אנציקלופדיה > קפא"פ

נכתב ע"י יוסי שריף
(הופנה מהדף קפא"פ)

קפא"פ או קפ"פ (Kapap) היא שיטת לחימה ישראלית שפותחה בשנות השלושים והארבעים בישראל המנדטורית ונודעה בשימוש במקל להגנה עצמית וללחימה.

קרב פנים אל פנים (קפא"פ) הוא מושג שנכנס לשימוש במסגרות ביטחוניות ישראליות בשנת 1940. קרב פנים אל פנים מתייחס לסך מקצועות הלחימה בידיים ריקות ובכלי נשק קרים. לפני 1940 רווח השימוש במונח החלופי: "ספורט מגן". המעבר לשימוש במושג קפא"פ צמוד לשינויי בארגון ההגנה מגישה הגנתית אל גישה התקפית. קפא"פ אינה ולא הייתה אומנות לחימה ובתחילת הדרך אפילו לא שיטת לחימה, קפא"פ הייתה שם אוגד למקבץ לא אחיד של מיומנויות לחימה שחרגו מהפעלת נשק חם בצבא הישראלי.

תחת קורת הגג של הגישה המנחה של הקפא"פ נלמדו מספר מקצועות באופן עצמאי ולא כשיטה אינטגרטיבית. קובץ זה של מיומנויות עבר מספר מחזורי הדרכה ועקב כך צימצום ומיקוד. בתחילת שנות החמישים תופס השימוש במושג חדש, קרב מגע, את מקום המושג קפא"פ. שני המושגים נמצאו בשימוש לאורך כל שנות החמישים בצה"ל. קפא"פ היווה את הבסיס והליבה של מה שנקרא כיום קרב מגע. לא היה לקפא"פ ראש שיטה ואף לא דמות אחת מובילה. מאמציהם המשותפים של מדריכים בכוחות המגן לפני קום המדינה ובצה"ל לאחריה ייצרו את התכנים והמתודה ההדרכתית. סך הידע המעשי והמתודי של מדריכים אלו נקרא קפא"פ ואחר כך קרב מגע.

למרות שלא בלט מבנה היררכי של אומנויות לחימה, עדיין ניתן לייחס לאישים מסוימים תפקידי מפתח והשפעה חשובה בתחומי הפעילות. תחומי פעילות אלה היו: הדרכה מעשית, עריכת תוכן ופיתוח מתודות הדרכה, מחקר דידאקטי, ניהול קורסים ומסגרות אימון, יצירת מסגרות אימון והדרכה.

מדריכי קפא"פ וקרב מגע היסטוריים

אישים חשובים בהתפתחות הקפא"פ והדרכתו בשנות השלושים: גרשון קופלר, יצחק שטיבל, חיים היינריך כהן, עימנואל גיל, קורט בנימין.

בשנות הארבעים נוספו: משה'ל הורוביץ, יהודה מרכוס, יהושוע גלוברמן, עקיבא עצמון, עמוס גולני, מוסה פינקל זוהר, רפאל אטלס.

המדריכים הבולטים בשנות הארבעים והחמישים: אמנון יונה, יענקלה סלומון, אברהם אדן, מיכה פרי, עוזי נמירובסקי, שאול ביבר, אימי ליכטנפלד, גיורא שינן, יפתח זייד, דוד לוי, מאיר זורע, אברהם קטש.

היסטוריה של קרב פנים אל פנים בישראל

מקורו של המושג קפא"פ בשנות ה-40 של המאה ה-20 אך העיסוק בתחום זה בתרבות האנושית עתיק יומין. ההתיישבות היהודית החדשה בא"י נענתה בתוקפנות ערבית בכל נקודת יישוב שקמה. כתוצאה מכך ומאוזלת ידו של השלטון התורכי נדרש היישוב לעסוק בהתגוננות עצמית מתחילת דרכו ועל כן העיסוק במקצועות קרב הפנים אל פנים התפתח יד ביד עם התפתחות היישוב על מנגנוניו החברתיים, פוליטיים, מוסדיים וארגוניים השונים. התפתחות משמעותית ראשונה מתרחשת במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 במסגרת "פלוגות הפועל" זרועה צבאית למחצה של ההסתדרות. הפלוגות לא השתייכו באון ישיר להגנה אך הלכה למעשה נוהלו בידי בכיריו וסרו למרותו של דוד בן-גוריון מזכ"ל ההסתדרות. המאבק בין המחנות הפוליטיים ולאחריו המרד הערבי הגדול שפרץ במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20 היו גרומים רבי השפעה שהניעו את תהליך גיבוש כוח מגן צבאי במהותו בעל גישה התקפית. גישה התקפית זו שנתגבשה בסוף שנות ה-30 סימנה תפנית ומעבר ממדיניות ההבלגה שנקט בו ארגון ההגנה. שינוי זה ניכר גם במקצועות קרב הפנים אל פנים. הקמת הפלמ"ח, זרועה צבאית מגויסת של ההגנה ומערכי הכשרה לנוער כדוגמת הגדנ"ע וחג"ם היוו שלב נוסף משמעותי בהתפתחות הקפא"פ והפצה נרחבת שלו בקרב היישוב. במסגרת הפלמ"ח רוכזו מיטב המדריכים במקצועות קרב הפנים-אל-פנים משורות ההגנה ותנועות הנוער בא"י, במיוחד "הנוער העובד" ו"המחנות העולים".

