אנציקלופדיה > אומנויות לחימה משולבות (MMA)

נכתב ע"י יוסי שריף

אומנויות לחימה משולבות מודרניות (MMA) הן שיטות לחימה ואימון הכוללות מגוון רחב של טכניקות לחימה: התגוששות, מהלומות, בעיטות, לחימה על הקרקע ושימוש בכלי נשק.

אומנויות לחימה משולבות מסורתיות הן טנשין שודן קטורי שינטו ריו (Tenshin Shōden Katori Shintō-ryū) ונינג'יטסו.

אומנויות לחימה משולבות מודרניות משלבות מגוון טכניקות ושיטות אימון מאיגרוף תאילנדי, ג'יאו ג'יטסו ברזילאי, האבקות וסמבו. כיום נחשבות אומנויות לחימה משולבות (אל"מ, באנגלית, MMA) כספורט לחימה במגע מלא בו מותר השימוש במגוון רחב של טכניקות לחימה מתערובת של שיטות לחימה שונות לצורך תחרויות. החוקים מאפשרים שימוש בטכניקות של אגרופים, בעיטות והתגוששות, בעמידה ועל הרצפה.

הפופולאריות של תחרויות אומנויות לחימה משולבות מודרניות צברה תאוצה ב-1993, עם ייסוד הליגה UFC - Ultimate Fighting Championship. הליגה התבססה בתחילה על חיפוש אומנות הלחימה שתהיה האפקטיבית ביותר בקרבות פנים אל פנים, ובראשית הדרך התחרו נציגים של אומנויות לחימה וסוגים שונים של ספורט לחימה כאשר החוקים ומגבלות הבטיחות צומצמו כמעט לאפס. בעשור הבא אחר כך, הוסיפו המארגנים חוקים על מנת לשמור על המתחרים, ובכדי להתאים יותר לטעם הקהל. בעקבות זאת צבר התחום קהל צופים רחב יותר כאשר נכון לעכשיו מספר הצופים באירועים שמארגנת ליגת UFCעובר את מס הצופים בסוגי ספורט פופולאריים אחרים.

היסטוריה של אומנויות לחימה משולבות MMA

פנקרטיון היתה צורה עתיקה של לחימת פנים אל פנים ללא נשק אשר דמתה לאל"מ המודרניות. אחת מצורות ספורט הלחימה בעלות חוקים מינימאליים המוקדמות ביותר הייתה הפנקרטיון היווני. הפנקרטיון נכנס לראשונה לאולימפיאדה ב-648 לפנה"ס. עד ימי הביניים המאוחרים הוצבו פסלים ברומא וערים אחרות בכדי להעניק כבוד ללוחמי הפנקרטיון המוצלחים. במצריים העתיקה נתגלו ציורי קיר רבים המעידים על עיסוק בלחימה משולבת ובהאבקות בתקופה הקודמת לתרגול הפנקרטיון ביוון.

ארועים נוספים של קרבות ללא חוקים התקיימו, כך מסופר, בשלהי המאה ה-19 כאשר מתאבקים שייצגו קשת רחבה מאוד של סגנונות לחימה, התחרו בטורנירים וקרבות ראווה ברחבי אירופה. המפגש הראשון בין מתאגרף ומתאבק בעת החדשה התרחשה ב-1887 כאשר ג'ון ל. סליבן (אז אלוף העולם במשקל כבד באגרוף), נכנס לזירה עם מאמנו, וויליאם מלדון (אלוף האבקות סגנון יווני-רומי), ונטרק על המזרון תוך שתי דקות. ההתחרות המפורסמת הבאה הייתה בשנות ה-90 המאוחרות של המאה ה-19 כאשר בוב פיטסימונז (לעתיד אלוף העולם באגרוף במשקל כבד) נלחם באלוף אירופה בהאבקות בסגנון יווני-רומי ארנסט רואבר. דווח כי רואבר שבר את עצם הלחי, אך הצליח להוריד את פיטזימונז לרצפה, ולהכניעו בבריח על הזרוע. ה-1936 מתחרה לתואר משקל כבד באגרוף בשם קינגפיש לווינסקי והמתאבק הוותיק ריי סטיל התחרו בקרב בו ניצח סטיל ב-35 שניות. דוגמא נוספת לתחרויות אל"מ נקראה ברטיטסו, ונוסדה בלונדון ב-1899. זוהי הדוגמא הידועה הראשונה לעירוב של אומנויות לחימה ארופאיות ואסייתיות. התחרויות התרחשו ברחבי אנגליה ונלחמו בהן אלופים אירופאים ויפניים כנגד נציגי שיטות האבקות אירופאית.

