הסיפור שלנו

אני מתאמן ומלמד נינג'יטסו בישראל. לא נזיר יפני ולא אלוף מפורסם. עברו חמישים שנה וקבוצה יציבה של וותיקים ממשיכה להתאמן איתי.

עשיתי מאמץ גדול לתעד את השיטה הרחבה הזו ולדייק אותה. הכל בזהירות, במשך עשורים, ללא חיפזון, בתקווה שכל תוספת תחזיק את משקלו של תלמיד נוסף.

מה שהחל בשנת 1986 כקבוצה קטנה שהתאמנה במקומות שכורים, הפך באיזה נס למשהו גדול יותר. כל טכניקה, כל שיעור — מתוך צורך; הידע יקר מכדי שיעלם עם הזמן. יותר מ-1,400 סרטונים ומאות מאמרים שומרים כעת על מה שהיה עלול להיעלם, ומכסים 11,000 טכניקות. בדרך למיומנות של מאסטר.

הבאנו מורים מחוץ לשיטה: רנזו גרייסי, ארנסטו הוסט, ריקרדו דה לה ריבה—מאסטרים שהבינו כי ידע אמיתי חייב להיבחן ולהתחדד. לא לשם תהילה, אלא מפני שככה נוצרת מקצועיות. מגילות מסורתיות פגשו הבנה מודרנית וקרבות אימון. טקטיקה עתיקה קיבלה מנה של שמש ישראלית חזקה.

עכשיו הולכים מתרגלים באירופה וארה״ב בשביל של אקבן. הארכיון עמוק יותר ממה שניתן להספיק בחיים יחידים, דוג'ו של שיעורים שמכוונים להבטחה אחת: להיות מאסטר זה לא לראות סרטים של מאסטרים, למרות שגם זה עוזר; להיות למאסטר זו מלאכה אפורה שעושים יום אחרי יום. זה שביל עתיק, יש יעד שאליו מגיעים, וגם ההליכה עצמה טובה.

למי שמוכן, הכול נמצא כאן: הטכניקות, ההתקדמות והקהילה. אני חושב שיש דברים הראויים לתשומת לב של חיים שלמים.

התחילו את הדרך או למדו עוד על אקבן.