ידע > הפירמידה המתודית

מאת יוסי שריף
גרסת 2.1.1993

לאחר תשע שנים שבהן למדתי וקיבלתי הייתה ההדרכה — הצעד הטבעי הבא, ואכן — בשנת 1985 הפקיד בידי המדריך שלי, דורון נבון, קבוצת תלמידים.

מאז נוספו קבוצות רבות. בכרטסת התלמידים רשומים מאות, שלמדו או לומדים בקבוצות. לאחר שעשרות מתלמידי הגיעו לדרגות מקצועיות גבוהות ביותר, שוב טבעי הוא שתלמידים ותיקים יבשילו ויהפכו לעמיתים.

האוכלוסייה הגדולה של מתחילים, תלמידים ועמיתים לשיטת הלחימה זקוקה ליידע שאינו מועבר באימונים. מודל הפירמידה המתודית משמש כמסגרת הולמת לאינפורמציה זו. המודל הביא לתוצאות טובות, לא רק במסגרת שיטת הלחימה, אלא גם כשיושם לקורסים למניעת אלימות, למטרות הדרכה, ולפתרון בעיות מבצעיות צבאיות. התוצאות התבטאו בניתוח תהליכי מדויק, השגת מטרות חסכונית בזמן ובהקטנת מספר הפציעות.

מבחינתו של תלמיד אומנויות הלחימה, המודל הוא לא חיוני. מבחינת המדריך, המפתח של תוכניות אימון, המפקד או המנהל, המודל הוא הכרחי. מידת היעילות של המודל טמונה בהפנמתו. אין צורך להפוך את שטח התרגול למקום שבו שולטת פילוסופיה מסובכת. בשטח האימונים יש צורך בעשייה ובאימון. בחדר התדריכים, במקום בו מתכננים, שם חייב להיות המודל שלד המאפשר נוהלי עבודה ותחקור סטנדרטיים. העובדה שהמודל משמש מסגרת לאימון אינה מחלחלת אל תוך האימון עצמו. בשביל הלוחם או המתרגל, עדיין קיימת אותה שאיפה לביצוע מדויק, עדיין ישנה ההתנסות המעשית מול אנשים אחרים ומול המגבלות הפנימיות.

השימוש היומיומי במודל הוא נחלתם של אותם מדריכים מקצועיים המפתחים כלי הדרכה חדשים.

למרות שהמטרה הראשית היא להגביר את השימוש במודל, קיימת מטרה נוספת, חשובה לא פחות, והיא: שימוש במודל ובתכנים של ספר זה כדי לגבש שפה מקצועית אחידה. חברי הרבים, העוסקים באומנויות הלחימה השונות, מדברים במגוון גדול של מונחים ושפות מקצועיות, ומתכוונים למגוון גדול עוד יותר של משמעויות. הבנת מודל ההתקדמות ויישומו בהדרכה, יסייעו בבניית שפה מקצועית מוסכמת שתאפשר למידה הדדית והעברת מידע.

רקע

רקע היסטורי

נינג’יטסו הוא השם הכולל, ולאו דווקא המדויק ביותר, לתשע שיטות לחימה שהתגבשו ביפן ובסין לפני מאות שנים. בית הספר בוג’ין – קאן, שבראשו עומד מאסאקי הצומי, משמר את תשע שיטות הלחימה האלו. לשיטות השונות, הדרות תחת גג של בית ספר אחד, מקורות שונים. שלוש שיטות מקורן בבית היוצר של משפחות נין ג’יטסו באזור ההררי של מחוז איגה ביפן; שלוש שיטות הגיעו ליפן מסין על ידי נזירים- לוחמים ואנשי צבא ושלוש שיטות תורגלו בבתי ספר ללוחמים סמוראים. הדגש הטכני הוא על שלוש השיטות שמקורן בסין ועל שלוש השיטות שתורגלו בבתי ספר ללוחמים סמוראים.

