אנציקלופדיה > All articles with unsourced statements > קראטה

נכתב ע"י יוסי שריף

קראטה (מילולית "יד ריקה") הוא אומנות לחימה וספורט לחימה שמוצאה באיי ריוקו שמדרום מערב לאיי יפן. המילה "קראטה" מורכבת מהמילים קרה (空:から) שמשמעותה ריק, וטה (手:て) שמשמעותה יד. לקראטה היסטוריה עשירה ומורכבת של התפתחות הכוללת מגוון גדול של השפעות מאומנויות לחימה ותרבויות אחרות. כיום ידוע הקראטה בעיקר כאומנות לחימה של מכות שמאפייניהן מכות קוויות, בלימות, בעיטות, מכות ברך ומרפק ושימוש ביד ריקה. בנוסף למאפיינים אלו קיימות בסגנונות קראטה רבים גם טכניקות של האבקות, בריחים, אחיזות, שימוש בנקודות תורפה והטלות.

האימון בקרטה

האימון בקראטה כיום ניתן לחלוקה לפי הפירמידה המתודית לקיהון (הבסיס), קאטה (תרגולות), וקומיטה (קרבות אימון מוסדרים). חלוקה נוספת אופיינית מסדרת את התרגילים בקראטה על פי קריטריונים של אומנות, ספורט, והגנה עצמית. אימון בכלי נשק הוא חשוב במספר שיטות קראטה. כל שיטות הקראטה מייחסות חשיבות רבה למודעות של המתאמן ולמרכיבים מנטליים של הביצוע כגון: התמדה, אומץ, הימנעות מאלימות ומיקוד קשב. לעיתים קרובות מבוצעת הטכניקה בקארטה בליווי צעקת קיאיי המחברת את הקשב לביצוע הטכניקה.

קאטה

הקאטה, מילולית "צורה" או "תבנית", היא תצרוף של תנועות וטכניקות המדגימות עקרונות קרב בידיים ריקות. באומנויות לחימה רבות, כולל קראטה, הקאטות מבוצעות מול יריב דמיוני למרות שיש להן יישום מעשי מול יריב. ניתן לחשוב על הקאטה כעל רצף תנועות מובנה מראש שיש לחזור עליו כדי לבצעו בבחינה ולהדגים יכולת טכנית.

קומיטה (קרב אימון מוסדר)

קומיטה, מילולית "מפגש ידיים" לובש צורות תרגול רבות בבתי ספר לקראטה. קרב האימון יכול להיות מוסדר בעזרת סט מגביל של חוקים המאפשר לבצע רק מכות מסויימות ואוסר על כל צורת קרב אחרת או שבשיטות מסויימות קרב האימון מוגבל פחות וניתן לבצע בו מהלכים שונים בעוצמה גבוהה. כיום מתרגלים את קרב האימון, הקומיטה גם למטרות אימון בהגנה עצמית וגם למטרות ספורטיביות. הקומיטה הספורטיבי מופיע ברוב בתי הספר לקראטה כתחרות "סימונים" שבה צוברים המתחרים נקודות לפי קריטריון פנימי של התחרות. סגנונות מסויימים בקראטה, קיוקושינקאי הוא הבולט שבהם מאפשרים שימוש במכות ובעיטות בכוח רב, למרות שאין להכות בתחרויות אלו באגרוף לפנים. בשנים האחרונות מכניסים סגנונות קראטה את האפשרות לבצע בריחים והטלות ג'ודו יחד עם סגנון המכה האופייני לקראטה.

קוקורו (גישה רוחנית)

קוקורו הוא התמקדות נפוצה באומנויות לחימה מסורתיות רבות. אבל המשמעות שלו משתנה משיטה לשיטה. בהקשר של האימון בקראטה המשמעות היא "לב", "אופי" או "גישה". האופי הוא נקודת ציר מרכזית בקראטה, ובהתאמה עם עקרון ה-דו[1] של הקראטה המודרני המדגיש את היות האימונים מכשיר לשיפור עצמי פנימי.

