האגאקורה – פיסקאות על מאמץ נכון


מאת ליאור כץ

תהיה זו מחשבה חסרת מעוף, לחשוב שלא תוכל להשיג את אותם הישגים ששמעת או ראית שהשיגו המאסטרים. המאסטרים הם בני אדם. גם אתה בן אדם. אם תחשוב שתהיה נחות בעשייה מסוימת, מהר מאוד תמצא את עצמך על הדרך הזו.
מאסטר איטאי (Ittei) אמר: “קונפוציוס היה מלומד גדול כל כך מפני שהיה לו את הרצון להיות כזה בגיל 15, לא מפני שלמד הרבה כל כך לאחר מכן.”
אותו הדבר אומרת המימרה ה זן בודהיסטית: “קודם כל כוונה, אחר כך הארה.”

אומרים שאפילו לאחר שהראש נערף, אדם יכול לתפקד בצורה מסוימת. העובדה הזו ידועה מהדוגמאות של ניטה יושיסאדה ואונו דוֹאוֹקֶן. איך יתכן שאדם יהיה נחות מהשני? מיטָני ג’וֹקיוּ אמר: ” אפילו אם אדם חולה מאוד ונוטה למות, הוא יכול להחזיק עוד יומיים שלושה”.

לפי אבותינו, אדם צריך לקבוע את החלטותיו במרווח שבין שבע נשימות. אדון טָקָנוֹבוּ אמר : ” אם זמן ההבחנה הוא ארוך, ההבחנה לא תהיה טובה.”
אדון נָאוֹשיגֶה אמר : “כאשר דברים נעשים בנחת, שבעה מתוך עשרה מהם לא יעלו יפה. לוחם הוא אדם שעושה דברים במהירות.”
כאשר המחשבה נודדת לפה ולשם, לעולם לא תִקָּבַּע מסקנה. במחשבה נמרצת, טרייה ולא מתעכבת, אדם ישקול את שיקוליו במרווח בין שבע נשימות. זה העניין בלהיות נחוש ולהיות בעל היכולת לחתוך דרך מכשולים אל הצד השני.

לאחר שלקחתי על עצמי את גישת המתאמן, לא ישבתי באופן מרושל, לא בביתי ולא במקומות אחרים. אף לא דיברתי מילה, אלא, אם הדבר לא היה יכול להיעשות כיאות ללא מילים.
עשיתי מאמץ ליישב דברים ע”י ניסוח עשר מילים במילה אחת. יַמַאזַקי קוּרַנְדוֹ היה אדם כזה.
* הספר נכתב ע”י יאמאמוטו טסונטומו 1659-1719 . התרגום מאת ליאור כץ תוך מהדורת 1983 בהוצאת Kodansha

שיר השבוע – הדרך לאיתקה

איתקה מאת: קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863)
מתוך “ספר השירים ” בהוצאת ספריית פועלים
תרגום: יורם ברונובסקי

אם אתה יוצא לדרך לאיתקה
בקש כי יארך מסעך מאד
שופע, הרפתקות, שופע דעת.
אל תירא את הלסטריגונים והקיקלופים.
אל תירא את פוסידון הזועם
לעולם לא תפגוש אותם בדרכך
אם מחשבתך נשאת, אם רגש מעולה
יפעם בנפשך ואת גופך ינהיג.
לא תראה את הלסטריגונים והקיקלופים
ולא את פוסידון הזועם אם רק
נפשך לא תעמיד אותם לפניך.

בקש כי יארך מסעך מאד.
כי בבקרים רבים מאד שלל קיץ
תכנס – בחדוה, בפליאה רבה כל כך! –
לנמלים שלא ראית מעולם.
בתחנות מסחר פיניקיות תעגון
תקנה סחורות משובחות לרוב,
פנינים ואלמוגים, ענבר והבנה
ומינים שונים של בשמים טובים
ככל שרק תמצא בשמים טובים.
עליך לבקר בהרבה ערי מצרים
ללמוד, ללמוד מאלה היודעים.

וכל הזמן חשוב על איתקה
כי יעודך הוא להגיע שמה.
אך אל לך להחיש את מסעך
מוטב שימשך שנים רבות
שתגיע אל האי שלך כשאתה זקן
עשיר בכל מה שרכשת בדרך.
לא תצפה שאיתקה תעניק לך עושר.

איתקה העניקה לך מסע יפה
אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך
היא לא תוכל לתת לך יותר.