הנינג’יטסו מתווה תמונה מסורתית מאוד של תרגול בשיטת לחימה. הידע של תשעת זרמי הבודו שאנו מתרגלים, אגור ומוצפן בארבע מאות קאטות, או כוריאוגרפיות – תנועה, של ידים ריקות ושל שימוש בכלי נשק. קאטות אלו מתורגלות בזוגות ולכל אחת מהן וריאציות רבות. לא פעם נערכה הקבלה בין הנין ג’יטסו למוזיאון עצום. אפשר להתבונן על השיטה העתיקה כעל מוזיאון חי ונושם; ספריה המתעדת את העבר הצבאי של לוחמים; מאגר ידע, ששימר את המסקנות של שדה הקרב ורשם אותן בשפה, המדוברת על ידי אנשי לחימה — שפת המעשים והתנועה.

הסיבה לבניית המודל בישראל

כשחזר דורון נבון, לאחר שהות של שנים ביפן, היו האימונים מפרכים וקשים. הזמן שהוקדש להתגברות על המכשולים והכאבים הגופניים לא הותיר פנאי לחקירה ודרישה. קבוצת הנין – ג’יטסו של דורון נבון, המוסמך המערבי הראשון להדרכה והמורה שלי, תרגלה קאטות וקרבות אימון במשך יותר מעשר שנים ללא שאלות מיותרות. עם חלוף השנים נפתרו בעיות רגילות, כאלו, המטרידות תלמידים מתחילים, והן פינו את מקומן לבעיות ולקושיות המעסיקות לוחמים ותיקים יותר. שאלות רבות מקורן בקבוצה קטנה של וותיקים שהוסמכו להדרכה והחלו להעביר את הידע שקיבלו לתלמידים חדשים . אני כמדריך וכחלק מאותה קבוצה ראיתי בהן שאלות מרכזיות.

השאלות שהתעוררו — מסורת מול שינוי

הדרישה הכללית משיטות לחימה היא יעילות קרבית. יעילות קרבית היא הפקת תגובה מתאימה במצבי לחימה. וכאן נמצאת הבעיה: מצבי הלחימה משתנים עם הזמן ועם התפתחותם של כלי הנשק. הם משתנים גם בעקבות הטכניקות הפופולאריות והם עשויים להשתנות על פי מבנה גופני, משקל או מגבלה של גמישות.

כל זה אינו חדש. הצורך של הלוחם להכין את עצמו מתועד כבר בתנ”ך. אולם ההכנה למצב לחימתי בישראל היא מורכבת במיוחד. מדינת ישראל נמצאת במצב מתמיד של מלחמה, כנגד מדינות אויב וכנגד ארגוני טרור. רוב התלמידים בקבוצות הנין ג’יטסו בישראל שרתו, משרתים, או יישרתו בצה”ל. דרושה להם הכנה גופנית ונפשית לקראת השרות צבאי. בנוסף לכך קיים צורך לעדכון ולהתאמה של הטכניקות המסורתיות למצבי לחימה של זמננו. מדריכים אחדים נקלעו למצב של קונפליקט: מחד, הם חשו בצורך לשמור על מאגר הידע הלחימתי המסורתי שהופקד בידינו, ומאידך חשו בכורח להתאים את מאגר הידע למצבי לחימה, שהשתנו מאז נחתם הידע ביפן. יפן עברה לתקופה של שלום והצורך בפיתוח הלחימה גווע. בישראל המציאות קשה ומשתנה, והשלום הוא עדיין בגדר תקווה.

הפירמידה המתודית מספקת כלים כדי לענות על השאלות הבאות:

  1. כיצד בודקים את יעילות הטכניקות?
  2. האם ניתן לצמצם את הפציעות באימונים?
  3. האם אפשר למקם את המספר העצום של הטכניקות במערך הדרכתי מסודר?
  4. כיצד יכולה שיטת לחימה מסורתית להכין את המתאמן לתרחישים משתנים של אלימות?
  5. כיצד אפשר לגשר על פערים טכניים על ידי שפה משותפת?
  6. כיצד ניתן לחסוך בזמן אימונים?

המשך לקרוא – רוחניות ותכנון אימונים