שיעור 24 – סופה על הר איתן

אני רוצה לספר את זה במילים רגילות, יבש, לתת כבוד למה שמה שהיה.

ככה. הרקע לאימון שאודותיו אני כותב הוא אימון אחר, שנה קודם לכן. באיזה שהוא שלב רציתי להשתמש באימון 24 השנתי ולשבור בעזרתו את שיא גינס בקרבות. שיא, לא פחות.

אימון 24 סופת ברד
עידו ויואב - אימון 24 סופת ברד

שיא גינס זה התעסקות. צריך למלא אחר המון חוקים של ספר השיאים: צריכים רופא, פרמדיק, שני עדים נוטריוניים – בדיקות רפואיות לכולם לפני, ניירות חתומים וכולי, הרבה כאב ראש. אגב, אני עדיין שומר את הניירת בארון, אף פעם לא הגשתי אותה לגינס. זה בגלל שבסוף, באימון עצמו, נפל עלינו גל חום באוקטובר. זה הפך את האימון לגרוע ומסוכן – רועי, טל ועוד מישהו התייבשו. פיניתי את גילי להדסה עין כרם לטיפול נמרץ בגלל רבדומיוליסיס (Rhabdomyolysis) שנגרם מהמאמץ, והרופא של גינס סגר את האימון אחרי 15 שעות. 15 שעות זה גם שיא אבל זה הרגיש כמו שוקולד פג תוקף, מתוק, אבל מקולקל. רציתי לעשות את זה שוב, כמו פעם. הייתה לי הרגשה שזה בכיס שלי, שזאת לא בעיה.

זאת לא בעיה
24 ברד על ההר

אז בלי הפמליה של גינס ועם הרופא והפרמדיקים שלנו, של אקבן, שנה אחרי, ביום של סתיו, התכנסנו על פסגת ההר שלנו. באותה שנה היו בתכנון גם ריצות. כדי להפיג את החלק הקשה של האימון, את המונוטוניות של הקרבות. התוכנית הייתה ללכת מכות שעה ולרדת להקפה של 12 ק”מ של ההר. ככה לחילופין – קרבות, ריצה, קרבות, ריצה.

אני לא ישנתי בכלל לילה לפני ואז לא הצלחתי להחזיק מעמד – הרסתי לעצמי את האימון ונרדמתי. “טוב, 24 זה כבר לא יהיה”, חשבתי. כולם המשיכו להתאמן מחוץ לשלושה שגם כן נרדמו.

אם זה שנכשלתי לא הספיק, אחרי שקמתי קיבלתי שיעור עוד יותר חזק, שיעור שעד היום אני לומד ממנו. אחרי שעתיים שינה קמתי כמו חדש. בבוקר עשינו אלף סוי נו קאטה, ככתוב במקורות, ואז, מעט אחרי הזריחה, ירדנו לעוד ריצה של 12 ק”מ.

נשק אישי - אימון 24 ברד
מתחילים ריצה של 12 קמ - אימון 24 ברד

על ההר למעלה נשארו ליאור כץ ועידו לויט לשמור על הזירה.
עידו לויט וליאור כץ - אימון 24 ברד

בחצי הדרך למטה סגרה עלינו חשרת עננים כהה מאוד, נהיה חשוך כמו ערב. הרגשתי את הרוח התזזית בתחתיתו של ענן קומולנימבוס פעיל, זה משבים חזקים שכל רגע מחליפים כיוון. מהרגע הזה אין לי צילומים כי שניה אחר כך התעסקו בלהזהר.

“עוד שניה יורד עלינו גשם”, מישהו אמר. וזה היה יותר גרוע. ברד בגודל של כדורי פינג פונג קרע את הענפים ביער שבתוכו רצנו. ללא מחסה אחר נצמדנו לגזעי העצים ושמנו את תרמילי הריצה על הראש. אבל ההפגזה הייתה מלחיצה. ברד כזה, שיורד מגובה של מאות מטרים הוא מסוכן כמו זריקות אבנים.

ברד בגודל כדורי פינג פונג
הרס כתוצאה מברד - אימון 24

חגי שהקדים ורץ לפנינו קיבל אבן ברד ופתח את הפנים. יובל שניסה לדלג מהעץ שלו איבד את ההכרה בעקבות פגיעה, זעזוע מוח כלומר, ולד. נפתח המצח היטב, קשרתי לו תחבושת. אחרי שהסופה שככה עשינו ספירה, וידאנו שכולם נמצאים ויובל בדרך להדסה, ועלינו להר.

