מה לעשות כשאין חשק להתאמן לבד? הרחבת כוח הרצון
אנחנו מטפחים רצון דרך מינונים קטנים, דרך סבלנות, כמעט תמיד פחות ממה שמתחשק לנו. כלל היסוד של אימון כזה הוא שנסיים אותו בהרגשה שהיינו מסוגלים ורוצים לעשות הרבה יותר.
אם אנחנו יכולים בהתחלה לבצע שיא של עשר שכיבות סמיכה אז נבצע רק שבע, אם אנחנו יכולים לרוץ כל יום נרוץ כל יומיים, וכיו"ב. כמה דברים טובים קורים כשמתאמנים כך. סרגל המאמצים הופך לאיטי עוד יותר וזה עוזר להתחזקות בריאה ומדודה של המערכות האורטופדיות. היתרון העיקרי הוא שנוצר הרגל קבוע וזיכרון טוב בצידו.
לא אחת אנו נתקלים במתחילים שמתאמצים מאוד תקופה קצרה, עושים ��עצמם אימון או ריצה קשים מאוד (נהנים מאוד תוך כדי כך) ואחר כך מפסיקים לגמרי להתאמן או לרוץ. דרך ארוכה מדי לכוח רצון צעיר מדי.
בדרך כלל צריך מישהו עם ניסיון בשלב הזה, צריך גם להיות מסוגל לעשות את ההנחיות שלו. אחרת קשה מאוד לדעת את המינונים הדרושים, האם עשינו פחות מדי מחמת עצלות או הפסקנו בזמן? למדריך מוסמך יש את הפרספקטיבה במסגרת המקצועיות שלו, הוא לא מעורב רגשית. המטרה היא מחויבות ויכולת לאורך שנים.
כשיש הרגל גופני קבוע אפשר לעשות המון. כוח הרצון הוא בהתחלה כמו שתיל של עץ, צריך להשקות, לדשן קבוע ולהגן מרוחות חזקות מדי, כל זאת במשך הרבה שנים.
בהתחלה אומרים למתחיל: "לאט יותר, פחות יותר, חלש יותר" בהמשך: "הבלתי אפשרי הוא השגרה שלנו"