומנויות הלחימה המשולבות הזרים בתקופה האחרונה כ-600,000 דולר למחקר שנועד לבדוק את הסיכונים שבמכות הראש שבסוג הספורט הפופולארי הזה (10). ל-MMA יש בעיה נוספת, והיא הסיפור שפתח את הקטע הזה: הכפפות שלו הן סקסיות בטירוף אבל מגינות פחות טוב מכפפות אגרוף. כפפה מרופדת מורידה את הזעזוע לראש ממכות קלות, אבל למרות שלא בדקתי את זה מכנית, נדמה לי שבמכות רציניות לראש ההבדל בין כפפת 12 אונקיות ל-14 אונקיות הוא זניח. כך או כך מצטבר נזק.

אסטרטגיות אימון והדרכה בהקשר של פגיעות ראש

לפני הרבה שנים התחלתי לעבוד לפי פרוטוקול של חשד לזעזוע מוח חוזר (11) ואני ממליץ עליו לכל המדריכים שלמדו באקבן. תלמיד שקיבל מכה משמעותית לראש, גם אם לא איבד הכרה או הציג סימנים כלשהם שזה הזיז לו (12), מנוע מהשתתפות בקרב-אימון שבו הוא עלול לחטוף מכה נוספת לתקופה של שלושה חודשים. יש לזה כמה אספקטים: תלמידים המנהלים קרבות חזקים ומקבלים מכות לראש נוטים לעשות זאת באופן סדרתי, ולכן לעתים אני משבית את התלמיד לגמרי אם אני חושש שהוא יוביל את עצמו לסיטואציית פציעה חוזרת. התבנית של פציעת ראש חוזרת אצל אותם אנשים מופיעה גם בפוטבול (13). בשנים האחרונות אני מעדיף להזהר עוד יותר, ואיני מרשה קרבות אימון עם מכות משמעותיות לראש. מותר לסמן לראש עם כפפת אגרוף אבל לא לחתור למכות חזקות מאוד. כך נשמר העניין שיש לי בקרב אימון מציאותי, אבל יש גבול שצריך להציב למציאותיות של קרב האימון, ואני מציב אותו – בטיחות מקבלת קדימות מתודית. בטיחות מעל לכל.

הסכנה העיקרית על מזרן האימונים של אקבן הייתה תמיד נפילות כתוצאה מהטלות, וחלק גדול מסטנדרט הבטיחות שיצרתי בשנת 1991 נועד לצמצם את הסוג הזה של תאונות האימונים. אבל עוד לפני הדגש על בטיחות הטלות, כבר בשנת 1989, התחלתי לחייב תלמידים לחבוש קסדת אגרוף מרופדת ובהמשך קסדת בעיטות סגורה. הקסדות לא עזרו בהרבה בסוג הקרבות שאנו עורכים באימונים. למרות שקסדות האגרוף מורידות את חומרת הפציעות (7), אצלנו קרבות עם קסדה סגורה תרמו לטכניקה רשלנית בהגנה ולא שמרו מפני הפגיעה הבעייתית ביותר, לדעתי, וזו פגיעת רוטציה הנובעת ממכה מהצד ללסת (8). אחרי כשנתיים של התנסות מלווה בתחקור בוידאו, תחקור שבאקבן הוא חלק בלתי נפרד ממתודת האימונים (24), הפסקתי את השימוש בקסדות מגן, סגורות או חצי פתוחות. הן לא צמצמו את הזעזועים הקשים, תרמו לטכניקת הגנה גרועה ובעיקר, בסיטואציות של התגוששות והטלות, הן סיכנו את הצוואר.

אחד מעקרונות היסוד של שיטת ההדרכה והתחקור שבה אני עובד, הפירמידה המתודית, גורס שעל קרב האימון להיות דומה ככל שניתן לקרב האמת. כל זאת תוך כדי תחקור ויישום אמצעי בטיחות בהדרכה. לחוסר ניסיון בהדרכה יש מחיר שאותו עלול התלמיד לשלם. במקרה של פגיעות ראש, התשלום עלול להיות בעתיד הרחוק, אבל יש עדויות סטטיסטיות משמעותיות לכך שמשלמים מחיר בריאותי ושכלי על ספורט שבו מכות חזקות לראש הן דבר שבשגרה. צריך לדעת שכך המצב ולחשוב טוב לפני הפעילות.

כמו טיפוס הרים או אופני הרים, שהם ענפי ספורט מסוכנים וקטלניים, יש לענפים רבים סכנות אופייניות שעל הספורטאי או המתאמן להכיר ולקחת על עצמו (14). תפיסת הסכנה של ספורטאים, הורים וילדים לא תמיד מבוססת על ידע, אלא על שמועות או הלך רוח. ספורט לחימה יכול להיות בטוח יותר מכדורגל בהפסקות (15) (16). הסיכון של אומנויות לחימה אינו ייחודי, משחקים כמו כדורסל, בייסבול וכמובן אופני הרים נושאים סיכון גבוה לפציעה טראומטית (17). בענפים אלו, המהירות, חוסר הפיקוח וריבוי המשתתפים מעלים את הסיכון לפציעות רבות, ובהן גם פגיעות ראש (18). לא ראיתי ילדים החובשים קסדות למשחק הכדורגל השכונתי, למרות שזה יוריד את הסיכוי לפציעה. וכאמור, קסדה באומנות הלחימה שאנו מבצעים באקבן הוכחה כלא יעילה ואף מסוכנת.

במסגרת מעטפת הבטיחות של ההכנה הגופנית של אקבן אנו מבצעים תרגילי חיזוק צוואר בכל אימון ואימון מאחר ששרירי צוואר חזקים חשובים לצמצום הזעזוע של הגלגולת בעת מכה ישירה. (25). בכל דוג’ו של אקבן שבו אני מאמן הורדתי לחלוטין את השאיפה לנוק אאוט בקרב אימון, ואני ממליץ למדריכים שהתאמנו באקדמיה שלי רק על מכות לפנים בעוצמות נמוכות (20) ורק עם כפפות אגרוף. כל מתודת אימונים אחרת תסכן את המתאמנים בטווח הארוך.

