סיכום שנת 2015 בתמונות – אקבן

שנת 2015 הייתה מלאת פעילות וגדילה. ביקרתי את חברי היקרים בהמבורג ובדוג׳ו של אקבן באתונה והעברתי סמינרים בשני מרכזים אלו. עשינו יחד קולוקוויום בינלאומי, שישי במספר, פתחנו שתי קבוצות נוספות בישראל ועוד שתיים באירופה ואחת בקנדה הרחוקה! אספנו יותר מ 18,000,000 צפיות בערוץ היוטיוב שלנו, אכלנו פרות מעולים מהחווה של משפחת לוי, בצפון הרחוק. הרבצנו קצת לחברים, הם הרביצו לנו בחזרה, ניהלנו את כל הבלגן הרגיל בעזרת סדנת מניעת האלימות של דטאנט. סטנדרטי. שנה אזרחית טובה, חברים!

AKBAN year in images - 2015

יעקב חזן, מאסטר וגם בן-אדם

אני מצרף פוסט של אומן לחימה מהשורה הראשונה, אדם שהיה ותיק כשאני התחלתי להתאמן, לפני יותר משלושים שנה. מדריך שממשיך להתאמן, לתת כבוד למורה המשותף שלנו, דורון נבון, ובעיקר לשמור על מקצועיות ואומץ לומר מה שבראש שלו. א-מענטש.
לפני יום כתב יעקב חזן על הדף של אקבן בפייסבוק:

אני רוצה להדגיש שוב את התרומה העצומה של יוסי שריף לנין ג’וצו כך שכל תלמיד ומדריך יכולים לגשת לאתר אקבן וללמוד ויזואלית איך נראות כל קאטות הנין ג’וצו. יש להעריך זאת מאד ולדעת להכיר תודה! יוסי השקיע בזה המון עבודה וממון פרטי שלו תוך שיתוף הידע לכולם . יישר כח

Facebook post

היה לי כיף לקרוא את זה, דא עקא, זה גרם לי לחשוב קצת על זמנים אחרים.

העבודה בדוג׳ו כפופה לאמת המקצועית שלי, אבל האמת המקצועית שלי אינה אבסולוטית. זה טוב. אני מעודד ביקורת על ההתנהלות שלי. מוותיקים אחרי קולוקוויום וסמינרים גדולים אני תמיד מבקש: ״תגיד …רק מה שצריך לתקן, לא מעניין אותי לשמוע את הדברים הטובים״. זו הסיבה העיקרית שכתבתי את האתר כקוד פתוח, כשיש גישה ציבורית אפשר לשפר לא רק את ה PHP, אלא אפילו את הנשימה.

ביקורת זה כמו ראי מסוג מסוים, זו לא המציאות, אבל זה שיקוף של צד חשוב שלה. ככה ממשיכים להשתפר. אפילו ביקורת קשה, שלא מסכימים לה, חשובה. כתב לי פעם מורה אמריקאי בבוג׳ינקאן: ״אתה לא זז כמו שהצומי מלמד עכשיו לזוז ולכן אמליץ לתלמידים שלי לא להסתכל על טכניקות הנינג׳יטסו שלך ולא ליצור איתך קשר״. בעיני זו ביקורת לגיטימית, סובייקטיבית. אז המשכתי לשים לב, הוא צודק, אני לא זז כמו שהצומי זז היום.

ויש סוג של ביקורת שאין מה לעשות איתה, ביקורת הנובעת מאינטרסים אישיים, סתם. אם הביקורת הזו מגיעה עם פרצוף עוין, אפשר לזהות אותה. הבעיה היא שלסוג דיבור כזו יש תמיד ׳גראנד מאסטרים׳ שיכולים להסוות את הביקורת מאחורי ‘כאילו מחמאה’. גראנד מאסטר מסוג כזה יאמר על עמית אקדמאי שלו: ״הוא בסדר, אני אוהב את זה שהוא לא מתבלט בשום דבר.״ או שהוא יכול לומר על שף: ״יש לו טעם מצוין בבגדים״.

הידע שלי הוא פועל יוצא של הסילבוס של בוג׳ינקאן ושל השנים שדורון נבון השקיע בי. אני רואה את עצמי כמורה של אחת הפרספקטיבות הקרביות של בוג׳ינקאן.

דא עקא, רק אני רואה זאת כך.

בכל קולוקוויום אני שמח להזמין מדריכים מבוג’ינקאן.

דא עקא…

לפני כמה שנים כתבתי מכתב אישי לכל המורים העיקריים בבוג׳ינקאן בעולם, יצרתי גם קשר עם המדריכים בארץ. אמרתי פחות או יותר כך: ״צ’מע חברי לאומנויות הלחימה, אני בונה אנציקלופדיה לאומנויות לחימה בכלל ולנינג׳יטסו בפרט, אני אשמח אם תוכל לתרום את הפרספקטיבה שלך לכל מאמר או טכניקה. הנה הויקי פתוחה לך לעריכה. שני אנשים מרכזיים מאוד היו, פחות או יותר, היחידים שענו. מר ג׳ק הובן, מתלמידיו הראשונים והבכירים של הצומי, קצין מארינס שעבודתו האתית מעניינת וחשובה מאין כמוה ובן ג׳ונס, המתרגם האישי של הצומי במשך שנים רבות. גם ג׳ק וגם בן חשבו שזה אחלה ועודדו אותי להמשיך.
כמאתיים מדריכים נוספים לא ענו. זה היה מזמן.

אני מקבל את העניין הזה כנתון, זה המצב.

דא עקא, זה מצב מחורבן שתחום תרבות מוגבל בגלל התנהלות אינטלקטואלית פוליטית.

לכן אני מרשה לעצמי רגע נוסף של קורת רוח ותודה. אני מודה ליעקב חזן, סמפאי, בכיר שלי בדוג׳ו הישן של דורון, גם על ההשראה שהתנועה שלו נותנת לי וגם על הדבר הטוב שהוא העיז לכתוב. דומו אריגטו גוזיימשטה יעקב סנסאיי.

אריגאטו גוזיימשטה.

Yakov & Doron Fibonachi

אתר אקבן – סיכום מבקרים, שנת 2013

152,703 איש ביקרו בשנת 2013 באתר אקבן. בממוצע כל אחד קרא קצת יותר משלושה דפים ושהה באתר יותר מארבע דקות. כשלושים אחוז הפכו לקוראים קבועים.
בשנת 2014 כתבתי לאתר יותר משבע מאות ערכים, פוסטים ומאמרים בנושא כושר, מחקר עימותים ואומנויות לחימה.
העליתי כשלוש שעות וידאו של טכניקות ושיפרתי את תוכנית הריצה למתחילים ואת ההכנה למרתון.

4,469,699 צפיות בערוץ היוטיוב ויותר מ 17,000 מנויים.

את ההכנה לצה”ל שכתבתי יחד עם ליאור כץ העליתי לאתר nazuz.com.

בשנת 2014 אני מתכנן צילום של קאטות שעדיין חסרות לנו באנציקלופדיה, ניתוח קרבות אמת והתמקדות בניהול עימותים בעזרת חברת דטאנט, השלוחה של אקבן לשוק המוסדי.

אני מודה לכם, התלמידים, ולכל אחד מהקוראים, במיוחד לאלו מכם ששלחו לי הצעות. אני מחויב להמשך הפרויקט – גם במחקר, גם בפרסום המאמרים ובעיקר גם באימונים.

akban.org 2013 analytics

עברו בהצלחה הסמכה לשחורה

באיחור קל… אני מאחל ליעד בן דוד ודניאל בקר, החגורות השחורות החדשות באקבן, מזל טוב על בחינה מעולה וקשה.

למרות שלוקח שנים רבות ללמוד לקראת ההסמכה וההצטרפות למועדון החגורות השחורות הרי שבזכות צילום וידאו מוצלח של חוב המים קיבלנו את התהליך כולו במהירות המתאימה לטווח הקשב של ילד בן ימינו.

מזל טוב וותיקים!

נינג’יטסו ביפו, בת ים – ברכות לשמוליק על הקבוצה החדשה

אני שמח מאוד, אפילו מאושר, שאחד מתלמידי הוותיקים ביותר, מאמן בוגר שהתחיל ללמוד לפני עשרים שנה! הוא כבר מזמן לוחם חזק ומנוסה – שמוליק בר קנא.

שמוליק, וותיק אקבן וחגורה שחורה בנינג’יטסו של אקבן, פתח סוף סוף קבוצת נינג’יטסו ואומנויות לחימה בעיר בת ים. “קבוצה זו המיועדת לנערים ובוגרים מבת ים (Бат-Ям) ויפו עובדת ברחוב ההסתדרות 3 במכון הפועל בת ים.

הטלפון של המאמן הוא – 052-3380733. ניתן להתקשר אליו לקבלת פרטים או להגיע לאימון נסיון של נינג’יטסו קרבי (ниндзюцу) ביום ראשון בשבע בערב או ביום רביעי בשעה שש בערב.

אני מכיר את שמוליק, את האופי שלו ואת היכולת המקצועית הגבוהה בלחימה וסומך עליו שאת ההכשרה הפנימית באקבן שקיבל, הכשרת הדרכה ולחימה בין הארוכות ביותר בעולם, הוא יעביר הלאה לדור הבא. כך צריך, работа. ישר כוח שמוליק!

אומנויות לחימה, נינג’יטסו, בעיר בת ים

נינג'יטסו בת ים אומנויות לחימה נינג’יטסו בת ים אומנויות לחימה

שיעור 24 – סופה על הר איתן

אני רוצה לספר את זה במילים רגילות, יבש, לתת כבוד למה שמה שהיה.

ככה. הרקע לאימון שאודותיו אני כותב הוא אימון אחר, שנה קודם לכן. באיזה שהוא שלב רציתי להשתמש באימון 24 השנתי ולשבור בעזרתו את שיא גינס בקרבות. שיא, לא פחות.

אימון 24 סופת ברד
עידו ויואב - אימון 24 סופת ברד

שיא גינס זה התעסקות. צריך למלא אחר המון חוקים של ספר השיאים: צריכים רופא, פרמדיק, שני עדים נוטריוניים – בדיקות רפואיות לכולם לפני, ניירות חתומים וכולי, הרבה כאב ראש. אגב, אני עדיין שומר את הניירת בארון, אף פעם לא הגשתי אותה לגינס. זה בגלל שבסוף, באימון עצמו, נפל עלינו גל חום באוקטובר. זה הפך את האימון לגרוע ומסוכן – רועי, טל ועוד מישהו התייבשו. פיניתי את גילי להדסה עין כרם לטיפול נמרץ בגלל רבדומיוליסיס (Rhabdomyolysis) שנגרם מהמאמץ, והרופא של גינס סגר את האימון אחרי 15 שעות. 15 שעות זה גם שיא אבל זה הרגיש כמו שוקולד פג תוקף, מתוק, אבל מקולקל. רציתי לעשות את זה שוב, כמו פעם. הייתה לי הרגשה שזה בכיס שלי, שזאת לא בעיה.

זאת לא בעיה
24 ברד על ההר

אז בלי הפמליה של גינס ועם הרופא והפרמדיקים שלנו, של אקבן, שנה אחרי, ביום של סתיו, התכנסנו על פסגת ההר שלנו. באותה שנה היו בתכנון גם ריצות. כדי להפיג את החלק הקשה של האימון, את המונוטוניות של הקרבות. התוכנית הייתה ללכת מכות שעה ולרדת להקפה של 12 ק”מ של ההר. ככה לחילופין – קרבות, ריצה, קרבות, ריצה.

אני לא ישנתי בכלל לילה לפני ואז לא הצלחתי להחזיק מעמד – הרסתי לעצמי את האימון ונרדמתי. “טוב, 24 זה כבר לא יהיה”, חשבתי. כולם המשיכו להתאמן מחוץ לשלושה שגם כן נרדמו.

אם זה שנכשלתי לא הספיק, אחרי שקמתי קיבלתי שיעור עוד יותר חזק, שיעור שעד היום אני לומד ממנו. אחרי שעתיים שינה קמתי כמו חדש. בבוקר עשינו אלף סוי נו קאטה, ככתוב במקורות, ואז, מעט אחרי הזריחה, ירדנו לעוד ריצה של 12 ק”מ.

נשק אישי - אימון 24 ברד
מתחילים ריצה של 12 קמ - אימון 24 ברד

על ההר למעלה נשארו ליאור כץ ועידו לויט לשמור על הזירה.
עידו לויט וליאור כץ - אימון 24 ברד

בחצי הדרך למטה סגרה עלינו חשרת עננים כהה מאוד, נהיה חשוך כמו ערב. הרגשתי את הרוח התזזית בתחתיתו של ענן קומולנימבוס פעיל, זה משבים חזקים שכל רגע מחליפים כיוון. מהרגע הזה אין לי צילומים כי שניה אחר כך התעסקו בלהזהר.

“עוד שניה יורד עלינו גשם”, מישהו אמר. וזה היה יותר גרוע. ברד בגודל של כדורי פינג פונג קרע את הענפים ביער שבתוכו רצנו. ללא מחסה אחר נצמדנו לגזעי העצים ושמנו את תרמילי הריצה על הראש. אבל ההפגזה הייתה מלחיצה. ברד כזה, שיורד מגובה של מאות מטרים הוא מסוכן כמו זריקות אבנים.

ברד בגודל כדורי פינג פונג
הרס כתוצאה מברד - אימון 24

חגי שהקדים ורץ לפנינו קיבל אבן ברד ופתח את הפנים. יובל שניסה לדלג מהעץ שלו איבד את ההכרה בעקבות פגיעה, זעזוע מוח כלומר, ולד. נפתח המצח היטב, קשרתי לו תחבושת. אחרי שהסופה שככה עשינו ספירה, וידאנו שכולם נמצאים ויובל בדרך להדסה, ועלינו להר.

חזרה לפסגה אימון 24 ברד
בר אקטיבי אימון 24 ברד

בחניה מתחת ועל הפסגה היה בלגן. למכוניות נשברו פנסים ונדפק הפח, כל בקבוקי הזכוכית נשברו. למרות השמחה, זה היה כמעט כמו ללכת מכות ולהפסיד, שוק רציני. כשהצטלמנו לקח לנו כמה זמן להבחין שהענן ירד רק על השטח שלנו. ההר שלנו כוסה בקרח אבל מסביב לא ירד אפילו גשם.

ליאור סיפר לי שרגע אחרי שירדנו לריצה הוא הבחין בתנועה בצד המזרחי של רחבת הפסגה, צבי חום ובוגר עלה ונעמד, כמעט 20 מטר ממנו, והביט בו ובעידו בזמן שהם התאמנו. אחר כך הוא נעלם והתחיל הברד. ככה זה היה.
ליאור כץ - אימון 24 ברד

מכתב תודה לקבוצת אקבן באר שבע – דודי אוחיון

אני מתחיל מהסוף. נפגשנו השבוע, חברי קבוצת באר שבע שנסגרה לא מזמן בעקבות המעבר שלי עם משפחתי לצפון. ארוחת ערב סביב מדורה בשטח. אין עוד חבורה כזאת, בני אדם, נטו. מדוקטור מעל גיל שבעים ועד לחייל שהגיע כילדון צנום ושקט שעכשיו הפך לממותה חייכנית. הורים וילדיהם, פלוס כמה מנשות המתאמנים שכבר יש קשר ביניהן, סטודנטים, דתיים, חילונים ולא משנה איזו כותרת סימבולית אפשר להדביק לכל אחד מהם, היא לא חודרת את פילטר עשן המדורות והזיעה. אני מתכוון לכל מילה, אין עוד חבורה כזאת.

אני כרגע לא מתאמן, זו אחת הטעויות הגדולות ביותר שעשיתי, להפסיק להתאמן. זה כמו להפסיק לצחצח שיניים, פשוט נורא. והזמן חמקמק, החודשים ללא אימון מצטברים. יאללה, לעבודה, שתיל קטן מהתחלה ובזהירות.

זכות גדולה היתה לי להתאמן בקבוצה קצת יותר מחמש עשרה שנים, וזכות גדולה עוד יותר להדריך בה. המלים האלו כאן הן לא הספד. הן תיאור מילולי של לחיצת היד אחרי לילה של רנדורי, של שינה בתוך יריעת ניילון יחד עם שני חברים בגשם זלעפות בנגב, של עזרה ומעורבות בהעמסות דירה ואזניים קשובות כשקשה.

זה הרוג’ום של לחלוק את הכבוד ואת הרגשות.
ליאור פעם אמר לנו שהיחס בין קילומטראז’ ברגליים לבין מה שיש להגיד על הדרך, הוא בפרופורציה בריאה, מעט מלים הרבה הליכות. אני מקווה שיש לי מספיק בעיטות דחיפה בבנק כדי לכסות את מה שהדף הזה מכיל.

תודה רבה.

לחברי הקבוצה, בעבר הרחוק והקרוב. על החברות הטובה, הזיעה וההומור. על המאמץ המשותף.
ליוסי, שאף על פי שלא באתי מהקבוצות שלך במקור, אתה תמיד זמין לעצה ועזרה. על יכולת הוראה נדירה שמסדרת דברים בראש ובגוף, דוגמה אישית של אהבה למה שאתה עושה. על הליכה משותפת במדבר.

לדן השמשוני על המפות המדוייקות. על אף שלא החלפנו הרבה מלים בשנים האלו, נתת לי השראה רבה בכתיבה שלך.
לערן י., ודן ג., על שעות המזרן הרבות והחברות הקרובה.

לליאור כ”ץ,
על מלים, מכות, הקשבה והדרכה, גם מעבר למזרון ובכל פעם שהייתי צריך. אתה יקר ללבי ואחד האנשים המיוחדים והמשמעותיים שפגשתי בחיי.

תודה רבה. להתראות כולם, בע”ה, באימונים.

dudi