החזרת חובות – כלכלה של קהילת ידע

חוב למורה

אני מקפיד שתלמיד ישלם שכר לימוד בזמן. תלמיד לא אמור להיות חייב כסף למורה שלו, תשלום שכר לימוד הופך את המערכת של מורה-תלמיד לפשוטה יותר, אני ממלא את החובות שלי לתלמיד והתלמיד ממלא את החובות שלו: נוכחות ותשלום.

לפני כחודשיים הגיע לדוג׳ו תל אביב תלמיד שלא ראיתי שנים ואמר שהוא רוצה לשלם לי חוב ישן. הוא כבר מבוגר, ועברו הרבה שנים מאז שהוא התאמן. בשיחה עם אימא שלו הוא הבין כשהוא היה ילד הם שילמו רק תשלום קטן מאוד, סימלי, בגלל שלמשפחה שלו לא היה כסף. תשלום סימלי של תלמיד שאין לו כסף הוא גם כן תשלום! ולכן קיבלתי תשלום בציורי ילדים וגם בפרחים מאלו שידם לא הייתה משגת. זה בסדר, תשלום סימלי הוא תשלום לכל דבר ותלמיד ששילם אותו אינו חייב לי אחר כך מאום.

הסיבה לכלכלה הזו באקבן קשורה לחופש הפנימי שאני רוצה. אם אחרי שתלמיד עזב את הדוג׳ו המורה חושב שהתלמיד חייב לו זו צרה מאוד גדולה למורה, מלכודת של סבל.

מערכת יחסים צריכה לאפשר נשימה ונשיפה. אם אי אפשר לשחרר אז אי אפשר להכניס אויר חדש. אני משתדל לשחרר, ומצליח, אני אוהב לנשום, זה אחד מסודות ההישרדות שאני מלמד, כך אני מגיע לדוג׳ו בשימחה.

חוב לקהילה

אקבן זה לא אני, זה לא יוסי המורה, אקבן זו קהילה יקרה ונדירה של בני אדם, במובן הטוב של המילה, בני אדם שמתאמנים יחד כבר הרבה שנים. החוב מולי, מול המורה, מסתכם בתשלום ונוכחות, החוב לקהילה אינו כזה פשוט והוא גדול מאוד.

חוב לקהילה אינו חוב כספי, הקהילה לא הלוותה לנו כסף, הקהילה נתנה לנו השראה, עזרה לנו להתמיד ברגעים קשים, עטפה במשמעות את הטכניקות שאנו מתרגלים. החזר חוב כזה חייב להיות בהתאם. תשלום חוב לקהילה הוא מלאכה מורכבת של אנשים יציבים רגשית וחזקים מאוד.

לדוגמה, פרויקט התיעוד, אנציקלופדיית אומנויות הלחימה, הוא החזרת חוב לקהילה שבה גדלתי אני, בוג׳ינקאן. וזו החזרת חוב שמיעוטה כספי – עולה כסף לתחזק את מאגר הטכניקות של בוג׳ינקאן – ורובה מלאכה, שעות עבודה שהושקעו בתיעוד ויצירת משמעות של הסילבוס של הקהילה בה גדלתי.

כדי להחזיר חוב השראה לקהילה יש צורך בנוכחות, כמו גינון, כמו הוראה, כמו גידול ילדים, החזרת חוב היא פרקטיקה שמחייבת נוכחות. החזרת חוב שקיבלנו באופן ישיר צריכה להיות ישירה גם כן.
החזרת חוב כזה היא אקסטרה, היא מאפשרת לנו לצמוח כבני אדם חזקים ולשנות תפקיד – מילד להורה.

דוגמאות:
וותיק שמלמד מחזיר חוב עצום לקהילה. הוא ממשיך את קו הידע ותורם לו זוית ראיה ופרשנות ייחודית.

וותיק הממשיך להגיע ומתאמן למרות שהוא מבוגר, ופצוע – מחזיר חוב כי הוא נותן לכולנו קנה מידה והשראה להמשיך להתאמן.

וותיק המשתמש בידע שלמד באקבן כדי לבנות עסק ומסביר כיצד – מחזיר חוב לקהילת הידע כי הוא פותח לנו אופקים, כיצד אפשר להשתמש בידע הלחימה גם בתחומים אחרים לגמרי.