חשוב לי לסיים ולומר שאימון באומניות לחימה מסוכן פחות מסוגי הספורט הפופולאריים שאנשים מבצעים ביום יום. כדורגל בהפסקות, אופני כביש ואופני הרים, כדורסל ועוד מסוכנים מאוד וגורמים כל שנה לאלפי פציעות בגלל המגע, המהירויות והתחרותיות הגלומה בהם.
אנחנו מציבים רף בטיחות גבוה. התחקור שמבוצע באקבן ויישום המסקנות שלו הופך את האימון בכל המקומות בהם מפנימים את המסקנות, לא רק אצלנו, במקומות רבים בארץ ובעולם, למקומות אימון לחימה בטוחים עוד יותר.

References from latest to less recent

Current research

  • Tucker R, Raftery M, Fuller GW, et al A video analysis of head injuries satisfying the criteria for a head injury assessment in professional Rugby Union: a prospective cohort study Br J Sports Med 2017;51:1147-1151.
  • Tucker R, Raftery M, Kemp S, et al Risk factors for head injury events in professional rugby union: a video analysis of 464 head injury events to inform proposed injury prevention strategies Br J Sports Med 2017;51:1152-1157.
  • Mez J, Daneshvar DH, Kiernan PT, Abdolmohammadi B, Alvarez VE, Huber BR, Alosco ML, Solomon TM, Nowinski CJ, McHale L, Cormier KA, Kubilus CA, Martin BM, Murphy L, Baugh CM, Montenigro PH, Chaisson CE, Tripodis Y, Kowall NW, Weuve J, McClean MD, Cantu RC, Goldstein LE, Katz DI, Stern RA, Stein TD, McKee AC. Clinicopathological Evaluation of Chronic Traumatic Encephalopathy in Players of American Football. JAMA. 2017;318(4):360-370. doi:10.1001/jama.2017.8334
  • Hernandez , Wu, Yip Laksari Hoffman Lopez Grant Kleiven & Camarillo, Six Degree-of-Freedom Measurements of Human Mild Traumatic Brain Injury, Annals of Biomedical EngineeringVolume 43, Issue 8, pp 1918-1934
  • Laksari, Wu, Kurt, Kuo & Camarillo, Resonance of human brain under head acceleration, Journal of the Royal Society Interface, 10 June 2015.DOI: 10.1098/rsif.2015.0331
  • Hernandez, Shull & Camarillo, Evaluation of a laboratory model of human head impact biomechanics, Journal of biomechanics, September 18, 2015, Volume 48, Issue 12, Pages 3469–3477
  • Stamp, Burls et al., Age of first exposure to football and later-life cognitive impairment in former NFL players, Neurology, Published online before print January 28, 2015, doi: http:/​/​dx.​doi.​org/​10.​1212/​WNL.​0000000000001358Neurology 10.1212/WNL.0000000000001358
  • Breslow, New: 87 Deceased NFL Players Test Positive for Brain Disease, Frontline, SEPTEMBER 18, 2015
  • McKee, Stein et. al. , The spectrum of disease in chronic traumatic encephalopathy, BRAIN, A JOURNAL OF NEUROLOGY, September 2012, doi:10.1093/brain/aws307
  • Article links and past research

    1. Tyler Conway, High School Football Player Chad Stover Passes Away Following Head Injury, LA times, Nov 14, 2013 bleacherreport.com

    2. Pedro Pineda, Douglas J. Gould, The neuroanatomical relationship of Dementia Pugilistica and Alzheimer’s Disease, Neuroanatomy (2010) 9: 5–7, neuroanatomy.org

    3. Gavett, Stern, McKee, Chronic Traumatic Encephalopathy: A Potential Late Effect of Sport-Related Concussive and Subconcussive Head Trauma, Clin Sports Med. 2011 January; 30(1): 179–xi. doi: 10.1016/j.csm.2010.09.007, ncbi.nlm.nih.gov

    4. Mendez, The Neuropsychiatric Aspects of Boxing, The International Journal of Psychiatry in Medicine, Volume 25, Number 3 / 1995, baywood.metapress.com

    5. Guskiewicz, Marshall, Bailes, Mccrea, Herndon, Harding, Matthews, Mihalik, Cantu, Recurrent Concussion and Risk of Depression in Retired Professional Football Players, MEDICINE & SCIENCE IN SPORTS & EXERCISE, American College of Sports Medicine, 2006, indianasportsconcussionnetwork.com

    6. McDonald, Saykin, McAllister, Functional MRI of mild traumatic brain injury (mTBI): progress and perspectives from the first decade of studies, Brain Imaging and Behavior, June 2012, Volume 6, Issue 2, pp 193-207, springer.com

    7. Förstl, Haass, Hemmer, Meyer, Halle, Boxing—Acute Complications and Late Sequelae, Dtsch Arztebl Int. 2010 November; 107(47): 835–839. Published online 2010 November 26. doi: 10.3238/arztebl.2010.0835, PMCID: PMC3003467, Review Article at ncbi.nlm.nih.gov

    8. Rowson, Duma, Beckwith, Chu, Greenwald, Crisco, Brolinson, Duhaime, McAllister, Maerlender, Rotational Head Kinematics in Football Impacts: An Injury Risk Function for Concussion, Annals of Biomedical Engineeringת January 2012, Volume 40, Issue 1, pp 1-13, springer.com

    9. Richardson, Report: NFL head injuries have led to drastic youth football participation decline, sports.yahoo.com, November 14, 2013, sports.yahoo.com

    10. Pugmire, Clinical study of fighters’ brains gets new funding from promoters, LA Times, February 6, 2014, www.latimes.com

    11. Castile, Collins, McIlvain, Comstock, The epidemiology of new versus recurrent sports concussions among high school athletes, 2005–2010, Br J Sports Med 2012;46:603-610 doi:10.1136/bjsports-2011-090115, bjsm.bmj.com

    12. Galetta, Barrett, Allen, Madda, Delicata, Tennant, Branas, Maguire, Messner, Devick, Galetta, Balcer, The King-Devick test as a determinant of head trauma and concussion in boxers and MMA fighters, Neurology, 2010, neurology.org

