כמה מחשבות על תשומת לב לגוף- חלק ג’

מאת מיכאל ליסק

מה הקשר בין הגוף לרגשות ואווירה?

אחרי שביררנו מדוע כדאי לשים לב לגוף ולהיכן, אפשר לחדד את השאלה ולבחון את הקשר שבין הגוף והרגשות שאנו חווים. על נושא הרגשות אפשר לכתוב רבות, אנו יודעים שהם איתנו תמיד, לא תמיד אפשר לשלוט בהם- או בעצם, הם די שולטים בנו. אבל איפה הם? איך במציאות הרגשות שולטים בנו? איך אנחנו יכולים להשתמש בהם?

כולנו מכירים סוגים שונים של כאבים רגשיים (אובדן, התמרמרות, יאוש, חרדה וכד‘), מצבים רגשיים אלו נחווים בדרך כלל כמצב תקוע בחיים שלפעמים חולף, לעיתים הוא מופיע לסירוגין ולפעמים אינו עובר ומלווה אותנו כל הזמן. מה זאת אומרת תקוע? איפה? אם נחליף את המילה ”מצב“ במילה ”תנועה“ נוכל להבין שהרגשות האלו הם מעין תנועה תקועה בגוף, תנועה שהתחילה בצורה חזקה כתוצאה מחוויה בעלת משמעות רגשית עבורנו. עוצמת התנועה (החוויה הרגשית) הפחידה אותנו והיא נתקעה בגוף כמו גל שקפא במהלך תנועתו – הוא לא במצב הראשוני (כלומר, קרה משהו שאי-אפשר להתעלם ממנו) והוא לא מיצה את עצמו (אין השלמה של תהליך עיכול החוויה). התנועה/הרגש/הגל מוחזקים ותקועים ונדרשת מידה רבה של אנרגיה לצורך זה. עם הזמן, הגוף מתעייף מהחזקת ה“גל“ עד שהוא נחלש ומופיע סימפטום פיזי.

למשל, חוויה רגשית או טראומה כמו השפלה, עלבון וכד’, גורמת לנו לפחד- פחד משתק, לא פחד שמניע. כדי להתמודד עם הפחד האדם מסגל לעצמו הרגלים ותגובות רבות על-מנת שלא להרגיש עד הסוף ולחוות את החוויה הרגשית. אין השלמה עם הטראומה ואין עזיבה שלה. החוויה תקועה בבטן כי הדבר שהכי מפחיד זה לתת לה את המקום הדרוש, הגוף מתעייף ממאמץ ההחזקה ונוצרות בעיות עיכול שונות וכאבי בטן. במקרה אחר, אדם חווה זעם שלא מקבל מקום מפני שישנו חשש מתוצאות הביטוי שלו. האדם יסגל לעצמו חבילה שלמה של הרגלים המאפשרים לו שלא לבטא את הזעם העצום שחווה, וכך הזעם נאגר בסרעפת או בבטן, הנשימה מסגלת את עצמה לתנועה הקפואה וכך הכתפיים והצוואר הופכים לנוקשים ונוצרים התנאים למיגרנה.

מה עושים עם התנועות/רגשות התקועות והקפואות?

מחפשים אותן בגוף. הגוף יכול להוות כלי עבודה פשוט בהתמודדות עם פינות בחיינו שכלפיהן פיתחנו שרשרת שלמה של אמונות והצדקות המגבילות את התנהלות חיינו. לא תמיד התנועה/חוויה בגוף קפואה לגמרי, לפעמים משהו זז אם נושמים אליו, לפעמים המקום כואב או לא נוח- לשם אנחנו מסיטים את תשומת הלב. אחרי ששמנו לב, יש שתי אפשרויות: ללכת עם או ללכת נגד. כאמור, התנועה תקועה, נושמים, שמים לב למקום, אפשר לחוש איך צפה ומתבהרת אווירה, כלומר, התחושה הפיזית מקבלת תבלין: משהו כעוס, עצוב או אולי עם התרגשות? ואז אפשר לשחק, לחקור ולבדוק. אם רוצים ללכת עם התנועה התקועה אז מגזימים ומקצינים אותה, נותנים לה את כל המקום שהפחד מהשלמתה לא נתן. למשל, אם אדם רציני שם לב לתחושת התרגשות אז נושמים מהר וקצר ונותנים להתרגשות מקום שעד כה היא לא קיבלה, נותנים לה לצאת משליטה, מפשירים את הקיפאון מבלי לדעת לאן זה הולך. התנועה שנתקעה תשלים את מהלכה והחוויה הרגשית תגיע למיצוי.