וותיק המבין כיצד להיות ימאי, יודע לגלוש, להפליג, מבין את הרוחות והים ויודע כיצד להביא את המומחיות שלו לאקבן, מחזיר חוב לקהילה, הוא מגדיל את מאגר הידע שלנו ומעשיר את כולנו.

כל החזרת חוב כזו הופכת את כולנו לבעלי חוב לנותן. ומאחר ואנחנו יחד כבר עשרות שנים, כולנו חייבים לוותיקים כאלו הרבה מאוד, גם אני.

לא לכל אחד יש את המזל ואת הכוחות להחזיר חוב לקהילה, אני חושב שזה בסדר גמור, כאמור, בשלב הזה אף אחד לא חייב לי כלום. אבל כשוותיק מחזיר חוב לקהילה, דבר שקורה המון, זו הפתעה מצויינת, זה נפלא. צברתי חוב גדול לאקבן ואני אוהב זאת מאוד.

הטלה של נינג׳יטסו - קאטה גורומה - אקבן אומנויות לחימה

שיעור מימי הביניים לחג

האימונים יתחדשו ביום א’ 28.9.2014.

בינתיים הנה מתנת חג שמתאימה לי, ואולי לעוד כמה. וותיקים של בית ספר איטלקי מטורינו, בית ספר ללחימה היסטורית אירופאית מתאמנים על כמה דפים מספר עתיק שעוסקים בחרב ומגן קטן. הספר הוא קודקס דנציג, ספר שלמדנו מתוכו לפני מספר שנים יחד עם קודקס וולרשטיין.

כל מקטע הוא קאטה, המתחיל בפשטות ואחר כך הופך לתרשים זרימה שבו מוצגת הבעיה, אחר כך ההתנגדות לבעיה ואחר כך מספר אפשרויות של התנגדות להתנגדות. העמידות מזכירות קוקישינדן ריו, הבגדים מזכירים את הדוג’ו והרצינות מזכירה לי שככה צריך להראות דוג’ו העוסק במחקר ואימון.

יעקב חזן, מאסטר וגם בן-אדם

אני מצרף פוסט של אומן לחימה מהשורה הראשונה, אדם שהיה ותיק כשאני התחלתי להתאמן, לפני יותר משלושים שנה. מדריך שממשיך להתאמן, לתת כבוד למורה המשותף שלנו, דורון נבון, ובעיקר לשמור על מקצועיות ואומץ לומר מה שבראש שלו. א-מענטש.
לפני יום כתב יעקב חזן על הדף של אקבן בפייסבוק:

אני רוצה להדגיש שוב את התרומה העצומה של יוסי שריף לנין ג’וצו כך שכל תלמיד ומדריך יכולים לגשת לאתר אקבן וללמוד ויזואלית איך נראות כל קאטות הנין ג’וצו. יש להעריך זאת מאד ולדעת להכיר תודה! יוסי השקיע בזה המון עבודה וממון פרטי שלו תוך שיתוף הידע לכולם . יישר כח

Facebook post

היה לי כיף לקרוא את זה, דא עקא, זה גרם לי לחשוב קצת על זמנים אחרים.

העבודה בדוג׳ו כפופה לאמת המקצועית שלי, אבל האמת המקצועית שלי אינה אבסולוטית. זה טוב. אני מעודד ביקורת על ההתנהלות שלי. מוותיקים אחרי קולוקוויום וסמינרים גדולים אני תמיד מבקש: ״תגיד …רק מה שצריך לתקן, לא מעניין אותי לשמוע את הדברים הטובים״. זו הסיבה העיקרית שכתבתי את האתר כקוד פתוח, כשיש גישה ציבורית אפשר לשפר לא רק את ה PHP, אלא אפילו את הנשימה.

ביקורת זה כמו ראי מסוג מסוים, זו לא המציאות, אבל זה שיקוף של צד חשוב שלה. ככה ממשיכים להשתפר. אפילו ביקורת קשה, שלא מסכימים לה, חשובה. כתב לי פעם מורה אמריקאי בבוג׳ינקאן: ״אתה לא זז כמו שהצומי מלמד עכשיו לזוז ולכן אמליץ לתלמידים שלי לא להסתכל על טכניקות הנינג׳יטסו שלך ולא ליצור איתך קשר״. בעיני זו ביקורת לגיטימית, סובייקטיבית. אז המשכתי לשים לב, הוא צודק, אני לא זז כמו שהצומי זז היום.

ויש סוג של ביקורת שאין מה לעשות איתה, ביקורת הנובעת מאינטרסים אישיים, סתם. אם הביקורת הזו מגיעה עם פרצוף עוין, אפשר לזהות אותה. הבעיה היא שלסוג דיבור כזו יש תמיד ׳גראנד מאסטרים׳ שיכולים להסוות את הביקורת מאחורי ‘כאילו מחמאה’. גראנד מאסטר מסוג כזה יאמר על עמית אקדמאי שלו: ״הוא בסדר, אני אוהב את זה שהוא לא מתבלט בשום דבר.״ או שהוא יכול לומר על שף: ״יש לו טעם מצוין בבגדים״.

הידע שלי הוא פועל יוצא של הסילבוס של בוג׳ינקאן ושל השנים שדורון נבון השקיע בי. אני רואה את עצמי כמורה של אחת הפרספקטיבות הקרביות של בוג׳ינקאן.

דא עקא, רק אני רואה זאת כך.

בכל קולוקוויום אני שמח להזמין מדריכים מבוג’ינקאן.

דא עקא…

לפני כמה שנים כתבתי מכתב אישי לכל המורים העיקריים בבוג׳ינקאן בעולם, יצרתי גם קשר עם המדריכים בארץ. אמרתי פחות או יותר כך: ״צ’מע חברי לאומנויות הלחימה, אני בונה אנציקלופדיה לאומנויות לחימה בכלל ולנינג׳יטסו בפרט, אני אשמח אם תוכל לתרום את הפרספקטיבה שלך לכל מאמר או טכניקה. הנה הויקי פתוחה לך לעריכה. שני אנשים מרכזיים מאוד היו, פחות או יותר, היחידים שענו. מר ג׳ק הובן, מתלמידיו הראשונים והבכירים של הצומי, קצין מארינס שעבודתו האתית מעניינת וחשובה מאין כמוה ובן ג׳ונס, המתרגם האישי של הצומי במשך שנים רבות. גם ג׳ק וגם בן חשבו שזה אחלה ועודדו אותי להמשיך.
כמאתיים מדריכים נוספים לא ענו. זה היה מזמן.

אני מקבל את העניין הזה כנתון, זה המצב.

דא עקא, זה מצב מחורבן שתחום תרבות מוגבל בגלל התנהלות אינטלקטואלית פוליטית.

לכן אני מרשה לעצמי רגע נוסף של קורת רוח ותודה. אני מודה ליעקב חזן, סמפאי, בכיר שלי בדוג׳ו הישן של דורון, גם על ההשראה שהתנועה שלו נותנת לי וגם על הדבר הטוב שהוא העיז לכתוב. דומו אריגטו גוזיימשטה יעקב סנסאיי.

אריגאטו גוזיימשטה.

Yakov & Doron Fibonachi

משוב קינסתטי במערכות ממחושבות מספק פידבק למגע – השלב הבא במשחקים ואימון לחימה

חברת דיסני פרסמה פטנט על מכשיר שנועד לתת משוב ניתן לחישה של כוחות. המכשיר פועל בעזרת מערך רמקולים קטנים המשדרים בתת-תדר מסונכרן ויוצרים גל אוויר עומד הנותן תחושה של התנגדות.
בשילוב עם מערכות משחקים ממוחשבות ניתן, בעזרת מערכת אייריל (AIREAL) להקנות למשתמש תחושות של מישוש ולחץ המתממשקות עם התוכנה בסיוע חיישני ומצלמות עומק כדוגמת קינקט.

כבר בעבר כתבתי על הופעתן של מערכות שבהן יוכל המשתמש, ללא מימשק לביש, להגיב במרחב וללמוד למשל, תנועות בסיסיות בלחימה. אב הטיפוס החדש פותח אפשרויות מבטיחות של לימוד תנועות לחימה ואמצעי אימון למתאמנים, חיילים ואנשי ביטחון.


קישור – מערכת aireal
aireal