    13. Guskiewicz, McCrea, Marshall, Cantu, Randolph, Barr, Onate, Kelly, Cumulative Effects Associated With Recurrent Concussion in Collegiate Football Players, The NCAA Concussion Study, JAMA. 2003;290(19):2549-2555. doi:10.1001/jama.290.19.2549. jama.jamanetwork.com

    14. Healy, Head injuries in one football season cause measurable brain damage, LA Times, December 11, 2013, latimes.com

    15. Injuries in the European Union, Summary of injury statistics for the years 2008-2010, European Association for Injury Prevention and Safety Promotion (EuroSafe), europa.eu

    16. Mueller, Cantu, Catastrophic Sports Iinjury Research, twenty-ninth annual report, fall 1982 – spring 2011, National Center for Catastrophic Sport Injury Research, unc.edu

    17. Sports Injuries Statistics, University of Rochester Medical Center, 2014, urmc.rochester.edu

    18. Comstock, Collins, Currie, Summary Report, National high school sports-related injury surveillance study, 2012-2013 School Year, University of Denver, ucdenver.edu

    19. Pieter, Cerebral Concussions in Young and Adult Athletes: Epidemiology and Mechanisms, page 217, in Proceedings of the 9th International Conference, Sport and Quality of Life 2013, conference2013.fsps.muni.cz

    20. Stojsih, Boitano, Wilhelm, Bir, A prospective study of punch biomechanics and cognitive function for amateur boxers, Br J Sports Med. 2010 Aug;44(10):725-30. doi: 10.1136/bjsm.2008.052845. Epub 2008 Nov 19., ncbi.nlm.nih.gov

    21. Fife, Pieter, O’sullivan, Cook, Kaminski, Effects of olympic style taekwondo kicks on an instrumented head-form and resultant head injury measures, Br J Sports Med 2011;45:318-319 doi:10.1136/bjsm.2011.084038.25, bjsm.bmj.com

    22. Miele, Bailes, Objectifying when to halt a boxing match: a video analysis of fatalities, Neurosurgery. 2007 Feb;60(2):307-15; discussion 315-6. ncbi.nlm.nih.gov

    23. Choszik, The Slugfest in the Executive Suite, New York Times, February 16, 2013, nytimes.com

    24. Sheriff, The Methodical Pyramid, AKBAN academy web site, 1991, akban.org

    25. Topolovec-Vranic, J., Traumatic brain injury among men in an urban homeless shelter: observational study of rates and mechanisms of injury,cmajopen.ca/

5.11.2013 תכנון אימון נינג’יטסו, אקבן תל אביב

תזכורת, אנחנו מתאמנים באולם הזמני, ברחוב בן יהודה 193, קומה ראשונה.

ביום שלישי השבוע נחבר בעיטות ומכות יד עם בריחים בעזרת טכניקות האימון שאיתן עבדנו בשבוע שעבר.

האימונים יפתחו בחזרה על קאטות ועמידות נינג’יטסו ואחרי כך חימום כוח. האימון מסתיים ברנדורי.

אימונים נבחרים מצולמים ועולים לקטגורית אימוני נינג’יטסו בוידאו באקבן ויקי.
אומנויות לחימה תל אביב – אקבן
התקשר אלינו: 052-5108747

תרגילי נינג’יטסו ולחימה מתוכננים לדוג’ו תל אביב
Starts: 11/05/2013 6:00PM

Ends: 2013-11-05:00.000
Duration: 03:00

דוג’ו זמני – בן יהודה 193, קומה ראשונה
תל אביב
ישראל

על שושלות באומנות לחימה, הסמכות והפתעות


 מאת יוסי שריף

ידיד שלי, מומחה גדול לאומנות לחימה, התנצל בפני: “אין לי חגורה שחורה משום מדריך”. הוא התכוון לומר שאין לו הסמכה מפורשת. בעיני זו הייתה התנצלות מיותרת. מכמה סיבות – חגורה שחורה, דאן 1, באומנויות לחימה אינה מייצגת איכות גורפת. כל שיטה נותנת חגורות לפי קריטריונים פנימיים וקשה להשוות. אני מכיר שיטת לחימה אחת שבה מספיק לבוא קצת לאימונים, לנסוע ליפן, לראות את המורה ולשלם לו והופ, גשם של חגורות.

אמרתי לידידי שבעיני הוא מומחה באומנות הלחימה שלו, מומחה משום שהוא מתאמן שנים רבות, מומחה משום שהוא מחליף דעות, טכניקות ומהלומות עם מגוון גדול של מומחים אחרים.

“הבעיה שונה לגמרי”, כך אמרתי לו, ” ההסמכה אינה חשובה לך כמו שחשובה לך התנסות ביחסי מדריך תלמיד, מי שלמד במקום לימוד מסודר לא יופתע כשיתקל בדינאמיקה הבלתי נמנעת של אנשים”.

בתי ספר לאומנות לחימה הם מקום מיוחד, אלא שבמובנים רבים הם אינם שונים מאוניברסיטאות, קיבוצים, יחידות צבאיות או סתם חברה שיושבים במרכז המסחרי. בתי ספר ללחימה מורכבים מאנשים, וכשיש אנשים יש דינאמיקה של אנשים והתנסות בדינאמיקה הזו היא ההיפך מנאיביות.

לא מעט אומני לחימה שאני מכיר, אנשים טובים וכמובן מומחים באומנות לחימה, עזבו את בתי הספר שבהם הם למדו מפני שלא יכלו לסבול כמה מאפיינים בדינאמיקה הקבוצתית. כל אחד והיבלת שלו: יש כמה שרצו שיכירו בהם, בייחוד שלהם, בטכניקה הנפלאה שלהם. הם רצו להיות הכי גדולים כל הזמן, אלא שבקבוצה של אנשים תפקידים זזים ומשתנים, אז הם עזבו, היה להם קשה. ויש שרצו שכולם יהיו יחד, המדריך, המתאמנים, כולם יהיו כמו הילדים האבודים של פיטר פן, מסדר, חסמב”ה. מצחיק בדיעבד, אבל שברון לב רציני לילד שנשאר לשחק לבד במלחמה. ואני נזכר בהרבה סיפורים על מדריכים, מורים, תלמידים, חברים שאיתם התאמנתי. זה ברור, יחסים חברתיים הם מרכיב חשוב באימונים לאורך שנים.