אפשר גם ללכת נגד, לתקוע עוד יותר את התנועה הקפואה. למשל, שמים לב לאווירת הזעם המוטמעת בתנועה התקועה (למשל בסרעפת), סוגרים עליה עוד יותר לא נותנים לה את המקום שהיא מבקשת למצוא בגוף. מכווצים את הסרעפת כך ש”הקפיץ” התקוע באמצע שמבקש להיפתח נסגר עוד יותר, לא נותנים לו להיפתח עד שאי-אפשר יותר ואז עוזבים ונותנים לגוף לעשות מה שהוא רוצה, נותנים לתנועה הקפואה להמשיך בדרכה, הפחד שעד עכשיו סגר על הזעם מתמוסס מסביב לתנועה הקפואה, זורם והופך מאנרגיה משתקת לאנרגיה מניעה. התנועה שהייתה תקועה בגוף משתחררת כמו קפיץ שנדחס ומשתחררת בעוצמה, אין לדעת לאן הקפיץ ינתר ובאיזה אופן, אולי הזעם יהפוך לבכי. כשעוזבים, הגוף יכול לעבור גבולות של עצמו: נחוש זרימה, רעד, בכי, פיהוקים, הזעה וכד‘. בעקבות הגוף, הדרך פתוחה גם עבורנו: לעבור גבולות של עצמנו.

התהליכים הרגשיים-גופניים המוזכרים כאן מובנים לאחר תהליך של למידה דרך הגוף. תהליך הכולל בין-השאר חידוד תשומת הלב לגוף ולימוד של איכויות גופניות יסודיות כמו: שקט, כיווץ, התנגדות, עזיבה ועוד.

המחשבות המובאות כאן הם תוצר של הבנות מעבודה עם אנשים דרך הגוף על-פי שיטת גרינברג ובהשראת הספר: “פחד, כאב וחברים אחרים” מאת אבי גרינברג

כמה מחשבות על תשומת לב לגוף- חלק ב’

מאת מיכאל ליסק

והפעם, להיכן בגוף אפשר למקד את תשומת הלב?
בפוסט קודם כתבתי על הסיבות לשים לב לגוף:

  • כי הגוף הוא כלי העבודה הבסיסי ביותר.
  • כל הרגל התנהגותי מקבל ביטוי בגוף.
  • הגוף יכול להפוך ל”כלא” המתבטא בסימפטומים פיזיים.
  • הגוף מאפשר מפגש בלתי-אמצעי ואמיתי עם המציאות.
  • כי הגוף הוא תלמיד נצחי.

במהלך התהליכים האישיים שעשיתי עם אנשים, ראיתי שרבים מצליחים להבין מדוע כדאי לשים לב לגוף, ואז עולה אצלם השאלה הבאה: להיכן לשים לב לגוף? לכולו? כן, זה היה יכול להיות נחמד אבל לא מדובר כאן ב”הכל או כלום”, כל אחד מאיתנו צריך לשים לב למקום אחר בהתאם לסיפורו האישי.
אבל יש כמה עקרונות כלליים להיכן כדאי לשים לב בגוף:

  • לאיפה שכואב: אבל זה ברור, כולנו שמים לב לכאב, הוא לא נותן לנו ברירה אחרת ובכל זאת, אם זה עדיין אפשרי והכאב עדיין בשליטה אפשר לנסות “לשחק” איתו ולשים לב אם הוא חד וקצר, עמום ומתמשך, איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר.
  • “בליטות” בגוף: שוכבים על הגב וסורקים את הגוף, נעצרים ב”בליטות” של חוסר נוחות מתח, כיווץ, רפיון. שמים לב ל”בליטות” מבלי לרצות לשנות אותם, פשוט נותנים להם להיות. לפעמים זה מספיק כדי שמשהו ישתנה.
  • לנשימה: האם היא רדודה, קצרה, עמוקה, עד איפה בגוף היא מגיעה רק לבית-החזה? גם לסרעפת? עד לבטן התחתונה?
    הכתפיים והגב גם משתתפים?

הנשימה היא הכלי הכי משמעותי שלנו להפניית תשומת הלב לחלקי הגוף השונים. כלומר, כדי לשים לב לגוף בכלל ולאיבר ספציפי, הנשימה תסייע לנו בכך.

  • לנקודות מפתח בגוף: הסרעפת, כתפיים, צוואר, אגן. מקומות בהם החזקה או כיווץ יהיו יותר קלים לאיתור בהיותם “צמתים” בגופנו.

לסיכום, הפניית וחידוד תשומת הלב לגוף היא תהליך מתמשך של למידה. אם אתם רוצים לתרגל את זה קודם כל רצוי שתאפשרו את התנאים לכך: לא בזמן שהגוף עסוק בעיכולה של ארוחה כבדה, לא כשעייפים, בלי בגדים ואביזרים לוחצים, שיהיה נוח. שכבו על הגב, עצמו עיניים והקשיבו לגוף. אחרי שמתרגלים את הפניית תשומת הלב לתחושות הפיזיות, מעמיקים את בפרטי החוויה הפיזית על כל הכרוך בכך, אפשר לעבור לשלב הבא, השלב שבו התהליך האישי דרך הגוף מתחיל להיות מעניין באמת: הרגע שבו שמים לב לקשר שבין התחושות הפיזיות לבין אווירה ורגשות- אשתדל לכתוב על נושא זה שוב.

המחשבות המובאות כאן הם תוצר של הבנות מעבודה עם אנשים דרך הגוף על-פי שיטת גרינברג.

כמה מחשבות על תשומת לב לגוף

מאת מיכאל ליסק

שאלות סביב נושא תשומת-הלב לגוף התעוררו אצלי עוד מהשנים הראשונות בהם התאמנתי באומנות-לחימה. השאלות האלו התחדדו ואף נענו בחלקן לאחר עבודה של מספר שנים עם אנשים כשכלי העבודה שלי הם רק גוף, מגע, נשימה ותנועה על-פי שיטת גרינברג. כדי לברר את סוגיית תשומת הלב לגוף אני מעוניין להעלות כאן את השאלות הבאות:

• מדוע כדאי לשים לב לגוף?
• היכן בגוף אפשר למקד במיוחד את תשומת הלב?
• מה הקשר בין הגוף לרגשות ואווירה?
• מה הן הטכניקות לחידוד תשומת הלב לגוף?
• אולי גם אצליח לבחון את הקשר בין תשומת לב לגוף לעיסוק באומנות לחימה שלנו.

במאמר זה אנסה לתת תשובות רק לשאלה הראשונה: מדוע בכלל כדאי לשים לב לגוף?
1. היות וכאדם הגוף הוא כלי העבודה הכי משמעותי וברור שיש לי. הגוף יכול לשמש אותי לצורך חידוד תשומת הלב לחיים (לאנשים, לסביבה, לעצמי).

2. מפני שהוא שם (על משקל: לטפס על ההרים כי הם שם): הגוף נמצא איתנו בכל מה שנעשה, מטוב ועד רע. כל הרגל ודפוס התנהגותי יקבלו ביטוי בגוף. מתח יבוא עם כיווץ, התרגשות עם פרפורים, רגיעה עם הרפיה ועוד.

3. מפני שהגוף יכול להפוך למעין “כלא” שמקבע בתוכו הרגלים ודפוסי חשיבה (“הסורגים” יתבטאו כנוקשות ביציבה, סימפטומים כרוניים כמו מיגרנה וקשיי עיכול וכו’). מצד שני, היציאה מהכלא אפשרית בעזרתו של הגוף, היכול ללמוד איך לעבור גבולות.

4. כי גוף=מציאות: הגוף מאפשר לי את המפגש הכי ברור ואמיתי עם החיים. לגוף אין חוכמות, כשכואב לו אין מקום לשאלות, כשנעים לו, זה ברור.

5. מפני שהגוף הוא “תלמיד”: לא סתם אומרים שאף-פעם לא שוכחים איך לרכב על אופניים- הגוף “זוכר” הכול. הגוף מאפשר לי למידה חווייתית ותחושתית שאינן נמחקות בקלות.

6. היות ואני זה הגוף והגוף זה אני: תחשבו על זה, גם אם ישימו אותי בצינוק, עדיין הרכוש החומרי האמיתי והיחידי שלי יהיה הגוף שלי. באמצעות “רכוש” זה אני יכול לגעת ולהרגיש מגוון שלם של תחושות שיוצרות את מי שאני.

7. משום שעבודה עם הגוף מאפשרת לנו להתחיל ממה שיש: אפשר לקרוא את כל הספרים שבעולם, אפשר ללמוד על כל הנימים, העצבים והגידים בגוף אבל זה פשוט יותר לשכב במקום שקט ולהקשיב לגוף. אם נוספת תשומת-לב, הלמידה יכולה להיות מאוד משמעותית.