חזרה לפסגה אימון 24 ברד
בר אקטיבי אימון 24 ברד

בחניה מתחת ועל הפסגה היה בלגן. למכוניות נשברו פנסים ונדפק הפח, כל בקבוקי הזכוכית נשברו. למרות השמחה, זה היה כמעט כמו ללכת מכות ולהפסיד, שוק רציני. כשהצטלמנו לקח לנו כמה זמן להבחין שהענן ירד רק על השטח שלנו. ההר שלנו כוסה בקרח אבל מסביב לא ירד אפילו גשם.

ליאור סיפר לי שרגע אחרי שירדנו לריצה הוא הבחין בתנועה בצד המזרחי של רחבת הפסגה, צבי חום ובוגר עלה ונעמד, כמעט 20 מטר ממנו, והביט בו ובעידו בזמן שהם התאמנו. אחר כך הוא נעלם והתחיל הברד. ככה זה היה.
ליאור כץ - אימון 24 ברד

האם אפשר להעביר הרגשה של אימון קרב של 24 שעות?

ישבתי עם רן לפני יותר משנה, שאלתי אותו האם הוא יכול לעזור לי להעביר את התחושה של האימונים שלנו למי שלא מתאמן באומנות לחימה. שאלתי: “האם מישהו יכול לקבל את התחושה שיש לנו לאחר אימון?”
למען האמת, הוא ענה בשלילה. אבל אני התעקשתי – אחרי הכל, לא הרבה אנשים מוכנים ללכת מכות במשך עשרים וארבע שעות רצופות על פסגת הר, לא הרבה ורציתי להעביר מקצת מהדברים לאלו שמתעניינים אבל לא יכולים. מההתעקשות שלי ומהכישרון של רן יצאו עד עתה תוצרים רבים. רן יוצר מוזיקה, דניאל, רן, רובי וירון מצלמים, עודד יוצר גרפיקה ותוכנות העריכה החדשות מאפשרות להרכיב את כל הכשרון של וותיקי אקבן בחופש יצירה גדול.

הנה אחת התוצאות הראשונות של השיחות האלו, סרטון של אימון הקרבות המיתולוגי ה-“24”.

את כולנו עניינה הדיכוטומיה שמופיעה באימונים, אגרסיביות וחברות, קושי וחיוכים, מוזיקה של חלומות מול 24 שעות של ערנות. ראיתי את הסרטון מספר פעמים והשניות האחרונות מעלות אצלי חיוך גדול.

נובמבר 2009 – אימון 24 נוסף. להתראות

אימוני קארטה בשטח – אוקינאווה והוואי

מאמר מעניין שקראתי סוקר את האימונים בשטח טבעי, לא מסודר ולא ישר באומנות הלחימה קארטה.
כותב המאמר, מתאמן שעובד בסגנון צ’יבנה צ’ושין שורין ריו קרטה ומתרגל גם ריקיו קובודו, מתאר את האימונים ביפן ובפרט באוקינאווה שם התאמנו מספר קבוצות קרטה בשטח בתנאים מגבילים כגון: סלעים, חושך ומזג אוויר קשה.
נהניתי לקרוא על עוד בתי ספר שמבינים את יתרונות העמידה והתנועה שאימון בשטח מקנה. אצלנו בבודו נין ג’יטסו אימון בשטח הוא הבסיס שממנו אנו מתחילים ללמוד לזוז בזמן קרב. אדם שלומד לזוז רק על מזרון אימונים יזוז בצורה מגבילה והיציבות והתנועה שלו יהיו מוגבלים למזרון האימונים או לזירה.
אימונים בשטח חשובים גם מהרבה היבטים נוספים ואין להם תחליף. אומנויות לחימה המתמקדות בדוג’ו חסרות גם את האנרגיה וגם את מנת המציאות שאימוני חוץ מקנים. שלא לדבר על כך שכיף להתאמן בחוץ.
לינק למאמר באנגלית על קארטה בשטח

תוכנית על בית הספר לאומנות לחימה – אקבן בערוץ המרכזי של הטלווזייה היפנית NHK

רשת הטלויזיה היפנית NHK עקבה אחרי וותיקים ומתחילים בוגרי אקבן במשך שבוע שלם בחודש אוגוסט השנה. שודרו שתי תוכניות, אחת ארוכה מאוד והשנייה, הקצרה, נמצאת כאן. כמות הסופרלטיבים שהייתה שם גרמה לנו להסמיק. אז נטלנו את הרשות ותרגמנו את היפנית בצורה חופשית, מאוד. במילים אחרות – המצאנו את כל התרגום.
עכשיו, אחרי כ5000 צפיות בפיקס אנחנו יודעים שמעטים הבינו את הבדיחה. זה כנראה לא מקובל לצחוק על עצמך בעולם אומנויות הלחימה. זה בסדר.

את התוכניות ראו יותר אנשים מאשר כל תושבי קריית גת.