יום ראשון בדוג’ו ירושלים – 2.12.2012

בחלקו העיקרי של האימון נחזור על קומבינציית הבריחים שלמדנו בשבוע שעבר ונתקדם לקראת תגובות של שבירת מפרקים ובריחים מול יריב המתנגד להטלות נינג’יטסו.

האימון מתחיל בשעה 18:00 כרגיל, בנינג’יטסו ירושלים, בדוג’ו אקבן. נתחיל בעמידות המוצא של הנינג’יטסו, נעבור את החימום של אקבן ונשפר טכניקות נפילה ובלימה.

חלק מהוידאו של האימון עולה בימים שאחר כך לאקבן ויקי, לקטיגוריית השלמת שיעורי נינג’יטסו בוידאו.

וידאו של תמצית אימון הנינג’יטסו מהשבוע שעבר

היום בדוג’ו ירושלים, סבאקי הגנה עם התקפות אגרוף – 5.2.2012

נתרגל את הרצפים הבסיסיים של טאי סבאקי בפתיחת וסגירת מרחק ליריב יחד עם קומבינציות של בעיטות ואגרופים.

ווידיאו של תרגול פתיחת וסגירת מרחק בשילוב בעיטות

תגובה למאמר על סיבות לשחזור קאטות עתיקות

מאת: דן קלארמן
בהקשר רחב יותר מהמאמר עליו אני מגיב , תחושתי היא שמזה זמן שוקד יוסי על בניית טיעון עקבי שמסביר את מה שאנחנו עושים ומצדיק את הדרך שבה אנו עושים זאת. מהטון האפולוגטי משהו של מאמריו בשנים האחרונות, אני מסיק שבעיניו יש חשיבות רבה להסבר מילולי כזה בעבור העשייה שלנו. אישית, איני משוכנע בכך – שכרנו יכול לצאת בהפסדנו אם סיבה חיצונית כזו תסתיר את אלו הפנימיות.

כמו שציין יוסי עצמו: המאמר שלו נוגע בנושאים רבים שכל אחד בפני עצמו ראוי לדיון, מה שהופך את המאמר ואת תגובתי אליו למעט מסורבל.

למרות זאת, לצורך הדיון, נניח שאנו אכן זקוקים לסיבה כלשהי כדי לעסוק בשחזור קאטות. אני חושב שאפשר לדבוק בסיבות פשוטות, כאלו ששוכנות במישור הרגשי: עניין, כיף, דיסציפלינה… לכל אחד יש את הסיבות שלו. עם זאת, האופן בו אנו עושים זאת (שחזור וניתוח קאטות) יכול להיות נושא לדיון פרטני. הנה כמה נקודות שקשורות לנושאים שעלו במאמר:

1. אני חושב שצריך ליישם מגבלות דומות לאלו שהציע יוסי לפני שנים בנוגע לדיונים באומנויות לחימה באופן כללי: צריך להקדיש פי 10 יותר זמן לאימונים במשחקים וקרבות אימון (מזרון, שטח, יריבים מרובים, כלי נשק, מדרכות, מדבר, זירה, מול שיטות אחרות וכו’) מאשר לשחזור וניתוח אקדמיים של קאטות. הסיבה לכך היא שאם אינך לוחם בעל ניסיון רחב ומגוון, כנראה שאין לך את הכלים הדרושים כדי להיכנס לראשם של אלו שכתבו את הקאטה, לא כל שכן לשפוט אם הם ידעו מה הם עושים.

2. כמו שכתב יוסי, לקאטות יש קונטקסט. אם חושדים שקאטה מסוימת מתאימה לביצוע בתוואי שטח מסוים, אין הרבה טעם בלהציג אותה לראשונה לתלמידים על מזרון, כי היא מאבדת ממשמעותה שם.