מי שגדל בבית ספר לאורך שנים מכיר את זה, וכשדברים מתפרקים או משתנים הוא כבר מכיר, אינו מופתע כל כך ואולי גם יכול לעשות עם השינוי משהו מועיל.

אולי מה שרציתי לומר לידידי זה: “אל תהיה מופתע”. הוא אדם טוב, הידיד שלי, וחכם, אז הוא כבר יסתדר, עם או בלי הפתעות, עם או בלי שהות של שנים בבית ספר מוכר לאומנות לחימה. הוא אינו תמים.

אבל מה קורה לכל התמימים? מה קורה לכל אלו שמתעלמים קצת מהמציאות? אולי קורים דברים קשים מאוד, אבל לפעמים צומחים פרחים במקומות הכי מוזרים. כשפרח צומח בחממה הבוטאנית של אוניברסטת תל אביב זה סבבה, אבל איך שהוא יש לי הערכה גדולה הרבה יותר לפרחים במדבר.

מדריך אחד, בעיקר בתל אביב התחיל ללמד סגנון קונג פו “קטלני”. למדריך הזה היו הרבה תלמידים חזקים שהתחזקו עוד יותר מהאשליה. לאשליות יש כל כך הרבה כוח. המדריך הזה לא היה מתאמן “מפני שהוא כבר לא צריך”, הוא היה מעשן באמצע האימון מפני ש”סיגריות כבר לא משפיעות ברמה שלו” וכן הלאה. המדריך לימד את “הכוח האפל” וטען לשושלת שנמשכה הרחק לתוך הבלתי יאומן. ממש.

יום אחד מישהו חשד ואחר כך עוד אחד ואז עקבו התלמידים אחרי המורה שלהם וגילו שאימון הבוקר המפורסם שלו הוא אכילת קרואסון וריבה, ומעגלים הוא מצייר אך ורק בקפה. התלמידים התעמתו עם המדריך ואז התחילו לקרות ניסים – המדריך הודה, “הוניתי אותכם כמעט בכל” הוא אמר.

בבוקר יום שישי, בחורף לפני כמה שנים, אני וכמה ותיקים מתלבשים כמו הומלסים בחוף הרגיל שלנו. קר שזה ממש מפחיד, ועדיין חושך. פתאום מגיעים שני לוחמים, נראים אחרי צבא, ושמים עליהם חליפות קונג פו. חפתים לבנים, כפתורי בד, נעלי קונג פו. אחד המתאמנים, נראה ממוצא אפריקאי, קושר על מצחו ומסביב לאפרו שלו סרט משי כהה. השני מבצע תרגילי גמישות וחימום. היה קר.

ניגשתי אליהם, אמרתי שלום. לא רואים הרבה אנשים בים בשעות האלו, כל הסיפורים על הזקנים ששוחים בים בבוקר זה כנראה במקומות אחרים. הבחורים קצת חשדנים אבל הם מסכימים לספר לי מי הם, הם התלמידים של מורה הקונג פו בעל “הכוח האפל”. הם התעמתו איתו לא מזמן והם יודעים ששיטת הוו שו שהוא לימד אותם היא המצאה ושהקונג פו היחיד של המורה שלהם זה כנראה עישון סיגריות.

“אז מה?” שאלתי אותם, “אתם מחפשים מקום חדש להתאמן בו?” חשבתי בלב שאולי הם יבואו להתאמן אצלי, הם נראו לי אנשים מצויינים. אבל לא, הם הפתיעו: זה האימון האחרון שלהם. שני אלו החליטו שיותר הם לא מתאמנים, לא בכוח האפל ולא בכוח הבהיר. זה האימון האחרון שלהם, הקרב האחרון שלהם ואחרי זה הם מקפלים את החליפות הנפלאות שלהם.

לא יכולתי שלא להתפעל. ג. מהוותיקים היה איתי  ועוד כמה, ולכולנו היה כבוד עצום לאנשי הקונג פו האלו, לשאפט ולג’יימס בונד, שכותבים, זוכרים ומשחקים סוף סוף לבדם בסרט שלהם.

ושני הבחורים עשו את הקרב האחרון שלהם, קיפלו את החליפות וקצת אחרי הזריחה אמרו לנו שלום והלכו הבייתה.

כנראה שלא חייבים שושלת, אולי לא צריך נסיון בדינאמיקה של אנשים, אולי צריך להרשות לעצמנו להיות מופתעים.


יושרה קרבית באומנות לחימה וסמינר ACT באקבן

מאת נח גרוס, דאן 6 – בוג’ין קאן נינג’וצו, מזכיר ACT

עד לפני שבע שנים כל הידע שלי בשימוש בכלי נשק נבע מתוך האימונים שלי כתלמיד ומדריך בבוג’ין קאן. בבוג’ין קאן עוסקים בלימוד כלי נשק עתיקים דרך תרגול קאטות .

לחימה בכלי נשק הייתה עניין משני עבורי עד 1996. עד אותו זמן העניין העיקרי שלי היה מיומנות באספקטים השונים של לחימה בידיים ריקות. בקיץ 1996, משחזרתי לארץ לאחר שהות של כמעט שבע שנים בארה”ב, הצטרפתי לקבוצות של דורון נבון ומוטי נתיב.

באותה תקופה שניהם לימדו הרבה חרב. משם התחלתי להעמיק בכלים והתווספו מקל ארוך (Rokushaku bo) ונגינטה (Naginata). כפי שנהוג בבוג’ין קאן בשלב הראשון הלמידה היא חזרה מדויקת על קאטות ותרגול יחידני ומול בן זוג. וברמות גבוהות יותר משנים פרמטרים מסויימים בקאטה ופותחים אותה לחקירה נוספת. הייתי משוכנע כי יש לי ידע בסיסי סביר וכי אני יודע להשתמש בכלים בצורה סבירה ומעשית.

בתחילת שנות האלפיים התוודעתי למודל למידה שונה של כלי נשק כפי שפותח על ידי ארגון הלחימה ARMA.