תחרויות של סגנונות משולבים כמו ג'יו ג'יטסו ואגרוף היו פופולאריות מאוד ברחבי אירופה ויפן בתחילת המאה ה-20. ביפן נקראו תחרויות אלו מריקן מביטוי הסלנג היפני שמקורו במילה "אמריקני". החוקים השתנו מתחרות לתחרות וכללו מגוון שיטות ניקוד, ביניהן ניצחון על ידי נקודות, מבין שלושת ההטלות או הנוק-אאוטים, או בהכנעה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, נעלמה ההאבקות המקצועית בצורה שהייתה מקובלת עד אז, והופיעה מחדש בשני זרמים עיקריים, "שוט", בו התחרו המועמדים זה בזה, ו"שואו" שהתפתח לכיוון ההאבקות לצורך בידור המוכרת כיום.

היסטוריה מודרנית של אומנויות לחימה משולבות

להיסטוריה המודרנית של תחרויות אל"מ אפשר לייחס מספר מקורות: קרבות של סגנונות מעורבים מאירופה, יפן והאוקיינוס השקט בתחילת המאה ה-20, תחרויות הואלה טודו של משפחת גרייסי בברזיל שהחלו ב-1920, וקרבות מעורבים שארגן אנטוניו אינוקי ביפן בשנות ה-70. הספורט החל לצבור תאוצה וחשיפה בין-לאומית כאשר ב-1993בארצות הברית, הלוחם הברזילאי רויס גרייסי ניצח את אליפות היו אפ סי UFC הראשונה כאשר הכניע שלושה מתחרים בפחות מחמש דקות. ובזאת החלה מהפכה בעולם אומניות הלחימה. במקביל ניצתה התלהבות מהתחום ביפן שגררה את ייסוד ליגת הפרייד (Pride) ב-1997.

הסיבה להקמת ליגות היו אפ סי והפרייד נעוצה בשתי תת-תרבויות הקשורות זו בזו. הראשונה היא קרבות הואלה טודו בברזיל, והשנייה היא קרבות "שוט" ביפן. הואלה טודו החל כאשר פרסמו קרלוס והליו גרייסי את "אתגר גרייסי", אתגר לחימה ספורטיבית שהמשפחה המשיכה לתמוך בו אחריהם. בשנות ה-70 ביפן החל אנטוניו אינוקי לארגן קרבות בסגנון השוט שלבסוף גרמו להקמת אירגונים כמו ה"שוטו" ב-1985.


אחד החלוצים אשר תבעו את המושג של שילוב אלמנטים מאומנויות שונות ותרמו לפופולאריות שלו היה ברוס לי בשלהי שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. לי האמין כי "הלוחם הטוב ביותר אינו מתאגרף, קרטיסט או ג'ודוקה. הלוחם הטוב ביותר הוא זה היכול להסתגל לכל סגנון." המושגים החדשניים שלו הוכרו ב-2004 על ידי נשיא היו אפ סי אשר קרא ללי "אבי אומניות הלחימה המשולבות." ההכרה ביעילות האל"מ כמבחן התקבלה כאשר החל הצבא האמריקאי לתמוך באל"מ בהכרזה על התחרות השנתית הפתוחה לכל אנשי הצבא לראשונה ב-2005.


הספורט הגיע לשיא הפופולאריות שלו בצפון אמריקה כאשר בדצמבר 2006 קרב הגומלין בין אלוף היו אפ סי במשקל קל, צ'אק לידל, והאלוף הקודם, טיטו אורטיז, עלה על אחוזי הצפייה של ארועי האגרוף החשובים ביותר בכל הזמנם, וגרם להכנסות היו אפ סי ב-2006 לעלות על כל ההכנסות מצפייה בתשלום עד אז. ב-2007, זופה ללסי, הבעלים של היו אפ סי, קנו את המתחרה היפני פרייד ואחדו את למעשה את תחום התחרויות תחת ארגון אחד, בדומה לפוטבול האמריקאי בו גם כן התאחדו הליגות.


לחימה על הקרקע היא מהותית לסוג הספורט הזה.


כתוצאה ממספר רב של מתחרים, מחנות אימונים, שיתוף ידע וקינסולוגיה (מדע התנועה) מודרנית, גברה מאוד ההבנה של היעילות הקרבית של האסטרטגיות השונות בקרב פנים אל פנים. פרשן היו אפ סי, ג'ו רוגן טוען כי אומניות הלחימה התפתחו יותר מ-1993 ועד הים מאשר ב-700 שנה שקדמו לכך. "בזמן שליטתו בזירה בסוף שנות ה-90 הוא היה אב הטיפוס ללוחם - הוא יכול היה להחליף מהלומות עם הסטרייקרים הטובים ביותר, ולהתגושש עם המתגוששים הטובים ביותר, הסיבולת שלו הייתה הגבוהה ביותר." - תאור של שליטתו המוקדמת בתחרויות של אלוף היו אפ סי, פרנק שמרוק.


בשנים הראשונות ראה התחום מגוון רחב של סגנונות מסורתיים - מסומו ועד קיק-בוקס - אך בהמשך התבררו סגנונות רבים כלא יעילים בעוד אחרים הוכחו כיעילים בפני עצמם.


בשנות ה-90 המוקדמות, שלושה סגנונות בלטו במיוחד ביעילותם: ג'ו ג'יטסו ברזילאי האבקות חובבנית, והאבקות "שוט". ניתן לייחס זאת לכך שהשיטות הללו מבוססות על מגע קרוב והתגוששות, נושאים שההתנסות הקרבית בהם הייתה בלתי מוכרת כלל לרוב השיטות המבוססות על מכות יד ובעיטות, לפני הפופולאריות של תחרויות אל"מ. לוחמים אשר שילבו האבקות חובבנית עם טכניקות של מכות יד ובעיטות הצליחו בשלב העמידה של הקרב, בעוד שלוחמי הג'יו ג'יטסו הברזילאי היו ביתרון גדול על הרצפה. לוחמים אשר לא הכירו הכנעות על הרצפה סבלו מחסרון גדול. מתאבקי ה"שוט" הגיעו עם תערובת מאוזנת של טכניקות התגוששות והכנעות. לוחמים אלה הצליחו במיוחד ביפן, ועם עליית מספר התחרויות, הוסיפו אלו ששלטו במכות ובעיטות טכניקות התגוששות לרפרטואר שלהם. וכך איבדו המתגוששים הרבה מייתרונם היחסי. תופעה זו התאזנה באופן טבעי כאשר המתגוששים החלו להוסיף טכניקות של אגרופים ובעיטות וכך למעשה נוצר המצב הקיים היום בו לוחמים חייבים לשלוט בכל התחומים במידה כזו או אחרת.


רבים חשבו כי הפנקרטיון ייכלל ברשימת המקצועות האולימפיים באולימפיאדת 2004 באתונה. אולם הועדה האולימפית סברה כי יוון לא תוכל להתמודד עם מספר המקצועות המלא שהוצע. לכן ביטלו המארגנים את כל המקצועות החדשים והפנקרטיון לא נכנס לרשימה.

חוקי הלחימה המשולבת - MMA rules

על הלוחם לחבוש את ידיו מתחת לכפפות.

החוקים של תחרויות אל"מ מודרניות השתנו רבות מאז הימים המוקדמים של הוואלי טודו, השוט היפני, יו אפ סי 1, ובוודאי שמאז תחרויות הפנקרטיון העתיק. ככל שידע טכני עבר בין המתחרים והצופים, נהיה ברור כי מערכת החוקים המינימליסטית הראשונה, צריכה הייתה לעבור תיקונים. המוטיבציה העיקרית לכך הייתה הצורך בלגיטימציה מצד רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב והצורך לשמור על שלמותם הגופנית של המתחרים. לכך נוסף הצורך לזכות בהכרה ספורטיבית מצד הקהל, ולשלול את תדמית ה"עיסוק הברברי".


החוקים מחייבים סיווג משקל, מאחר והידע הטכני הנצבר גדל, וככל שלוחמים רבים יותר משתפרים, הפרשי משקל נעשים גורם מכריע בקרב. כפפות קטנות עם אצבעות חופשיות מונעות חתכים, ומעודדות את הלוחמים להכות בידיים. הקרבות החלו להיות גם מתוזמנים, ומחולקים לסיבובים בכדי למנוע מצב של "משיכת" הזמן. בנוסף ניתנה לשופט הסמכות להקים את המתמודדים חזרה על הרגליים, אם נראה כי הם נחים על הרצפה במצב תקוע.


כפפות נדרשו תחילה בתחרות ה"שוטו" היפנית, ולאחר מכן אומצו על ידי ליגת היו אפ סי, עם התפתחותה כענף ספורט מוסדר. בארה"ב, מועצות האגרוף והאתלטיקה השייכות לכל מדינה, מילאו תפקיד חשוב בהוספת חוקים שונים מאחר ותחרויות אל"מ נמצאות בתחום סמכותן בדומה לתחרויות אגרוף. תחרויות בסדר גודל קטן יותר, בד"כ נדרשות ליותר חוקים, מאחר והלוחמים פחות מנוסים. מטרת הלוחמים בתחרויות ובזירות ספורט הלחימה היא לצבור ניסיון וחשיפה, על מנת להמשיך לתחרויות גדולות ומפורסמות יותר. ביפן ובאירופה אין מועצות המסדירות את החוקים, ולכן למארגני התחרויות חופש רב יותר.


ניצחון מוגדר בדרך כלל על ידי החלטת שופטים לאחר מסגרת זמן מוגדרת מראש, הפסקת הקרב על ידי שופט (או רופא) הזירה, הכנעה, נוק אאוט, או "זריקת המגבת" על ידי המאמן.

לצורך תחרויות אל"מ דרושה הכשרה במיומנויות של: אגרוף, בעיטות, והתגוששות, הן בעמידה והן על הרצפה. כיום יש שיטות לחימה ואומנויות לחימה רבות הכוללות את כול מיומנויות הלחימה הנדרשות בליגות ה-MMA.

אפשר לסווג את הטכניקות בהן משתמשים באל"מ לשתי קבוצות עיקריות: מהלומות (כגון אגרופים, בעיטות, מכות מרפק וברכיות), והתגוששות (כולל הטלות, בריחים, גריפות, וחניקות). מאחר ואין גוף רשמי בין-לאומי הקובע את החוקים, הם עשויים להשתנות מתחרות לתחרות. בעוד שסוגי התקפות כמו נגיחות, מרפקים ובריחי צוואר עשויים להופיע או לא לפי חוקים מקומיים, קיים איסור כמעט גורף על נשיכות, מכות במפשעה ,התקפות לעיניים, או בריחי אצבעות.


כיום, על הלוחמים בתחרויות אל"מ לשלוט במגוון מיומנויות רחב, על מנת להיות יעילים כנגד היתרונות היחסיים של יריביהם. לדוגמא, לוחם שיתרונו במהלומות יתקשה להביא זאת לידי ביטוי בקרב מול מתגושש השולט בהטלות. סגנונות מסורתיים רבים הם עדיין הדרך המקובלת לשפר מיומנות מסוימת.


סרטוני ווידיאו של טכניקות קרקע בלחימה משולבת

סגנונות מקובלים בלחימה משולבת

מהלומות

סגנונות האגרוף, קיק-בוקס, איגרוף תאילנדי, קראטה במגע מלא – משמשים לשיפור עבודת הרגליים, בתנועה ובבעיטות, ולשיפור יכולת מהלומות הידיים השונות.


התגוששות

האבקות (יוונית-רומית וחופשית), סמבו וג'ודו – משפרים את היכולת להפיל את היריב, בעוד שג'יו ג'יטסו ברזילאי והאבקות שוט, משפרים את יכולת ההתגוששות על הקרקע. בכל מיומנויות ההתגוששות מופיעים בריחים וחניקות המשמשים להכנעה.

