ניתוח קאטה – מתוך שיטת הלחימה קוטו ריו Koto ryu

מאת אסף הוכמן

בקאטות של קוטו ריו ישנו שימוש גם במכות לנקודות תורפה ולעיתים קרובות בתזמון השלישי (כלומר בלימת התקפה בהתקפה בו זמנית). בסֶטו נו קאטה, יש דוגמא מובהקת לשימוש בתזמון זה. המגן יוצא להתקפה מתוזמנת באותו רגע בו מתקיף היריב.


עבור לביצוע נוסף של הקאטה באקבן ויקי
קאטה זו מבליטה את השימוש שניתן לעשות במכות כואבות בנקודות תורפה, כדי לערער את שיווי המשקל של היריב. מכת הבושי (מכה באמצעות קצה האגודל) בסוף הקאטה היא אמצעי לדחוף את היריב לאחור, כך שמשקל גופו יעבור אל הרגל האחורית ויאפשר את ההטלה.

פרוק הקאטה לפי שלבי הלימוד

שַמֵר- Protect (שלב התרגול של הקאטה כפי שהיא מתורגלת כבר מאות שנים):
מגן עומד בסייגן נו קמאה שמאלי, יריב תוקף בצקי ימני, מגן תוקף את יד היריב בשטו עם יד ימין (היד האחורית של המגן) תוך כדי צעד לאחור עם רגל שמאל (המכה היא דקן לג’קין).
המגן, ממשיך את ההתקפה בצעד צקי לפנים עם יד שמאל תוך כדי בושי לבוצו מצו (בושי לצלעות)

שַנֵה- Break ( שלב הפירוק של הקאטה וחיפוש יישומים ומשמעויות קרביות):
עתה משהעברנו את משקל גופו של היריב אל הרגל האחורית ניתן לתפוס את רגלו הקדמית בקלות יחסית (Snatch single leg). האפשרויות מתפיסה זאת הן בלתי מוגבלות, בניתוח זה של הקאטה בחרתי לציין שלושה כיוונים שניתן לקחת את היריב אל הקרקע:

1) תפיסה של הרגל הקדמית בשתי ידיים, גריפת הרגל העומדת וזריקת היריב אל גבו.
2) תפיסה של הרגל הקדמית בשתי ידיים הנחת רגל שמאל מלפני הרגל העומדת של היריב וזריקת היריב אל פניו.
3) תפיסה של הרגל הקדמית ביד אחת והעברת יד שמאל אל הברך של הרגל העומדת וזאת מבין הרגליים של היריב.

שכח- Leave (שלב יישום המשמעויות של הקאטה ברנדורי ובקרב אמת):
אני ממליץ להתאמן על קאטה זו ועל רבות שכמותה שכן היישומים שלהן בתוך הרנדורי מתאימים לכל אחד בכל שלב של הלימוד, גם אם זה בשלבים הראשוניים של הלימוד וגם לתלמידים ותיקים מאוד. תרגול ההתקפה הבו זמנית sen no sen(התזמון השלישי של אקבן) חשוב לא פחות מהפרטים הטכניים של הקאטה. לאחר חזרות רבות הביצוע יהיה אינטואיטיבי.


הרמוניה עם הסביבה

מאת גבי פרישלנדר
בכל ביקור שלי בסיני הרגשתי שיש זרימה אחרת וקסומה של החיים במדבר. קארמה טובה מגיעה שם רחוק. היינו בדרכנו (ניר אונגר ואני) אל משפחתו של מוחמד בדרך לסנטה קטרינה, כשפגשנו בחוף מומחה לאיתור מים במדבר (dowser), אשר הוזמן על ידי ממשלת מצרים לסייע באיתור מים בסיני. גם הוא היה בדרכו לפגוש את מוחמד הזקן ואת משפחתו. אנדרה, ניר ואני היינו במיניבוס העמוס קניות ומצרכים למשפחה, כאשר החל לטפטף גשם. מים ירדו מהשמים לאחר כמה שנים ללא מים. אמנם טפטוף, אבל אני ראיתי משמעות בכך שאנו נוסעים עם Dowser בסיני ופתאום יורד גשם. זה היה סימן עבורי שהביקור הזה יהיה מיוחד.