תחילת העבודה המתודית הרצינית על התכנים הכלולים בקפא"פ של שנות הארבעים התרחשה במחצית השנייה של שנות השלושים במסגרת "פלוגות הפועל" עוד בטרם נכנס מושג זה לשימוש. בפלוגות עסקו בעיקר בג'ו ג'וטסו, איגרוף, ידויי אבנים וסיוף במקלות. העיסוק בכידון הגיעה מהמסגרות המיוחדות במערך הנוטרות שהוקם על ידי הבריטים ובשיתוף עם היישוב על מנת להתמודד עם המרד הערבי הגדול. ממסגרות אלה כדוגמת משטרת היישובים העבריים ופלוגות הלילה המיוחדות בפיקודו של אורד צ'ארלס וינגייט הגיע מקצועה זה וידע טקטי חשוב בתחום לחימת גרילה של כוחות קטנים. לעומת זאת שיטת הלחימה במקל הקצר התפתחה במסגרת תנועת "המחנות העולים".

עבור התפתחות הקפא"פ שנת 1941 היא שנת מפתח, שנה בה התקיימו קורסים ראשונים להכשרת מדריכים בהגנה ובפלמ"ח. שני הקורסים האלה משמשים ליישור קו בתכנים ואופן העברתם ומקדמים את הטמעת המקצועות לרוחב ארגון ההגנה. פעילותן של המסגרות הנוער החג"ם והגדנ"ע סייעו למגמה זו של הטמעה והפצה של הקפא"פ להתפשט בקרב היישוב. אימונים, קורסים והפצת חומרי הדרכה מודפסים מתקיימים באינטנסיביות במהלך כל שנות הארבעים. עם תום מלחמת העולם השנייה ב 1945 החל העיסוק בקפא"פ לפרוץ אל מחוץ לגבולות הארץ בתחילה במחנות העקורים באירופה ולאחר מכן במחנות המעצר בקפריסין. למרות שפרוץ הקרבות ב 1947 והתפתחותן למלחמה רבתי הכניסו את היישוב למצב משבר ומיקוד בבניית כוח צבאי מובהק, לא פסק העיסוק בקפא"פ כחלק מהכשרת הלוחם אם כי הועם במידת מה.

עם קום המדינה, והקמת צה"ל על תשתית ארגון ההגנה עבר העיסוק בהדרכת הקפא"פ לתחום אחריותו של השירות לאימון גופני בפיקודו של משה פינקל זוהר. שנות המעבר היו קשות והשירות הוקם ופורק מספר פעמים עד שהפך לענף לאימון גופני בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. ענף זה היה אמון על פיתוח תחום הקפא"פ כחלק מהאימון הגופני של הלוחם והכשרתו לקרב. במסגרת הענף בבית הספר לאימון גופני עסקו בהכשרת מדריכים לאימון גופני, קצינים לאימון גופני ומפקחים שיפעלו במסגרת החילות השונים בצה"ל. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 חודר השימוש במושג חדש בהתייחס למקצועות קרב הפנים אל פנים והוא קרב מגע. למרות ששני המושגים מופיעים גם יחד משמעותם זהה והם התייחסו לאותם תכנים מקצועיים. בתום העשור נעלם כליל השימוש במושג קפא"פ כשאת מקומו תופש קרב המגע.

השם קפא"פ זכה לעדנה מחודשת בתחילת שנות ה-2000 דרך פעילותם של מספר ארגונים חדשים המפיצים את שיטותיהם בעיקר מחוץ למדינת ישראל.

ווידאו של אימון קפא"פ

נח גרוס ויחזקאל אבנרי.


בווידאו הזה:חבטת רגל, שמור רגל, שמור ראש, חבטת ראש, שמור סנטר, חבטת סנטר, שמור לחי שמאל, חבטת לחי ימין, שמור לחי ימין, חבטוה שלובה (סנטר, ראש), חבטת חזה שמאל וימין, שמור שמל וימין.

מקל קצר, החומר הנלמד

המקצועות שנלמדו במסגרת הקפא"פ: איגרוף, ג'ו ג'וטסו (ג'ודו מעשי), סכין, מקל קצר (אלה), מקל אורך (מקל טיול), ידוי אבנים וכידון.

  • מצבים (עמידות)
  • חבטות
  • חבטות שלובות
  • התגוננות עם נשק קר בפני אלות שונות
  • התגוננות ללא מקל בפני אלות שונות

מקל טיול, החומר הנלמד

מצבים (עמידות) תרגילי הכנה

חבטות ודקירות

חבטות שלובות

מצבי שמור

חבטות תשובה ממצבי ה"שמור" השונים

קישורים