אנציקלופדיה > כלי נשק > קלינדה

נכתב ע"י יוסי שריף

קלינדה (Kalinda) הוא ריקוד קרב מקלות שהתפתח באיים הקריביים במאה ה - 19. קלינדה משלב ריקוד, שירה ולחימה במקלות שמקורם במסורות אפריקאיות עתיקות. ריקוד קרב מקלות זה היה צורת בידור מאוד פופולארי בקרב העבדים הזכרים באיים בקריביים עוד במאה ה-18.

רקע היסטורי

ב-1834-1838 הגיעה העבדות בטרינדד לקיצה. העבדים המשוחררים חגגו את שחרורם בתהלוכות של קמבוליי – Camboulay, תהלוכות ליליות שכללו נשיאת אבוקות ושירה בה הקהל עונה לקריאות הזמר, תיפוף, ריקוד ולחימה במקלות. לאחר האמנציפציה של העבדים נטשו בעלי החוות הלבנים את חגיגות המארדי-גרא - Mardi Gras שלהם ואלה אומצו על ידי העבדים המשוחררים, בני המעמד הנמוך, אשר שזרו את שני החגיגות יחד. עם הזמן הפך הקרנבל ליותר מכובד ובני המעמד הבינוני בטרינידד החלו משתתפים גם הם. בחצי השני של המאה ה-19 קאנבולי וקרבות במקל היו המימד הדומיננטי של הקרנבל. הפעילות המרכזית בקאנה ברולה היתה הלחימה-במקלות. המושג קלנדה התהווה כמושג כללי לקרב המקלות, הריקוד, השירים ומופעים אחרים שליוו אותו.

קרבות וריקוד בקלינדה

"בזמן הקרנבל נראו להקות גדולות של לוחמי- מקלות מתהלכים ומתחרים בלהקות יריבות כשכול קבוצה עומדת על זהותה השכונתית וזכותה הטריטוריאלית." בהדרגה הלך ונפרד תפקידו של הזמר מהלהקות המתהלכות בתהלוכות. בשנות ה30 של המאה ה20 כבר נראו להקות זמרים מופיעות באוהלי קליפסו." לוחמי המקל התארגנו בלהקות שייצגו מעמדות חברתיים שונים. הוביל אותם זמר מוביל שנקרא שאנטואל - chantwell, אשר תפקידו היה לדרבן את הלוחמים. השאנטואל נתמך על ידי מקהלת נשים. תפקיד השירה היה להפריע ליריב. (בקנה ברולה) נושאי האבוקות, שנשאו פלאמבו, הובילו את התהלוכה. בעקבותיהם באו הבאטונייר או לוחמי מקלות, המלך והמלכה וחצרנים – קהילת תומכים, אנשי מקל חלופיים boismen או batonnier, אנשי תהלוכה, שאנטוז, להקה מובילה. כולם התהלכו לצלילי שירי קלנדה וקליפסו, בליווי כלי קרן וצדפי קונץ' ותופי עור. התהלוכה הובילה אל זירה עירונית או שכונתית הנקראת גאיילה - gayelle בה נלחמו אנשי-מקל – stickmen ואלופים שנקראו "מלכים". השנטואל קורא קריאות מתגרה, מפאר ומדרבן את הלוחם ומפרשן את הקרב כשהתופים ולהקת הנשים מלווים אותו ומעודדים את אלופיהם הנאבקים בזירה. הקרבות נמשכו עד אור הבוקר ודם רב נשפך. מטרת הלוחמים היא להפיל ארצה את יריבם באמצעות פגיעה בפלג גופו העליון או בראשו. לעיתים הייתה התוצאה מוות ופציעות ראש וידיים היו נפוצות ביותר. בגרסאות מסוימות של הריקוד הקשורות למסורות דתיות אפריקאיות היה על הלוחם שנפגע בראשו לגשת לבור מיוחד ולנקז את דמו אל הבור. בגרסה אחרת היה הלוחם הפצוע מטפטף את דמו על תוף. הלוחמים היריבים היו נעים לצלילי התוף כשהם אוחזים במקל בשני קצותיו ומנסים לפגוע אחד בשני תוך שמירה על חוקי ה"משחק". חל איסור מוחלט על פגיעה ביריב בפלג גופו התחתון ובמצב בו הוא כורע ברך נחשבת הפגיעה בו הפרה בוטה של החוקים. מכיוון שכך, העמידות בקרב זה רחבות והמתחרים מרשים לעצמם לעמוד עם רגל פשוטה לפנים ללא חשש מפגיעה בה. סגנונות דומים של קרב מקלות מלווה במוזיקה נפוצו בכול האיים, גרנדה (קורסאו) -קוקומאקוקו, פוארטו ריקו - קוקובאלה, גואדלופ – כלינדה וכדומה. בכולם הקרב מלווה במוזיקה ושירים, מתקיים בפסטיבלים ובחצרות בשכונות ומתקיימת צורה כלשהי של הוראה בידי מורים או מומחים למקל הנקראים "כוהנים" ו"מלכים". קלינדה הידוע גם כ BOIS היה אחת מהשיטות עליהן התבסס הקצין הבריטי ה. ג. לאנג (H.G Lang) כשכתב את ספרו מקל הטיול ב 1923 בהודו. שיטתו של לאנג אומצה על ידי ההגנה ב1941. גם כיום עדיין מתקיימים קרבות bois בקריביים למרות שהם אלימים במידה פחותה באופן משמעותי ממה שהיה נהוג בעבר.


ווידיאו של קלינדה

וידיאו של קרב קלינדה

קישורים חיצוניים ומקורות

  1. מתוך ספרו של נח גרוס " קפא"פ, מהשדה אל שדה הקרב" שיראה אור בתחילת 2010
  2. " a world in two cities: Glossary of Musical Styles Heard on the Shake and Bake Show from the grove Dictionary of Musicians "
  3. Liverpool, Hollis (2001). Rituals of Power and Rebellion: the Carnival Tradition in Trinidad and Tobago,1763-1962.
  4. “Mama Dis is Mas”: A Historical Overview of the Trinidad Carnival 1783- 1900 FROM CANNES BRULEES TO CARNIVAL
  5. The walking stick in mandatory Palestine and Israel, Noah Gross
  6. [1]
  7. [2]
  8. [ http://lacannevigny.wordpress.com/hg-lang-2/]
  9. [3]


Quality::feature