יש מצב שבו עושים דברים טוב, הביצוע מדויק ומתאים, ויש מצב שבו הדברים לא רק נעשים טוב יותר הם נעשים במין הרמוניה עם הסביבה והאנשים. זה דומה לג’אם סשן בג’אז, לרנדורי מאוד מוצלח בין חברים וותיקים, שיר שמהדהד מול הצוקים במרחק או מבנה שההתאמה שלו לסביבה משקפת אותה ומוסיפה לה.

לפנות ערב, אחרי תה ומנוחה מהנסיעה, מוחמד ביקש מאנדרה לרדת איתו לוואדי מאחורי ביתו כדי לבדוק אם יש שם מים. מוחמד חשב שיש מים במקום מסוים בוואדי והוא ביקש לדעת מה אנדרה חושב. אנדרה מסוגל לתאר את רוחב ערוץ המים התת-קרקעי, את העומק שיש לחפור כדי להגיע אליהם, את סוג האבנים שיש בדרך ואת רמת מליחות המים. ירדנו לוואדי, מוחמד, אנדרה, ניר, סאלח (חברו של מוחמד) ואני עם מצלמה, כדי לתעד את אופן חיפוש המים.

רק לאחר שחזרנו לתל אביב, כאשר ערכתי את הסרטון, שמעתי ברקע בבית שיר של קייטנו וולוסו (Caetano Veloso) מתנגן והוא הרגיש מתאים. למעשה, לא נעשתה עריכה בסרטון אלא רק הדבקה של המוסיקה, אולם התוצאה הייתה יפה עבורי. תחילה ראיתי כיצד אנדרה למעשה רוקד את החיפוש שלו בתיאום מוזר למוסיקה. אחר-כך ראיתי כיצד כולנו (כולל הצלם בתנועות המצלמה) “רקדנו” יחד במין תקשורת לא מילולית וללא מוסיקה, אך בהרמוניה שלא ניתן להתעלם ממנה.

שלושה דברים היו משותפים לכל הנוכחים: הראשון, כולם לוחמים – אנדרה איש אייקידו, ניר ואני התאמנו בנין ג’יטסו ואומנויות לחימה סיניות ומוחמד וסאלח עדיין חיים כבדואים. הדבר השני, אני חושב, היה רגישות ואהבת אדם וטבע. השלישי הוא שכולנו היינו שם כדי לתת שירות, אנחנו למוחמד ומוחמד וסאלח לנו.

אם אצמצם את זה עוד יותר, אוכל לומר שכל הנוכחים היו אנשים שמחוברים לעצמם. אנשים שמרגישים טוב בבית הפנימי שלהם, אם כי הם חיו חיים נקיים רוחנית במדבר, אם מכיוון שלמדו מדיטציה ממהרג’י (כמוני) או בכל דרך אחרת שמביאה אותם למרכז הגלגל. אם גלגל הוא דימוי לחיים, אז מי שנמצא בחלק החיצוני מסתובב מהר מאוד, אך ככול שמתקרבים למרכז, המהירות איטית יותר. בנקודה המרכזית ביותר אין את אותה תנועה שיש בחיצונית, ולמעשה מתגלה מציאות אחרת מזו שאנו רגילים לחוות.
לגלגל הרבה חישורים שמובילים מהחוץ פנימה. הדרכים רבות, אך במרכז ההבדלים נמחקים. זהו אותו רגע ארעי שחווינו.

מה אומנות לחימה מסורתית יכולה ללמוד מאגרוף?

עמנואל אוגוסטוס ורוי ג’ונס ג’וניור הם שני מתאגרפים נפלאים שמדגימים שתי טכניקות חשובות גם לנו בקרבות אימון.