במודל זה הלמידה מורכבת מניתוח מקורות היסטוריים (בדומה לחומר שמגיע אלינו בבוג’ין קאן דרך הקאטות). ב ARMA משתמשים בכלים הבאים לאימון:

  • חרב מושחזת שאיתה מבצעים חיתוך של חומרים שונים.
  • חרב ברזל כהה לביצוע תרגול יחידני ותרגול מבוקר עם בן זוג.
  • חרב מעץ שאיתה מתרגלים גם תרגול יחידני וגם תרגול מתון עם בן זוג (מעט יותר אגרסיבי ומהיר מזה שמתבצע עם הברזל הכהה).
  • ותרגול קרב באמצעות סימולאטור שמאפשר קרב במגע מלא.
  • חשבתי שניתן לקחת את המודל הזה וליישם עם כול כלי הנשק שאיתם התאמנתי בבוג’ין קאן. סברתי כי אני יוצא לטיול בו אאסוף מידע חיוני ואחזור הביתה עם הידע כיצד לעשות זאת עבור השיטה ממנה יצאתי למסע זה. במשך כמעט שלוש שנים למדתי הרבה אך בפועל בשל העדר סימולאטור מתאים לא הצלחתי בעצם להשלים את אותה פינה בתצרף שהייתה חסרה מתחילת הדרך. כשפגשתי את אלכס ואת בית הספר שהוא ייסד: ACT, הושלם התצרף בשל הגישה לסימולאטור מתאים. הקרבות המציאותיים סייעו לי להשתפר כלוחם וגם להבין יותר.

    בעקבות האימון ב ACT, הגעתי להכרה כי ההסתמכות על המקורות כאוטוריטה יכולה לעיתים לפגום בתהליך המחקר. מטרת המחקר הייתה לקחת כלי לחימה היסטורי ולפתח בו מיומנות לחימה שתתקרב ככול האפשר לזו שהפעילו אותם אנשים שלחמו באמצעות הכלי בעבר. מובן מאליו כי באותו זמן היסטורי בין אם באירופה או ביפן ובין אם במאה ה11 או במאה ה16 העיקרון המנחה שהיה נר לרגלי הלוחם היה: מה שעובד נשאר ונלמד מה שלא לא רלוונטי. זאת כמובן בהנחה כי מדובר בשיטת לחימה ולא אומנות לחימה, כלומר שיטה שאמורה לשרת אדם בשדה הקרב בו חייו מוטלים על כף המאזניים. מה שנהייה ברור במפגש עם ACT הוא כי חקר מסוג זה חקר שאמור להוביל ליכולת אוטנטית, כדאי וראוי שיתייחס אל המקורות ההיסטוריים אך אסור לא להיות מוגבל על ידיהם או מכוון על ידיהם בלבד.

    הבנתי שעקרון העל של “מה עובד?” צריך להיות מה שעובד עבורי ברנדורי, בקרב אימון. ומה שעובד הוא הטכניקה הלגיטימית ביותר עד שמוכח אחרת.

    כל פרט, החל מצורת עבודת הרגליים או האחיזה בכלי וכלה בצורת ההגנה והחבטה, חייב להוכיח עצמו ברנדורי ואין לשנותו גם בפני טקסט היסטורי שלמראית עין טוען אחרת. משהבנה זו חלחלה עמוק אל תוך הווייתי והדהדה בהרמוניה עם אותו סוג חקר שהוביל אותי בשנים האחרונות בתחום הלחימה ביד ריקה יכולתי להרגיש בבית בACT. כשחזרתי להתבונן ולבחון את הלמידה עם כלי נשק בבוג’ין קאן הבנתי כי היעדרות של הרנדורי גרמה לחוסר יעילות קרבית. את חוסר היעילות הקרבית הנובע מאימון ללא רנדורי הבנתי מיד בעמדי מול אנשי ACT.

    אין ספק, ישנו ידע רב הטמון בקאטות של בוג’ין קאן, אך את הידע הזה יש להחיות בתרגול ומחקר הכוללים מימד של רנדורי במגע מלא. מעבר לכך יש לזכור כי כל קאטה היא קונטקסטואלית, כלומר היא נולדה ממצב מאוד ספציפי בו מרכיבים שונים כגון: הלבוש, הכלי והסיטואציה הספציפית הובילו ליצירת הקאטה. ניתן לקחת תובנות הטמונות בקאטה שנולדה מלחימה בשריון ולהעביר אותן ללחימה ללא שריון אך המחקר נשאר תיאורטי ללא קרב האימון והלחימה.

    ומכיוון שאין לנו לחימה, המעבדה הקרובה ביותר לבדיקת יעילות היא מעבדת תרגול הקרב או הרנדורי.

    במעבדה כזו נגלה למשל שיריב חמוש ברומח שאינו חושש לדקור אותנו, ישתמש בעיקר בדקירות. אנו נגלה גם כן כי כל ניסיון שלנו לסובב את הרומח כמו בקאטה או להכות במכות המגיעות מהצדדים ולא בקו ישר, יענו בדקירה חדה ומהירה הרבה לפני שנשלים את התנועה. את האלמנטים האלה, המופיעים בקאטות, אלמנטים שאיננו מצליחים לבצע ביעילות קרבית ברנדורי אנו צריכים לחקור כדי להבין באיזה קונטקסט הם נולדו ומתי הם כן עובדים.

    מרכיביה של שיטת לחימה הם כמו חוטים השזורים יחד לצמה. משניתק הקשר בין חוטים בצמה יותר ויותר קשה להבין את הצמה. התמונה הכללית מחווירה אם היושרה הקרבית של השיטה מתחילה לעמוד בספק. אם שיטה חפצה להתהדר בתואר שיטת לחימה מעשית, לעולם תהיה חייבת לשמור על חוט הרנדורי שזור עמוק בתוך הצמה. הוא לא חייב להיות החוט המרכזי, הוא לא חייב להיות הבולט, אך אל לו להיעלם או להתנתק ממנה.

    כשלוקחים את הקאטות ומיישמים אותן בסביבה קרבית, ברנדורי, קצב הלימוד משתפר דרמטית.