3. כדיון נלווה, הייתי רוצה להעלות נקודה עדינה: כאשר מפרקים קאטה למרכיביה, אנחנו לפעמים ממציאים הסברים תיאורטיים לאספקטים מסוימים שלה כדי להפוך אותה להגיונית במוחנו. אבל לרציונליזציות האלו יש נטייה להפוך לאקסיומות בלי שהן נבדקו תחילה. דוגמא טובה היא האקסיומה “כאשר נושאים משקל גבוה בתוואי-שטח קשה, הדרך הנכונה והטבעית להתנועע היא בצעדים רחבים ועם אגן נמוך”. לוקאס הפנה את תשומת ליבי לכך שייתכן וטענה זו מופרכת – כאשר אני נושא משקל בשטח קשה להליכה אני בד”כ אעשה את ההיפך הגמור: אעמוד גבוה ואצעד צעדים קטנים וזהירים. אולי הסבר טוב יותר הוא “כאשר משתמשים בנשק ארוך עם משקולת בקצה, עמידה נמוכה וצעדים ארוכים יעזרו ליצור את המומנט הדרוש כדי להניע אותו”; אולי צריך לחפש הסברים אחרים. ייתכן מאוד שישנם רעיונות נוספים שאנו רואים כאקסיומות ואשר כדאי לבחון אותם מחדש מפעם לפעם.

לינק למאמר על שיחזור קאטות עתיקות בג’ורנאל של אקבן

שיחזור קאטות עתיקות – הדינוזאורים קמים לתחייה

מאת יוסי שריף

יש שם לתרגולת באומנות הלחימה שלנו, מספר טכניקות המסודרות יחד כמענה למצב קרבי – קוראים לזה קאטה.

בחלק משיטות הלחימה הסיניות יש קאטות שבהן המתרגל מבצע רצף של תנועות באוויר. זו דרך מצוינת לשנן. קל יותר לזכור שיר מאשר אוסף של מילים.

לצד שיטות לחימה המשתמשות בקאטות רצף (שיטות כגון קראטה וחלק מאומנויות הלחימה הסיניות) יש קאטה מסוג שונה, קאטה של שיטות הלחימה היפניות העתיקות. הקאטה העתיקה מבוצעת מול יריב אימונים עם תפקידים לשני בני הזוג.

לפני שאסביר את אחד מתפקידיו של האימון בקאטות אני רוצה להקדים ולומר: איני חושב שכל דבר מהעבר הוא יעיל יותר. זו הקלה גדולה להיות מטופל, כשצריך, על ידי רופא עכשווי ולא על ידי מרפא מסורתי מיפן העתיקה. גם בלחימה צבאית ההווה יעיל יותר מהעבר – חייל רגלי חמוש יכול להסב נזק עצום לקוהורטה שלמה של לגיון רומאי. אז צריך להבדיל בין יעילות והיבטים אחרים של התרגול.
העבר הוא נקודת התייחסות, גם טומן חלקים נחמדים, נוסטלגיים וגם מסתיר פתרונות יעילים מאוד למצבי קרב. אנחנו באקבן מחלצים את הפתרונות האלו מתוך הידע העתיק שהגיע אלינו.

ידע לחימה עתיק נשמר ביפן באמצעות שתי דרכים עיקריות: מגילות ורצף של הוראה. אנחנו לוקחים את השימור הזה אל המקום שלנו ומוסיפים לו חיים.

בסרט “פארק היורה” משחזרים המדענים יצורים חיים שנכחדו, דינוזאורים שחלפו מהעולם. בסרט מתחולל הפלא הזה בעזרת הדנ”א, הצופן הגנטי שנשמר וטכניקות שפיתחו המדענים. זאת הכוונה.

הצופן נשמר בקאטות עתיקות. אבל אפשר להניח: חלק מקאטות אלו אינו מדויק, בתהליך ההיסטורי שהביא אלינו את הידע הזה יש חוליות חלשות וחזקות, החוליות האלו הן המורים והתלמידים. כל מי ששיחק ב”טלפון שבור” יודע: מספיק אחד שטועה כדי שהמידע שמגיע לסוף השרשרת יהיה לקוי, לא מדויק.

וותיקים באקבן מגרדים את הראש במבוכה כאשר הם מבצעים קאטה שאמורה להיות פתרון טוב ונתקלים בטכניקה לא יעילה, קאטה שאינה עובדת. לעיתים איננו מצליחים לזהות שום הקשר בו פועלת הקאטה, פשוט קיבלנו לידינו טכניקה לא מוצלחת. התפקיד של אומן הלחימה הוא לא רק לשחזר את הדנ”א מחדש, גם לתקן אותו. אם נפלה טעות צריך להבין אותה ולתקן את האופן בו נעשית הקאטה והטכניקה.
יש למצב הזה כמה פתרונות, פתרון אחד הוא להבחין בהקשר המסוים בו פועלת הקאטה. ואז אומרים: הקאטה הזו עובדת רק בשטח טרשי עם כלי נשק ארוכים מול יריב ללא חולצה וכולי.