בתוך האינטגרציה שאנו עושים בין אומנות הלחימה שלנו – בודו נין ג’יטסו, שהיא אומנות לחימה מסורתית – לבין מסקנות מודרניות ומציאות קרבית משתנה, נעים לראות שני לוחמים מבריקים המשתמשים בטאי סבאקי (Tai sabaki) ונגרה (Nagare).

טאי סבאקי היא שם כולל אצלנו לתנועה, מרחק והתחמקות בלחימה ונגרה זה שם כולל לזרימה בזמן ביצוע הטכניקה וגם לשליטה בקצב, בטמפו של הקרב.

שווה להציץ בקרבות האלו כמה פעמים, לראות כיצד משחק, שליטה בקצב וטאי סבאקי הופכים לאומנות.

אומנות הלחימה גָּטְקָה (Gatka)

גטקה היא אומנות לחימה שמתרגלים סיקים שבה יש שימוש רב וכמעט בלעדי בכלי נשק. לוחמי הגטקה מבצעים תמיד רנדורי, קרבות אימון, וגם המדריכים ממשיכים לתרגל ולהלחם. הדוג’ו של גטקה הוא חצר המקדש הסיקי המקומי ובמקדש עצמו אין תמונות ופסלים אלא רק ספר אחד מכוסה בבד.

בשבילנו הרקע שממנו צמחה השיטה אינו העיקר – העיקר כאן הוא המתודה. אומנויות לחימה שמוצאן בחצי היבשת ההודית נחקרו מעט יחסית למרות שהן אחד מהענפים הרציניים ביותר בעולם אומנויות הלחימה ומקור לקשרי הדרכה ואימון בשבילנו באקבן.

רן ל. מיקסס פס קול לסרטון קצר שבו רק מעט נקודות מפתח ממתודות הקרב של גטקה, מתודות שיש ללמוד מהן.
אפשר לשים לב לכמה נקודות:

  • טאי סבאקי מעניין ומושלם המתאים לשטח.
  • שליטה בכלי נשק רבים, ממש כמו אצלנו.
  • עבודה מול כמה יריבים, נקודות מפתח של מבט וזרימה.
  • טכניקה יעילה גם מול עבודת יריב שאינה מדויקת.
  • קשה להאמין שנוכל לאמץ את כל המתודה מפני שחלק מתרגול הרנדורי נראה כפוטנציאל פציעות אבל למרות זאת אנו מנתחים כעת גטקה שצילם י. באימונים שלו בהודו מתוך כוונה להכניס את הטכניקות לאקבן-ויקי וחלקן לסילבוס שלנו. יש כבר יותר מוותיק אחד שטס/ יטוס לפונג’אב.

    חוויות מברזיל, או – הגוף כמערכת למידה עצמאית

    מאת גדעון זגהר

    כשיורדים לחוף בברזיל אפשר לראות בנוסף לנוף המדהים, אנשים רבים משחקים בכדור עף משני סוגים. האחד – המשחק המוכר, והשני – אותם חוקים מלבד האיסור להשתמש בידיים.
    המשחק השני דורש רמת מיומנות גבוהה מאוד אפילו למהלך אחד. הדבר המעניין הוא שלא מקבץ מצומצם של אנשים מוכשרים מסוגלים לשחק, אלא, אנשים רבים בחוף מצטרפים ומשחקים גם כן. שאלתי את אחד השחקנים ממי הוא למד לשחק, “מהכדור” הוא ענה.