    רמת היכולת הקרבית של הלוחם משתפרת מעצם ההתנסות הקרבית. ראיתי את זה מתרחש בצורה בולטת לעיין בסמינר שבו לימדנו חלק מוותיקי בית הספר ללחימה של אקבן. בקרבות שנוהלו בתחילת הסמינר ובסופו הופגנו שני רמות לחימה שונות לגמרי. ראיתי שוב, כפי שנוכחתי כבר בACT, כי שילוב של רנדורי עם לימוד 3-4 טכניקות פשוטות הניב תוצאות של ממש בזמן קצר של מספר שעות בודדות. באופן גס דומה הדבר לתהליך של יצירת פסל מאבן, הרנדורי מעיף את הפסולת, החומר בו לא נשתמש לעולם במצבי אמת, ומשאיר את המסגרת שנתמכת על שלד איתן ומעשי.

    טכניקות לחימה קרביות שעובדות ברנדורי הן אולי לא יפות כמו קאטות אך הן עובדות ביעילות מפחידה ויש בהן את היופי הפראי של הטבע. את הכיול המדויק הזה אנו משיגים באמצעות לימוד הטכניקות והטקטיקות בACT.

    אני משוכנע שההסכמה על חיוניות הרנדורי היא זו שהניבה תוצאות כה טובות בסמינר ואני מוריד את הכובע בפני המשתתפים על העדר האגו, הפתיחות, הנכונות לספוג מכות והשליטה העצמית המדהימים שהפגינו חברי אקבן בסמינר. היה לי לכבוד לפגוש את אלה שהגיעו ואני משוכנע שביחד נוכל לא רק להשתפר כלוחמים ביד ריקה ונשק אלא גם להחזיר את המסורתיות של השיטה לפסים שימושיים ומציאותיים, במיוחד כשמדובר בשימוש בקאטות עם נשק ארכאי כחרב ורומח.

    שלושה מוותיקי אקבן מנסים לחתוך בחרב את אלכס זלז'ניאק

    מה אומנות לחימה מסורתית יכולה ללמוד מאגרוף?

    עמנואל אוגוסטוס ורוי ג’ונס ג’וניור הם שני מתאגרפים נפלאים שמדגימים שתי טכניקות חשובות גם לנו בקרבות אימון.


    בתוך האינטגרציה שאנו עושים בין אומנות הלחימה שלנו – בודו נין ג’יטסו, שהיא אומנות לחימה מסורתית – לבין מסקנות מודרניות ומציאות קרבית משתנה, נעים לראות שני לוחמים מבריקים המשתמשים בטאי סבאקי (Tai sabaki) ונגרה (Nagare).

    טאי סבאקי היא שם כולל אצלנו לתנועה, מרחק והתחמקות בלחימה ונגרה זה שם כולל לזרימה בזמן ביצוע הטכניקה וגם לשליטה בקצב, בטמפו של הקרב.

    שווה להציץ בקרבות האלו כמה פעמים, לראות כיצד משחק, שליטה בקצב וטאי סבאקי הופכים לאומנות.

    אומנות הלחימה גָּטְקָה (Gatka)

    גטקה היא אומנות לחימה שמתרגלים סיקים שבה יש שימוש רב וכמעט בלעדי בכלי נשק. לוחמי הגטקה מבצעים תמיד רנדורי, קרבות אימון, וגם המדריכים ממשיכים לתרגל ולהלחם. הדוג’ו של גטקה הוא חצר המקדש הסיקי המקומי ובמקדש עצמו אין תמונות ופסלים אלא רק ספר אחד מכוסה בבד.

    בשבילנו הרקע שממנו צמחה השיטה אינו העיקר – העיקר כאן הוא המתודה. אומנויות לחימה שמוצאן בחצי היבשת ההודית נחקרו מעט יחסית למרות שהן אחד מהענפים הרציניים ביותר בעולם אומנויות הלחימה ומקור לקשרי הדרכה ואימון בשבילנו באקבן.

    רן ל. מיקסס פס קול לסרטון קצר שבו רק מעט נקודות מפתח ממתודות הקרב של גטקה, מתודות שיש ללמוד מהן.
    אפשר לשים לב לכמה נקודות:

  • טאי סבאקי מעניין ומושלם המתאים לשטח.
  • שליטה בכלי נשק רבים, ממש כמו אצלנו.
  • עבודה מול כמה יריבים, נקודות מפתח של מבט וזרימה.
  • טכניקה יעילה גם מול עבודת יריב שאינה מדויקת.
  • קשה להאמין שנוכל לאמץ את כל המתודה מפני שחלק מתרגול הרנדורי נראה כפוטנציאל פציעות אבל למרות זאת אנו מנתחים כעת גטקה שצילם י. באימונים שלו בהודו מתוך כוונה להכניס את הטכניקות לאקבן-ויקי וחלקן לסילבוס שלנו. יש כבר יותר מוותיק אחד שטס/ יטוס לפונג’אב.

    חוויות מברזיל, או – הגוף כמערכת למידה עצמאית

    מאת גדעון זגהר

    כשיורדים לחוף בברזיל אפשר לראות בנוסף לנוף המדהים, אנשים רבים משחקים בכדור עף משני סוגים. האחד – המשחק המוכר, והשני – אותם חוקים מלבד האיסור להשתמש בידיים.
    המשחק השני דורש רמת מיומנות גבוהה מאוד אפילו למהלך אחד. הדבר המעניין הוא שלא מקבץ מצומצם של אנשים מוכשרים מסוגלים לשחק, אלא, אנשים רבים בחוף מצטרפים ומשחקים גם כן. שאלתי את אחד השחקנים ממי הוא למד לשחק, “מהכדור” הוא ענה.

    לאחר שעוברים את המכשול של מגרשי הכדור עף המאולתרים ומתיישבים ליד קו המים, רואים מאחורי התנפצויות הגלים המוני אנשים יושבים בשורה על גלשנים וממתינים להתקפת גלים נוספת. כשזו מגיעה, נראה שכל הגולשים נולדו עם הגלשן ביד. רמת הביצוע שלהם, גברים ונשים, גבוהה ביותר.
    לקחתי שיעור בגלישה מקאולי, אחד הגולשים הוותיקים (בן 50, גולש מגיל 8) וחבר. הוא אמר לי שאם גל גדול מתנפץ עלי – צריך לצלול מתחת למים וכשחוזרים לפני המים יש להגן על העיניים מהגלשן.
    זה כל מה שהיה לו לומר לי לגבי גלישה. אחר כך הוא הראה לי פעם אחת איך חותרים, איך צוללים עם הגלשן מתחת לגל, איך יושבים על הגלשן ולבסוף איך גולשים על גל. “ראית?” הוא שאל. “עכשיו תורך”.

    כל אותו היום עד לשקיעה – נפלתי למים. בסוף היום הצלחתי לגלוש כמה שניות על הגלשן. “אתה כבר גולש”, הוא אמר. ביקשתי ממנו עוד שיעור למחרת אבל הוא סירב ואמר שהים הוא המורה של הגולשים. “נלך מחר כשני גולשים ולא כתלמיד ומורה”, וכך, במשך השבועות הבאים גלשנו כשהוא זורק לי הערה קצרה מידי פעם. “שחרר כתפיים”, “עמוד עכשיו”, “נשום”.
    כשצפיתי בו גולש, לפעמים המים נראו יותר מוצקים ממנו. שיתוף הפעולה בינו לבין הים היה כאילו הם אחד. הזרמים דוחפים אותו והוא מושך אותם באותה מידה. נראה שהגלים חצבו בתודעתו במשך השנים ואישיותו נמסה במי הים. למרות המלח, זהו ניקיון מסוג אחר.

    זמן הינו מצרך חשוב על מנת לעשות מספיק טעויות וללמוד מהם. טעויות הן מצרך הכרחי ועל מנת לצבור מספיק מהן, יש לפעול. בלתי אפשרי לגלוש בלי ליפול, לשחק טניס מבלי לאבד כדור, להלחם מבלי להיפגע, לרקוד מבלי לאבד את הקצב. זה ניקרא ניסיון. הזמן מאפשר להתנגדות הסביבתית להתמזג עם התגובות ולהתבשל ברוטב של טעויות ולמידה. אדם בעל ניסיון, כמו קאולי, שיזרוק הארה או הצעת עבודה מידי פעם, נותן בעצם טעימה קטנה מתבשיל מוכן. תיקון חד משמעי יהיה נדיר ויופיע רק בתחילת הדרך או במקרים של אש גדולה מידי (שיכולה לשרוף את התבשיל) או במקרה של סכנה אמיתית.
    המוזיקה הברזילאית תמיד שמחה. אך גם לשמחה יש צורות וגוונים שונים (גם צער וכאב יש בשמחה), כמו לסגנונות המוזיקה.

    המוזיקה נכנסת לגוף ויוצאת ממנו כריקוד: סמבה, פגוג’י, השה, פוהו.
    ריקודים נרקדים לבד או בזוג וההבדל בין שני האפשרויות גדול. איני מבין גדול בריקוד, אך נתקלתי בתופעה מעניינת. פחות אנשים בברזיל יודעים לרקוד טוב סמבה מאשר לרקוד פוהו, או, במלים אחרות, רוב האנשים רוקדים ריקודי זוגות ופחות רוקדים ריקודים אינדיבידואלים של צעדים קבועים ביחס למוזיקה. בריקודי זוגות הגבר מוביל והאישה מובלת, שתי יכולות שונות לגמרי ועל פניו נראה שקשה יותר להוביל מאשר להיות מובל. גבר שמוביל תמיד יוביל בריקוד בהתאם לאופיו והרגליו, אבל אישה שתרקוד תצטרך להשתנות כל פעם בהתאם מושלם להובלת השני. ההובלה והתגובה אליה קיימות ללא מרווח של זמן ולכן התגובה אמורה להיות ריקה ממחשבה ומרצון. כשרואים אישה שרוקדת טוב, כל בן זוז יראה מוביל ומובל על ידה, ולעיתים היא תוסיף סגנון ותנועות שישתלבו ללא איום על הובלת בן הזוג.
    היא רוקדת כאילו היא אחד עם זוגה, הוא דוחף אותה והיא מושכת אותו באותה מידה.

    בארץ, בחוף של תל-אביב, ראיתי גם כן גולשים, או כמו שאחי אמר לי פעם “בארץ אין גולשים, יש מאוכזבי גלישה”, אין הרבה גלים טובים. ראיתי גם שנים שמשחקים במשחק הלאומי – מטקות. המהירות של הכדור והדיוק יחד עם עוצמת המכות היו מדהימים. שאלתי את אחד השחקנים איך הוא נהיה כל כך טוב במשחק ואיך הוא למד. “פשוט שחק” הוא אמר, “עם הזמן תשתפר”, “השמיים הם הגבול”.
    הגוף לומד בעצמו איך להגיב והוא המורה הטוב ביותר כשמתקיימים הדברים הבאים : התנגדות סביבתית, פעולה, זמן.
    התנגדות סביבתית היא הכוחות המופעלים עלינו במסגרת מסוימת. התנהגות הכדור, גלים וזרמים, התנגדות בן זוג או כל דבר אחר. ההתנגדות הסביבתית היא “נייר השיוף” שלנו או של התודעה. אין כל דרך לרמות את הסביבה, הסביבה מצביעה לנו על גבולותינו. מה ניתן לעשות, מה לא ומתי. ההתנגדות הסביבתית תפיל אותנו מהגלשן אם לא מצאתי את שיווי המשקל, היא תנחית את הכדור על החול אם לא דייקתי בבעיטה, היא תגרום לפטיש להכות על האגודל אם לא החזקתי את המסמר נכון והיא תכה אותנו באגרוף לפנים אם לא התחמקתי בזמן.