מורי קראטה רבים מדגישים הגנה עצמית והימנעות מאלימות מיותרת כביטוי העליון של אומנות הלחימה שלהם. מספר ציטוטים נפוצים מדגימים את החשיבות של הגישה הרוחנים בקראטה. " המטרה העליונה בקראטה אינה נצחון או הפסד, אלא ליטוש האופי של המתאמנים. גישין פונאקושי. "הדרך אינה מכוונת להיות דרך של לחימה. הדרך היא השביל בו אתה צועד כדי למצוא את ההרמוניה והשלווה הפנימיים שלך. היא שלך כדי שתוכל למצוא אותה. הירונורי אוטסוקה


כבוד הוא חלק חשוב נוסף מהגישה הרוחנית בקראטה . תרגול הכבוד מתחיל בתרגול הטקסיות החיצונית כלפי יריבי האימון והבכירים ומסתיים בהפנמה של ערך הכבוד וביישום שלו בחיים מחוץ למקום האימונים. הפסוק המנחה הוא "קראטה מתחיל בקידה ומסתיים בקידה"[citation needed]

קובודו (אימון בכלי נשק)

למרות ההמשמעות הכללית של קובודו, מילולית "דרך לחימה ישנה" הכוונה היא לאומנויות הלחימה הישנות של אוקינאווה ובפרט אלו העוסקות בכלי נשק. כלי נשק אלו הם קמה (מגל), טונפה (מקל עם ידית), סאי (קלשון קטן) ובו (מקל). נעשה גם שימוש בכלי נשק נוספים.

כושר גופני בקראטה

סגנונונת קראטה רבים מכילים תרגול כושר ייחודי בעזרת מכשירים פרימיטיביים. כלים אלה נקראים ביפנית הוג'ו אנדו (hojo undo). חלק מהכלים המוכרים יותר הם המקיוורה (makiwara), צ'י אישי (chi-ishi ), וניגירי גמה (nigiri game ) שהם כדים כבדים המשמשים לחיזוק האחיזה והיד.אימונים משלימים אלו מתוכננים כך שהכושר האירובי, היכולת האניאורבית, הכוח, הזריזות והגמישות ישתפרו אצל המתאמן.

ספורט לחימה

פונאקושי גישין, מייסד הקראטה, אמר:"אין תחרויות בקראטה" [1]. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, באוקינאווה, תחרות או תרגול של קומיטה לא היה חלק מהאימונים [2]. בשנת 1940 הושעו מספר קרטקה מהדוג'ו לאחר שתרגלו קומיטה כפי שלמדו אותו בטוקיו [3]. תחרויות בינלאומיות מאורגנות על ידי מספר גופים שונים. ה - WKF פדרציית הקרטה העולמית, מוכרת על ידי הוועדה האולימפית הבינלאומית (IOC) כאחראית לקראטה במשחקים האולימפיים. הWKF פיתח חוקים אחידים לכל הסגנונות. האירגונים השונים החברים בWKF מתואמים עם הוועדות האולימפיות המתאימות. נכון לשנת 2012 קראטה עדיין לא קיבל מעמד אולימפי. בהצבעה 117 של ה-IOC שנערכה ביולי 2005, קראטה השיג יותר ממחצית הקולות, אבל לצורך המעמד האולימפי ההצבעה חייבת לעבור בשני שליש מקולות החברים בוועד האולימפי. לWKF שתי התמחויות תחרותיות עיקריות: קרבות סימון (קומיטה), וקאטה. המתחרים יכולים לתחר או כיחידים או כנבחרת. הערכת הביצוע והשיפוט בקאטה נעשות על ידי פנל של שופטים המעניק ניקוד מתאים. השיפוט בקרבות הקומיטה נעשה על ידי שופט יחיד הנעזר בשני שופטי צד. המתחרים בקרבות הקומיטה מחולקים לפי משקל, גיל, מיגדר וניסיון בקראטה. הWKF מקבל רק ארגון מייצג אחד מכל מדינה. לעומתו הארגון הבינלאומי של קבוצות הקרטה דו ה-WUKO מקבל לתוכו מגוון גדול יותר של סגנונות ומאפשר כניסה של מספר גופים ספורטיביים ממדינה אחת. תחרויות קראטה יפני יכולות לעסוק בשלוש התמחויות שונות: קרבות קומיטה, תרגולות - קאטות, או קובודו - שימוש בכלי נשק והדגמת קאטות. מתחרים יכולים להשתתף בתחרות על בסיס אישי או באופן קבוצתי כאשר הניקוד נצבר לכולם. הערכת הביצוע בקאטה נעשית בצוות של שופטים; הערכת הביצוע בקרבות נעשית עם שופט יחיד הנעזר בשופטי צד. קרבות תחרותיים מחולקים פעמים רבות לקטיגוריות משקל. בעיני אנשי קראטה מסורתיים רבים ישנה בעייתיות הנובעת מתרגול תחרותי של קראטה. תחרויות קראטה עלולות לפגוע בקוד האתי ובערכים המסורתיים. בתחרויות קראטה רבות בארה"ב ובעולם כולו מבצעים קאטות לצלילי מוזיקה, כלי הנשק עשויים מפלסטיק פולט אור והדגש הוא על המאפיינים הבידוריים של התרגול. במקרים קיצוניים רבים אובדים כל מאפייניי הלחימה לטובת ביצועים אקרובטיים. אנשי קראטה מסורתיים מביעים עמדה מנוגדת לאלו הטוענים שהפרסומת עוזרת לקדם את הקראטה[citation needed].