    לאחר שעוברים את המכשול של מגרשי הכדור עף המאולתרים ומתיישבים ליד קו המים, רואים מאחורי התנפצויות הגלים המוני אנשים יושבים בשורה על גלשנים וממתינים להתקפת גלים נוספת. כשזו מגיעה, נראה שכל הגולשים נולדו עם הגלשן ביד. רמת הביצוע שלהם, גברים ונשים, גבוהה ביותר.
    לקחתי שיעור בגלישה מקאולי, אחד הגולשים הוותיקים (בן 50, גולש מגיל 8) וחבר. הוא אמר לי שאם גל גדול מתנפץ עלי – צריך לצלול מתחת למים וכשחוזרים לפני המים יש להגן על העיניים מהגלשן.
    זה כל מה שהיה לו לומר לי לגבי גלישה. אחר כך הוא הראה לי פעם אחת איך חותרים, איך צוללים עם הגלשן מתחת לגל, איך יושבים על הגלשן ולבסוף איך גולשים על גל. “ראית?” הוא שאל. “עכשיו תורך”.

    כל אותו היום עד לשקיעה – נפלתי למים. בסוף היום הצלחתי לגלוש כמה שניות על הגלשן. “אתה כבר גולש”, הוא אמר. ביקשתי ממנו עוד שיעור למחרת אבל הוא סירב ואמר שהים הוא המורה של הגולשים. “נלך מחר כשני גולשים ולא כתלמיד ומורה”, וכך, במשך השבועות הבאים גלשנו כשהוא זורק לי הערה קצרה מידי פעם. “שחרר כתפיים”, “עמוד עכשיו”, “נשום”.
    כשצפיתי בו גולש, לפעמים המים נראו יותר מוצקים ממנו. שיתוף הפעולה בינו לבין הים היה כאילו הם אחד. הזרמים דוחפים אותו והוא מושך אותם באותה מידה. נראה שהגלים חצבו בתודעתו במשך השנים ואישיותו נמסה במי הים. למרות המלח, זהו ניקיון מסוג אחר.

    זמן הינו מצרך חשוב על מנת לעשות מספיק טעויות וללמוד מהם. טעויות הן מצרך הכרחי ועל מנת לצבור מספיק מהן, יש לפעול. בלתי אפשרי לגלוש בלי ליפול, לשחק טניס מבלי לאבד כדור, להלחם מבלי להיפגע, לרקוד מבלי לאבד את הקצב. זה ניקרא ניסיון. הזמן מאפשר להתנגדות הסביבתית להתמזג עם התגובות ולהתבשל ברוטב של טעויות ולמידה. אדם בעל ניסיון, כמו קאולי, שיזרוק הארה או הצעת עבודה מידי פעם, נותן בעצם טעימה קטנה מתבשיל מוכן. תיקון חד משמעי יהיה נדיר ויופיע רק בתחילת הדרך או במקרים של אש גדולה מידי (שיכולה לשרוף את התבשיל) או במקרה של סכנה אמיתית.
    המוזיקה הברזילאית תמיד שמחה. אך גם לשמחה יש צורות וגוונים שונים (גם צער וכאב יש בשמחה), כמו לסגנונות המוזיקה.

    המוזיקה נכנסת לגוף ויוצאת ממנו כריקוד: סמבה, פגוג’י, השה, פוהו.
    ריקודים נרקדים לבד או בזוג וההבדל בין שני האפשרויות גדול. איני מבין גדול בריקוד, אך נתקלתי בתופעה מעניינת. פחות אנשים בברזיל יודעים לרקוד טוב סמבה מאשר לרקוד פוהו, או, במלים אחרות, רוב האנשים רוקדים ריקודי זוגות ופחות רוקדים ריקודים אינדיבידואלים של צעדים קבועים ביחס למוזיקה. בריקודי זוגות הגבר מוביל והאישה מובלת, שתי יכולות שונות לגמרי ועל פניו נראה שקשה יותר להוביל מאשר להיות מובל. גבר שמוביל תמיד יוביל בריקוד בהתאם לאופיו והרגליו, אבל אישה שתרקוד תצטרך להשתנות כל פעם בהתאם מושלם להובלת השני. ההובלה והתגובה אליה קיימות ללא מרווח של זמן ולכן התגובה אמורה להיות ריקה ממחשבה ומרצון. כשרואים אישה שרוקדת טוב, כל בן זוז יראה מוביל ומובל על ידה, ולעיתים היא תוסיף סגנון ותנועות שישתלבו ללא איום על הובלת בן הזוג.
    היא רוקדת כאילו היא אחד עם זוגה, הוא דוחף אותה והיא מושכת אותו באותה מידה.