    במקומות שבהם אין התנגדות סביבתית ממוקדת לתחום, או שמזיפים אותה, אז בעצם אין כללי משחק ולכן יש להמציא תגובות ביחס לכלום. כמובן שתגובות מעצם טבען חייבות להיות ביחס למשהו ויש כאן בעיה. לפעמים פותרים את הבעיה בהמצאת התנגדויות סביבה חדשות, אבל זה לא העניין של המאמר.
    הפעולה היא הניסיון להשתלב בהתנגדות הסביבתית ולפעול בצורה שתשיג את מטרת המשחק. כשללוחם יש התנגדות אמיתית, כמו יריב שנלחם, עליו להגיב ללא מרווח של זמן. עליו להיות כמו שקאולי גולש על גל. כאן יש מקום להרחבה, מפני שנראה שיש בעיה להשתלב בהתנגדות הסביבה וגם להשיג או להשתלט עליה.

    כשמדובר על רצף של תגובות יש לבנות אותן אחת על השנייה ובכך לקבל את הכוח של היוזמה. לדוגמא: אם תפסתי גל ועמדתי על הגלשן, ישנה אפשרות לרכב עליו עד החוף, וישנה אפשרות לגלוש לצדדים, לקפוץ עם הגלשן ולחזור לגל. בשתי האפשרויות השתלבתי בהתנגדות הסביבה (הגל) אך באפשרות השנייה הפעולה הייתה אקטיבית יותר. ישנן דרכים רבות להגיב להתנגדות הסביבתית וכאן יש מקום לביטוי אישי. הפעולה אמורה לנבוע מתעוזה ולא מפחד או מאוטומטיות. הפחד גורם לשיתוק, כיוון שישנו חשש מתמיד מהשאלה “אולי כך לא צריך לפעול”, “אולי יש דרך אחרת” ועד שאדע מהי דרך הפעולה הטובה ביותר, מוטב שלא לעשות כלום.

    האוטומטיות הינה בעצם מערכת הגנה מהתמודדות אמיתית ויוזמה מוצלחת מנטרלת את האוטומטיות. גם כשלא ידועה הפעולה הנכונה, יצירתיות היא כלי חשוב שנובע מיוזמה וניסיון. ישנו משפט שאני אוהב : “אוניות שעוגנות בנמל הם בטוחות, אבל לא לשם כך בנו אותן”. לא צריך לחשוש מטעויות. ההתנגדות הסביבתית מצביעה לנו על איפה אני נגמר והתגובה נצמדת להפרדה זו שלי ושל הסביבה עד שזו נמוגה.

    בפורטוגזית יש את המלה “ג’ינגה”. משתמשים בה בלחימה, בריקוד ובעוד הזדמנויות בתחומים רבים.
    אין תרגום למלה הזו, ואף אחד שהכרתי לא הצליח להסביר אותה כפשוטה, אך נדמה לי שהבנתי אותה.

    רנזו גרייסי – ממש לפני שנתיים

    ערב אחד צלצל ג. ואמר: “שמעו, הנזו גרייסי בארץ ויש לו ערב פנוי, אולי נזמין אותו?”. “למה לא?”. וככה, בהתראה די קצרה, תפסנו טרמפ על ההזמנה של מורדי גלאם וחיים גוזלי והבאנו את הנזו (כך מבטאים בפורטוגזית) לאקבן ת”א.
    Renzo Gracie in AKBAN
    אפשר לראות ת’תמונות כאן.
    היה כיף, שתינו בירה ולמדנו לא רק טכניקה אלא הומור, טוב לב ואנושיות. איזה מלך!

    ואפשר לראות גם ראיון מלפני כחודש, מתוך “60 Minutes”, בשני חלקים, על MMA עם רנזו ופט מילטיץ’. מעניין מאוד.
    חלק 1

    חלק 2

    AKBAN-wiki און ליין!


    מאת יוסי שריף

    בגלל פריצה והורדה של בסיס המידע הטכני שלנו אנחנו חייבים להעלות את האקבן-ויקי ולעשות אותו פומבי הרבה הרבה לפני שתכננו. אם לא נעשה כך אולי מישהו יציג את המיזוג הטכנולוגי שעשינו ואת שיטת הארגון הסמנטית שלנו כשלו. אנחנו מנסים שזה לא יקרה.
    האקבן-ויקי הוא נסיון שהתחיל מתוך רצון לקטלג את כל טכניקות הבודו נין ג’יטסו. לדר’ איתי אברהם ולי יש ג’וק, אנחנו רוצים לדעת יותר, וכך במהלך שנים של ריצות במעלה ההר בירושלים, לפני האימון אנחנו בונים ומחרבים טכנולוגיות שיעזרו לנו בכך. עברנו מגליונות אקסל לאקסס ומשם לתיקיות ורטואליות מקושרות אבל שום פתרון לא הניח את דעתנו עד עתה. כרגע יש בידנו טכנולוגיה מנצחת, שילוב שבנינו בעמל רב, “מחסן וירטואלי” עצום מאורגן לפי עצי מידע לוגיים ובעל האפשרות לתאור יחסים וחוזק קשרים בעזרת רשת סמנטית.

    לקח הרבה זמן ועדיין רוב “המחסן” ריק מפני שצריך לצלם מחדש טכניקות רבות והמדריכים עסוקים מאוד, איש איש בעניינו.

    אבל אין דאגה, המחסן יתמלא, יש כבר כמה שמפנים את הזמן לכך. ועוד – הרחבנו את בסיס המידע כדי לאכסן ולחדש את כל שיטות הלחימה.

    בוודאי יהיה מעניין מאוד בשנים הקרובות.

    אנחנו הראשונים שפתרנו כך מספר בעיות, העיקרית שבהן היא המתודה המעשית לתיוג הערכי של מדיה וויזואלית. הויקי היחיד באומנוית לחימה הוא של ג’ו ג’יטסו והוא עוסק בעיקר ב-“מי לימד את מי” ולא מציג ממשק מתאים לטכניקות ויזואליות. אנחנו הראשונים שמציגים ממשק פועל של שני שרותים חינמיים: ויקימדיה ויו טיוב.
    אנחנו הראשונים שמשתמשים בשפה סמנטית כדי לתאר קשר בין טכניקות. טוב להיות מקצועיים וראשונים, אבל זה לא מספיק.

    הויקי הזה יתפתח מהרצון הטוב והיכולת המקצועית הגבוהה של כולנו, פריצת הדרך אינה מספיקה כדי לומר שזה כבר שביל.

    www.akban.org/wiki