על חלק מהסגנונות המסורתיים לעבור שינויים בכדי להיות מועילים – לדוגמא, טכניקות אגרוף יש לשנות כדי שייקחו בחשבון בעיטות והטלות, טכניקות ג'ודו צריכות להשתנות לגרסאות ללא בגד. מאוד מקובל שלוחם יקבל הדרכה ממורים שונים למקצועות השונים, ונבחרות יישאפו לשפר מיומנויות רבות בו זמנית. בנוסף יתאמנו בכדי לשפר, סיבולת לב ראה, זריזות, גמישות, כח מתפרץ, ותכונות פיזיות נוספות. בעוד שבתחילת הדרך היה האימון באומנויות הלחימה המשולבות לספורטאים מקצועיים בתחרויות בלבד. עם קבלת התחום כספורט, נפתח התחום גם לחובבנים שונים בדרגות שונות של תחרותיות, ונטען כי כל אחד בכל גיל יכול להתאמן בצורה בטוחה.

סגנונות כלאיים

הפריטים הבאים מתארים את סגנונות הכלאיים השונים בהם יכול לוחם להשתמש בכדי לנצח בקרב תחרותי. בעוד שישנם לוחמים אשר שולטים בכמה סגנונות משולבים, הרוב יתמקצעו בסגנון משולב אחד. עם התפתחות הספורט הוכח כי האלופים ברמות הגבוהות ביותר חייבים לשלוט בכל או ברוב הסגנונות במקביל.

פרוס ודרוס

פרוס ודרוס הוא סגנון לחימה בעמידה המשלב לחימת מהלומות עם התחמקות מהטלות ועבודת ריצפה – בד"כ על ידי פריסות רגליים. לוחמים בסגנון זה הם בד"כ מתאגרפים (בסגנון רגיל או תאילנדי) או כאלה המתאמנים בקראטה במגע מלא, שהתאמנו גם בהאבקות מספיק כדי למנוע כניסה להטלות או ירידה לרצפה. פעמים רבות, לוחמים בסגנון זה ילמדו מספיק מיומנויות התגוששות על מנת להגן על עצמם במקרה ויגיעו לרצפה. סגנון זה שונה מהותית מלחימת מהלומות קלאסית טהורה, מאחר ויש לשלב אלמנטים של התגוששות מול יריב המנסה להטיל או להתגושש. צ'אק לידל ומירקו "קרו קופ" פילפוויץ' הם דוגמאות ללוחמים בסגנון זה.

לחימת מלחציים

לחימת מלחציים ואגרוף "מלוכלך" הן טקטיקות שעיקרן שימוש בלפיתת מלחציים (קלינצ') ע"מ למנוע מהיריב להתרחק לטווח מהלומות, תוך כדי נסיונות להטלות, ושימוש בברכיות, מרפקים, ואגרופים. בסגנון זה משתמשים לעתים קרובות מתאבקים שהוסיפו אגרופים למשחק שלהם, ולוחמי מואי-טאי. מתאבקים ישתמשו בלפיתה ע"מ למנוע מהיריב להשתמש במהלומות אם היתרון שלו שם, או בהטלות, אם הוא שולט בטכניקות קרקע. לפיתה של לוחמי מואי-טאי משמשת בד"כ לשיפור הדיוק של ברכיות ומרפקים, ריכוך היריב על מנת להכינו לטייקדאון, או לשליטה במיקום היריב. ונדאליי סילבה, ואנדרסון סילבה הם לוחמי לפיתה אופיניים.

כתוש וטחן

מהותו של סגנון זה היא בהובלה של יריב אל הקרקע על מנת להשיג יתרון טקטי במצב הגוף מעל היריב על מנת לנצל את כח הכובד בהנחתת מהלומות לצורך הכרעת הקרב. לרוב ינסה לוחם המשתמש בסגנון זה להשיג יתרון על ידי לכידת אחת או שתיים מידי היריב על מנת לא לאפשר ליריב זה להתגונן מפני מהלומות. ובכך להשיג הכרעה. לרוב יישתמשו לוחמים בסגנון זה כאשר הם מודעים ליכולות הגבוהות של יריב בשימוש בבריחים או חניקות על הקרקע ובעזרת סגנון זה יימנעו את האפשרות להשיג אלמנטים אלו. יריבים בעלי יכולות גבוהות בשמירה על מצב גוף טוב מלמעלה ינצלו סגנון זה. ג'ורג סנט פייר הוא דוגמא טובה ללוחם המשתמש בסגנון זה. אף על פי יכולותיו המעולות בכל תחומי המשחק.

התגוששות

בזבז את הזמן

מאמר בכתיבה Yossi 09:04, 26 February 2009 (UTC)