    בארץ, בחוף של תל-אביב, ראיתי גם כן גולשים, או כמו שאחי אמר לי פעם “בארץ אין גולשים, יש מאוכזבי גלישה”, אין הרבה גלים טובים. ראיתי גם שנים שמשחקים במשחק הלאומי – מטקות. המהירות של הכדור והדיוק יחד עם עוצמת המכות היו מדהימים. שאלתי את אחד השחקנים איך הוא נהיה כל כך טוב במשחק ואיך הוא למד. “פשוט שחק” הוא אמר, “עם הזמן תשתפר”, “השמיים הם הגבול”.
    הגוף לומד בעצמו איך להגיב והוא המורה הטוב ביותר כשמתקיימים הדברים הבאים : התנגדות סביבתית, פעולה, זמן.
    התנגדות סביבתית היא הכוחות המופעלים עלינו במסגרת מסוימת. התנהגות הכדור, גלים וזרמים, התנגדות בן זוג או כל דבר אחר. ההתנגדות הסביבתית היא “נייר השיוף” שלנו או של התודעה. אין כל דרך לרמות את הסביבה, הסביבה מצביעה לנו על גבולותינו. מה ניתן לעשות, מה לא ומתי. ההתנגדות הסביבתית תפיל אותנו מהגלשן אם לא מצאתי את שיווי המשקל, היא תנחית את הכדור על החול אם לא דייקתי בבעיטה, היא תגרום לפטיש להכות על האגודל אם לא החזקתי את המסמר נכון והיא תכה אותנו באגרוף לפנים אם לא התחמקתי בזמן.

    במקומות שבהם אין התנגדות סביבתית ממוקדת לתחום, או שמזיפים אותה, אז בעצם אין כללי משחק ולכן יש להמציא תגובות ביחס לכלום. כמובן שתגובות מעצם טבען חייבות להיות ביחס למשהו ויש כאן בעיה. לפעמים פותרים את הבעיה בהמצאת התנגדויות סביבה חדשות, אבל זה לא העניין של המאמר.
    הפעולה היא הניסיון להשתלב בהתנגדות הסביבתית ולפעול בצורה שתשיג את מטרת המשחק. כשללוחם יש התנגדות אמיתית, כמו יריב שנלחם, עליו להגיב ללא מרווח של זמן. עליו להיות כמו שקאולי גולש על גל. כאן יש מקום להרחבה, מפני שנראה שיש בעיה להשתלב בהתנגדות הסביבה וגם להשיג או להשתלט עליה.

    כשמדובר על רצף של תגובות יש לבנות אותן אחת על השנייה ובכך לקבל את הכוח של היוזמה. לדוגמא: אם תפסתי גל ועמדתי על הגלשן, ישנה אפשרות לרכב עליו עד החוף, וישנה אפשרות לגלוש לצדדים, לקפוץ עם הגלשן ולחזור לגל. בשתי האפשרויות השתלבתי בהתנגדות הסביבה (הגל) אך באפשרות השנייה הפעולה הייתה אקטיבית יותר. ישנן דרכים רבות להגיב להתנגדות הסביבתית וכאן יש מקום לביטוי אישי. הפעולה אמורה לנבוע מתעוזה ולא מפחד או מאוטומטיות. הפחד גורם לשיתוק, כיוון שישנו חשש מתמיד מהשאלה “אולי כך לא צריך לפעול”, “אולי יש דרך אחרת” ועד שאדע מהי דרך הפעולה הטובה ביותר, מוטב שלא לעשות כלום.

