קהילה: עמוד התווך של ויסות רגשי

קהילה היא לא רק מושג; זה היסוד של יציבות הרגשית וחוסן. הרעיון של הסתמכות עצמית מוחלטת הוא לא רק ילדותי אלא גם חישוב אסטרטגי גרוע לביטחון האישי - אנשים הם מכפיל כוח. ב-אקבן אנו מבינים שהקהילה היא חלק בלתי נפרד מחיים מאוזנים, וכוח פנימי.

הקהילה שלנו, הדוג'ו של אקבן, פתוחה ורב גונית והיא חלק מאורח חיים רחב יותר ובריא. זוהי עדות חיה למחויבות, היא מתקיימת במשך ארבעה עשורים. אריכות ימים זו סיפקה לנו תובנות על הדינמיקה של קהילה שלא חייבים להיות שייכים אליה, וחשפה את האיזון העדין בין הצלחה לכישלון בלכידות חברתית.

חוזקה של קהילה טמון באנושיות של חבריה, בתקשורת ובאמון שהם חולקים. אמון הוא המטבע של המרקם החברתי שלנו, מושקע ומוחלף בין עמיתים ומנהיגים כאחד. את האמון הזה אני מבקש ממך לטפח בתוך המעגלים שלך, או כשתוכל, להשתמש בו כשתהיה מנהיג.

אני מבקש ממך, בלי להתנצל, לאמץ אחריות בסיסית: תן יותר ממה שאתה מקבל. עיקרון זה הוא היסוד של המסע הקולקטיבי שלנו. זה מטפח כבוד הדדי ומעלה אותנו מעל הפנקסנות העלובה שמערערת את הקשרים החברתיים אבל בעיקר את איכות החיים שלנו. כאשר אנו מתחייבים לנדיבות, התלונות הקטנוניות מתמוססות, ומתפנה מקום לאמון ויחס טוב. מגיעה גם תמיכה, בצורות רבות - בין אם זה בשיחה או סיוע מוחשי.

על ידי מתן עדיפות לנדיבות בקהילה שלנו, אנו לא רק מחזקים את האמון בעצמנו אלא גם מעשירים את חייהם של כל החברים, ויוצרים רשת איתנה של תמיכה שהיא המהות של דוג'ו אקבן.