פתרון שני הוא למצוא את הטעות ולתקן אותה. אנחנו עושים זאת בעזרת הפירמידה המתודית. כאן יש יתרון ברור לדרך הבדיקה של שיטות לחימה ספורטיביות. המבחן התחרותי מסנן החוצה טכניקות גרועות ואופני ביצוע לא יעילים ומשכלל טכניקות הפועלות היטב בסיטואציה התחרותית. הקרבות באימונים משמשים לנו כמעבדה לבדיקת היעילות של הטכניקות. אבל אם מבצעים היטב אפשר לבדוק יעילות של קאטה עתיקה גם תוך כדי תרגול.

האם יעילות היא המרכיב היחיד שאנו מתרגלים באומנות לחימה?
לקאטות שאנו מתרגלים יש ערך נוסף ליעילות קרבית. כתוצאה מכך שאנו וקודמינו מתרגלים אומנות לחימה שנים רבות, נושאות חלק מהקאטות הבנות נוספות. גם על הדנ”א הזה צריך לשמור.

סתם דוגמה קטנה: קאטות של שליפת חרב מסמלות הרף עין חשוב מאוד, רגע החורג מעבר לטכניקה המבוצעת. אבל כדי לא להתדרדר למצב של שיטת “העידן החדש”, מצב שבו משתמשים במילים במקום בעשייה כדי להבין, המדריכים יוצאי אקבן ואני שומרים על מינימום הסברים כדי להכריח מקסימום תרגול גופני.
רוב עבודת השחזור והיעילות שעליה היא מבוססת נעשות בתרגול גופני בקבוצה ולא בספריה.

ניתוח קאטה – מתוך שיטת הלחימה קוטו ריו Koto ryu

מאת אסף הוכמן

בקאטות של קוטו ריו ישנו שימוש גם במכות לנקודות תורפה ולעיתים קרובות בתזמון השלישי (כלומר בלימת התקפה בהתקפה בו זמנית). בסֶטו נו קאטה, יש דוגמא מובהקת לשימוש בתזמון זה. המגן יוצא להתקפה מתוזמנת באותו רגע בו מתקיף היריב.


עבור לביצוע נוסף של הקאטה באקבן ויקי
קאטה זו מבליטה את השימוש שניתן לעשות במכות כואבות בנקודות תורפה, כדי לערער את שיווי המשקל של היריב. מכת הבושי (מכה באמצעות קצה האגודל) בסוף הקאטה היא אמצעי לדחוף את היריב לאחור, כך שמשקל גופו יעבור אל הרגל האחורית ויאפשר את ההטלה.

פרוק הקאטה לפי שלבי הלימוד

שַמֵר- Protect (שלב התרגול של הקאטה כפי שהיא מתורגלת כבר מאות שנים):
מגן עומד בסייגן נו קמאה שמאלי, יריב תוקף בצקי ימני, מגן תוקף את יד היריב בשטו עם יד ימין (היד האחורית של המגן) תוך כדי צעד לאחור עם רגל שמאל (המכה היא דקן לג’קין).
המגן, ממשיך את ההתקפה בצעד צקי לפנים עם יד שמאל תוך כדי בושי לבוצו מצו (בושי לצלעות)

שַנֵה- Break ( שלב הפירוק של הקאטה וחיפוש יישומים ומשמעויות קרביות):
עתה משהעברנו את משקל גופו של היריב אל הרגל האחורית ניתן לתפוס את רגלו הקדמית בקלות יחסית (Snatch single leg). האפשרויות מתפיסה זאת הן בלתי מוגבלות, בניתוח זה של הקאטה בחרתי לציין שלושה כיוונים שניתן לקחת את היריב אל הקרקע:

1) תפיסה של הרגל הקדמית בשתי ידיים, גריפת הרגל העומדת וזריקת היריב אל גבו.
2) תפיסה של הרגל הקדמית בשתי ידיים הנחת רגל שמאל מלפני הרגל העומדת של היריב וזריקת היריב אל פניו.
3) תפיסה של הרגל הקדמית ביד אחת והעברת יד שמאל אל הברך של הרגל העומדת וזאת מבין הרגליים של היריב.

שכח- Leave (שלב יישום המשמעויות של הקאטה ברנדורי ובקרב אמת):
אני ממליץ להתאמן על קאטה זו ועל רבות שכמותה שכן היישומים שלהן בתוך הרנדורי מתאימים לכל אחד בכל שלב של הלימוד, גם אם זה בשלבים הראשוניים של הלימוד וגם לתלמידים ותיקים מאוד. תרגול ההתקפה הבו זמנית sen no sen(התזמון השלישי של אקבן) חשוב לא פחות מהפרטים הטכניים של הקאטה. לאחר חזרות רבות הביצוע יהיה אינטואיטיבי.


מטרות לאימון בשרשרת קרב

מאת דר’ ירוחם לויט
שרשרת הקרב של אקב”ן, זו שליאור ייצר, נקראת קוסארי פונדו. אך כשהראית את זו שלי לחברים משיטת הקאשימה שינריו ביפן, הם אמרו לי שביפן כל דבר כזה נקרא נונצ’אקו. אולי הכי פשוט ונכון בעברית לקרוא לה “שרשרת קרב”.
אני מתאמן בשרשרת קרב כמה שנים כבר תחת ההדרכה של ליאור. אחרי שישה חודשים של הכשרה עם חבל (הכרחית כדי ללמוד לא לפגוע יותר מדי בעצמך או בחברים) עברתי לשרשרת פלדה. האימון באוויר לא הספיק לי והתחלתי לעבוד מול עמודי ברזל. אלא שאחרי זמן מה ליאור ביקש לבדוק את השרשרת שלי ומצא שחוליה אחת, זו שליד המשקולת, סדוקה.

חוליה סדוקה יכולה להישבר לגמרי. מסוכן מאוד, המשקולת יכולה להשתחרר, ולעוף לפנים של חבר. חתכתי את אותה חוליה, וקיצרתי את השרשרת בחוליה אחת. (צריכים להשתמש בפטיש ומסמר כדי להוציא את הציר) לפני שחיברתי חזרה עיגלתי קצת את קצוות החריץ (המקום שהחוליה נכנסת למשקולת) עם פצירה כדי להוריד את המאמצים הצידיים על החוליה.

עזבתי עמודי ברזל והתחלתי לעבוד מול עמודי עץ. אני לא מוכן להתאמן מול עץ חי. העץ לא הזיק לי ואני לא רוצה להזיק לו (שלא לדבר על כל הקארמה – ראה שיר השירים א’,ו’ — הרעה שבוראים כשמזיקים ליצור ללא צורך).

במתנ”ס טאובל בו אנו מתאמנים בבאר שבע, יש שני עמודי חשמל ישנים שלא בשימוש, אלו מצוינים לאימונים מכל מיני סוגים. יש על אחד מהם סימנים רבים של סכינים וגרזנים של החברים וגם סימנים משרשרת הקרב שלי. אך אחרי זמן מה שברתי עוד חוליה. לא רציתי לקצר יותר מדי את השרשרת, וליאור נתן לי שרשרת חדשה בחינם. חיברתי אליה את המשקולות והצירים הישנים.

הבנתי שאני צריך מטרה יותר רכה. לקחתי חתיכת עץ באורך של הראש שלי וכ-2.5 ס”מ על 2.5 ס”מ בעובי. קדחתי חור בקצה אחד, קשרתי מיתר של שני מטר בערך, וקשרתי אום גדול לקצה השני של המיתר. משתמשים באום לזרוק את החבל מעל ענף של עץ או קורה של שער כדור רגל או כדומה.

ככל שהענף או הקורה גבוהים יותר, כך פוחת הסיכוי שהמטרה תסתבך עם הקורה, הענף או עם ענפים אחרים. אלא שבענף גבוה, אם המטרה בכל זאת מסתבכת, קשה יותר לשחרר אותה. המטרה גם טובה לאימון עם בוקוטו (בוקן, חרב אימונים של עץ). ואם יש בוקוטו על ידך זה שימושי לעזור לשחרר את המטרה מסיבוכים.