    האוטומטיות הינה בעצם מערכת הגנה מהתמודדות אמיתית ויוזמה מוצלחת מנטרלת את האוטומטיות. גם כשלא ידועה הפעולה הנכונה, יצירתיות היא כלי חשוב שנובע מיוזמה וניסיון. ישנו משפט שאני אוהב : “אוניות שעוגנות בנמל הם בטוחות, אבל לא לשם כך בנו אותן”. לא צריך לחשוש מטעויות. ההתנגדות הסביבתית מצביעה לנו על איפה אני נגמר והתגובה נצמדת להפרדה זו שלי ושל הסביבה עד שזו נמוגה.

    בפורטוגזית יש את המלה “ג’ינגה”. משתמשים בה בלחימה, בריקוד ובעוד הזדמנויות בתחומים רבים.
    אין תרגום למלה הזו, ואף אחד שהכרתי לא הצליח להסביר אותה כפשוטה, אך נדמה לי שהבנתי אותה.

    תחליפי אדם

    מאת יוסי שריף

    שמעתי מישהו אומר: “לכל אחד יש תחליף”, בתחילה הגבתי בחיוב, “נכון” אמרתי, אבל מיד חשבתי שוב, כמובן שלא, רק למכונות, לחפצים ולסוגי אוכל מסוימים יש תחליף וגם כן, מרגרינה זה, איך לומר, רק מרגרינה.

    לאנשים מלאים אף פעם אין תחליף. מה שממלא את האנשים הוא המקום שלהם, המקום שלהם בחיים שלי. אם תופס מישהו מקום שולי, פונקציונלי, בחיים שלי אז למקום הפונקציונלי יש תחליף, ללב אין תחליף. ללב יש תחליף רק כמשאבה ולפעמים צריך לחדש את הפונקציה הזו, אבל מי המטומטם שירצה להחליף געגועים במשאבה? שאלה מטומטמת, יש הרבה דווקא.

    אם יש אומץ, יש אבדות – יש חיים. יש מציאות כל כך גדולות שמי שנמצא בעסקי התחליפים לא יכול לנחש.

    פ. אמר פעם: “One life” ועצר, אחר זמן מה אמר: “One person” כשהוא זוקף אצבע אחת. אחרי כמה רגעים הוסיף עוד משהו, טוב, בפעם אחרת.

    כמובן, גבי ערך את הסרט הזה. תודה.

    בסיס המידע הטכני של אקבן – וידאו והערות אימון

    אנחנו מחדשים בשבועות הקרובים את העלאת בסיס המידע מחדש לאתר. בבסיס המידע כמה מאות קאטות וטכניקות ואנו מעוניינים להוסיף להן

      1. וידאו של ביצועים טכניים נקיים יותר.
      2. הערות הדרכה וקישורים לשימוש פנימי.
      3. תובנות וקישור לקרבות מצולמים.

    בסיס המידע פתוח לשינויים של וותיקים מאקבן בלבד. אם אתם וותיקים המעוניינים לתרום מעט מזמנכם כדי לערוך, בכל פעם מעט, את הטכניקות, שילחו לי בבקשה מייל לכתובת האתר [email protected] ואני אשמח לתת לכם את סיסמת הכניסה. הערות לפוסט זה ניתן, כרגיל לכתוב אחרי לחיצה על תיבת “אין תגובותתגובה 1” ההערה שלכם תיכנס למייל האישי שלי ואז אחרי אישור שיגרתי (כדי שלא יכתבו שטויות) היא תצטרף לבלוג לתמיד.

    בינתיים אני מצרף סרטון שצילמנו יחד עם עוד כשמונה מאות אחרים בארוע “בור סוד” bor sood.

    הקאטה היא אוריו נו קאטה – פודו ריו
    אם חיבור הרשת שלכם איטי או שלא מותקן לכם פלאש על הדפדפן אפשר להוריד את הסרטון בקישור הבא: