רמה שישית : יציבות וכוח רצון
- נוכחות שבועית - אימון עקבי, שבוע אחר שבוע
- אימון עם כולם - עבודה עם מתחילים ומתקדמים כאחד
- הדרכה סבלנית - הגנה ושמירה על מתחילים
- למידה צנועה - קבלת תובנות מעמיתי אימון, באופן מקצועי
ההתמדה מעבר להישג
הרמה השישית אינה עוסקת בלהיות הטכנאי הטוב ביותר - היא פשוט עוסקת בלהגיע. שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה, עשור אחר עשור.
הרמה הזו בוחנת משהו קשה יותר מטכניקה: המשמעת של ההתמדה. האם אפשר לשמור על הגעה לאימון דרך העליות והירידות של החיים? האם אפשר להיות גם תלמיד וגם וותיק, בהתאם למה שנדרש?
דרך הדוג'ו
נוכחות קבועה: וותיק מופיע בכל שבוע, לא כי הוא חייב, אלא כי הדוג'ו הוא חלק מהחיים. נוכחות עקבית של וותיקים ברמה השישית היא יציבות שאחרים יכולים לסמוך עליה.
שותף אימון אוניברסלי:וותיק עובד עם המתחיל החושש והוותיק המיומן באותה מקצועיות. כולם מקבלים את המאמץ והעזרה הטובים ביותר.
סבלנות מגוננת: כשמתחילים עושים טעויות או מרגישים מוצפים, הוותיק ברמה השישית יוצר מרחב בטוח ללמידה שלהם.
למידה נטולת אגו: כשמישהו צעיר יותר, חדש יותר, או פשוט טוב יותר מדגים טכניקה, הוותיק ברמה השישית שומע בלי להתנגד. חשיבות עצמית לא צריכה להפריע לשיפור.
אמינות שקטה: הוותיק אינו במרכז תשומת הלב, אבל תמיד שם. הוא או היא עוזרים להקים, לנקות, ולעשות את הדברים הקטנים ששומרים על דוג'ו חי.
הדרך הארוכה
הרמה השישית אינה זוהרת. אין שום טקס, אין הכרה מיוחדת, זה לא כתוב בשום מקום, אין צבע חגורה או פסים. זה נמדד בשנים אפורות של נוכחות ולא ברגעים זוהרים. לילות מסוימים אנחנו מתאמנים בצורה מעולה, אחרים אנחנו לא מצליחים. הוותיק ברמה השישית מגיע בכל מקרה.
הרמה השישית היא המקום שבו אמנויות הלחימה הן דרך חיים לא הובי או ספורט. בשלב הזה הטכניקה משנית למחויבות, הדרגה חשובה פחות מכוח הרצון והנחישות.
השאלה אינה האם אפשר להגיע לרמה השישית - השאלה היא האם אפשר לקיים אותה. שנה אחר שנה, דרך כל השינויים של החיים, האם אנחנו יכולים להמשיך להופיע?