דרגות בקראטה

בשנת 1924 אימץ מייסד הקראטה, פונאקושי גישין, את מערכת דרגות הדאן של הג'ודו [4], כפי שהיא פותחה על ידי המייסד, ג'יגורו קאנו, מורים נוספים מאוקינאווה אימצו מערכת זו גם כן. במערכת הדאן - קיו, דרגות המתחילים פותחות במספר גבוה (למשל קיו 9) ומתקדמות לקראת קיו נמוך (חגורה חומה, היא קיו 1). דרגות הדאן פותחות בדאן 1 (שודאן, או דאן של התחלה) וממשיכות לדרגות דאן גבוהות יותר. מתאמני קראטה בדרגות הקיו ידועים גם בשם היפני מודאנשה (אלו ללא דאן). מתאמני קראטה בדרגות הדאן קרויים גם יודאנשה (בעלי דרגת דאן). יודאנשה חוגרים בדרך כלל חגורה שחורה. הדרישות לקבלת החגורה השחורה משתנות מסגנון לסגנון ובין ארגונים ובתי ספר שונים. בעלי דרגות הקיו נדרשים בדרך כלל לידיעת הבסיס, ליציבות, עמידה נכונה וקואורדינציה. מהירות וכוח נדרשות בדרך כלל בדרגות הגבוהות. סגנונות מסויימים אינם מאפשרים דרגות גבוהות לגילאים צעירים. הבחינה נערכת לעיתים מול צוות בוחנים ומחייבת הדגמת קאטה, ישומי קאטה (בונקאי) הגנה עצמית, שבירות (טמשיווארה) וקרבות קומיטה. בחינה לדרגות הדאן מחייבת לעיתים גם בחינה בכתב.

הגנה עצמית

יש סיבות רבות לאימון בקראטה, אבל הקראטה פותח לצורך הגנה עצמית.[citation needed]. הקאטות בקראטה מכילות טכניקות המיועדות ללחימה והגנה.

  1. Shigeru, Egami (1976). The Heart of Karate-Do, 111. ISBN 0-87011-816-1.
  2. Higaonna, Morio (1990). Traditional Karatedo Vol. 4 Applications of the Kata, 136. ISBN 0-87040-848-9.
  3. Shigeru, Egami (1976). The Heart of Karate-Dō, 113. ISBN 0-87011-816-1.
  4. Hokama, Tetsuhiro (2005). 100 Masters of Okinawan Karate. Okinawa: Ozata Print, 20.