הבעיה של חתיכת עץ היא שאם אתה טס לחו”ל לתקופה ארוכה, אתה רוצה לחסוך כל טיפה של מקום ומשקל בתיק (במיוחד אם פעם נתפסת בשדה תעופה על עודף משקל). והעץ תופס מקום ומשקל. אז כשטסתי לחודשיים וחצי שבתון ביפן לקחתי רק את המיתר. ביפן פשוט קניתי בקבוק קולה, שתיתי את הקולה וקשרתי את הבקבוק הריק למיתר. בקבוק פלסטי ריק מתנדנד יפה ברוח ונותן אתגר טוב יותר מעמוד או אפילו מחתיכת עץ. התחלתי עם בקבוק של ליטר וחצי, עליתי לבקבוק של חצי ליטר, ואחר כך עליתי לבקבוק פריגת של 400 מל”ל. זה אתגר של דיוק.

למען שיפור הדיוק לקחתי כדור גומי של ילדים בגודל של כדור טניס, קדחתי חור, הכנסתי את המיתר אשר קשרתי בקצה השני לחתיכת פלסטיק, כדי שהוא לא ייצא. עדיין לא למדתי לפגוע טוב בכדור הזה אבל זה כיף. אפילו אם אני מפספס את הכדור, בראש של אויב הייתי פוגע. מיתר עם בקבוק פלסטי בקצה אחד וכדור גומי בקצה השני עובד יפה. כיף לעבוד בסדרת 1-2: מכה למטרה אחת ומיד, אפילו אם פספסת, מכה למטרה השנייה.

נחמד גם לעבוד עם אצטרובלים, לשחק “מיניאטור גולף” עם שער קטן מאולתר. אני לא יודע אם זה בונה מיומנות שימושית. אולי המיומנות של עבודה נמוכה טובה נגד התקפת כלבים. אבל לא הייתי רוצה לפגוע בכלב, אפילו כלב תוקפני, אם לא ניסיתי קודם דרכי הגנה רכות כמו התנהגות רגועה וחכמה עם בטחון עצמי. כלבי הבר בנגב ובהר חברון הורגלו במשך דורות רבים להתקפת אבנים. אם אתה רק עוצר ומרים אבן הם בדרך כלל יברחו. אבל אולי השרשרת טובה במקרה של כלב משוגע.

המטרות הנ”ל טובות ללמידת דיוק וזריזות. אך רציתי משהו בגודל ותחושה של גוף אנושי. יש לי שק אגרוף בבית. אני עוטף את השק עם שמיכה כבדה, כדי לשמור על השק. ואז אני עובד חזק וחפשי. גם הולך יפה להדביק על השמיכה מטרות קטנות עשויות ממסקינג טייפ.

הדבר היפה בשק אגרוף הוא שהשרשרת קופצת חזרה בכיוונים בלתי צפויים ויכולה לעקוץ אותך יפה. שמעתי שיש שמתאמנים בשרשרת לבושים בציוד מגן, נגד העקיצות. שייבושם להם! אני מעדיף לעבוד בלי ציוד מגן ולחטוף עקיצות כואבות לפעמים. אני גם נפצע קצת, אפילו עם לא מעט ניסיון. בדיוק כמו שבזמן גלגולים על רצפת אבן כל כאב הוא סימן של טעות העוזר לי לרכוש אינסטינקט מתקן.

הערת מדריכים: לא מומלץ ולא מקצועי להיפצע, אפילו קצת, לא מריצפה ולא ממשקולת של 300 גרם בקצה השרשרת – נא לא להתאמן ללא פיקוח והנחיה של המדריך שלך!

אפשר, באמצעות טכניקה נכונה, להתגונן נגד עקיצות מהשרשרת שלך. אבל אני משאיר את הנושא של טכניקות למדריכי אקבן. אני רק רציתי לכתוב על מטרות לשרשרת.

קישור אקבן-ויקי לטכניקות שרשרת הקרב הבסיסיות בווידאו

טכניקה משיעור – סיאואה נגה

זה נסיון להראות כיצד טכניקה מתוך שיעור יכולה לשמש נקודת מוצא להתייחסות. באופן הזה אפשר לתקן טכניקה ולשתף מדריכים אחרים בתהליך.

אין שום בעיה לנעול את הטכניקה והפוסט לגישה. נותנים לו סיסמה בזמן הכתיבה וכך הוא פתוח רק ליודעי הסיסמה.