וגם אם תמצאנה עניה – לא רימתה אותך איתקה.
וכאשר תשוב – חכם, רב ניסיון –
אזי תבין היטב מהי איתקה.


ציטט: ליאור כץ

תעתועי העולם המערבי, או, למה אני מתאמן ?

מאת ליאור כץ

מדי פעם, עולה השאלה, למה אני מתאמן ?

חברים, עוברי אורח, אשתי ואני שואלים את זה מדי פעם.

כאשר התחלתי להתאמן בגיל 14 בערך, התשובה שלי הייתה, ” כי אני רוצה להישאר החילוני האחרון בירושלים.” זה היה אחרי שקראתי את “פונדקו של ירמיהו” הייתי מלא זעם ורציתי להיות חזק כדי שאוכל להלחם.
אכן, עד מהרה, נעשיתי חזק (והבנתי שזה לא מה שישנה, אבל זה סיפור אחר).

אחרי שהבנתי שנעשיתי חזק, (זה לקח מספר שנים) הבנתי שאני מתאמן, כי זה מספק אצלי צורך בסיסי מאוד, אפשר להגיד אפילו פרימיטיבי. הצורך הפרימיטיבי הזה הוא להשתמש בגוף ללחימה, לשחק, ולהזיע.
ההגדרה שלי את עצמי כגבר (שלא לומר גבר גבר), כוללת בתוכה את היכולת הגופנית שלי ואת הנכונות שלי להשתמש בכוח שלי על מנת להגן ולהתקיף בעת הצורך.

האימונים מספקים לי את ההרגשה ההולמת להגדרה הזו. זה דורש תחזוק מתמיד.
אני מודע לכך שזו הרגשה פרימיטיבית ואני תמיד יכול להיות מוכרע ע”י כדור שנורה ע”י כל אחד, אבל זה לא משנה. הכוח, יכולת השליטה על הגוף שלי ובמידת הצורך (התיאורטי) על אחרים, מספקת לי את מה שצריך כדי שארגיש טוב ושלם (לפחות בעניין הזה).

אם חופרים טוב, לכל הרצונות והתחושות שלנו יש בסיס פרימיטיבי כזה. (לפעמים אפילו לא צריך לחפור הרבה).
יש ענף שלם בפסיכולוגיה (שנוי מאוד במחלוקת), שנקרא “הגישה האבולוציונית” שמעניין להכיר לפחות בהקשר הזה. מעבר למחלוקת, רוב ענפי הפסיכולוגיה מסכימים : אנו מונעים על ידי הדחפים והיצרים הקדמוניים ביותר שלנו בצורה חזקה יותר ממה שרובנו מודים.

אחרי אימון אני מרגיש אריה. זו הרגשה טובה. זו סיבה מצוינת להתאמן.

מכתב פתוח לקבוצת באר שבע

מאת ליאור כץ

שלום לכולם
כחודש עבר מאז שהעברתי את הקבוצה לידי דן. חודש ארוך במיוחד עבורי. להיות בבית בערבים זה אומנם כיף אבל העבודה קשה וסיזיפית עוד יותר מלהדריך…

זו תקופה שמיכל (בת הזוג שלי) ואני צריכים לאזור הרבה כוח ולטפל בילד הקטן שלנו, עידו, בנוסף על גידול הילד הגדול, עבודה, חיי זוג וכו’. זה אתגר גדול לעשות את כל זה בצורה טובה.

אני מתגעגע אליכם, אל האימונים, ההבנות, הזיעה, הצחוק, התה והעוגיות של אחרי.
תודה רבה על המתנה שקיבלתי מכם דרך דן. הבנתי שכמעט כולם מתמידים ומופיעים לכל האימונים, דבר שמשמח אותי מאוד.
אני מתאמן בקבוצה אצל יוסי פעם בשבוע ומשתדל להיפגש עם לפחות עוד שני אנשים לעוד אימונים על בסיס קבוע בנוסף לאימונים העצמיים שלי כך שפחות או יותר אני לא אוסף חלודה.

העבודה הקשה עם עידו מסתמנת כמשתלמת והוא מתקדם לאט לאט. ביקרו אותי כבר מספר אנשים מהקבוצה, ודן בא להתאמן איתי על בסיס קבוע. כולכם מוזמנים בשמחה. אני זמין בטלפון לכולכם.

אוהב אותכם הרבה

להתראות

ליאור

נ.ב.
בגלל עניני ביטוח ובירוקרטיה, האחריות הכוללת על הקבוצה היא עדיין שלי עד לסוף חודש מרץ 2007.