שיעור רציני באימון 24 - סופה בהר איתן
הסיבה לאימון שאודותיו אני כותב הוא אימון אחר, שנה קודם לכן. באיזה שהוא שלב רציתי להשתמש באימון 24 השנתי ולשבור בעזרתו את שיא גינס בקרבות.
שיא גינס זה התעסקות. צריך למלא אחר המון חוקים של ספר השיאים: צריכים רופא, פרמדיק, שני עדים נוטריוניים - בדיקות רפואיות לכולם לפני, ניירות חתומים וכולי, הרבה כאב ראש. אני עדיין שומר את הניירת בארון, אף פעם לא הגשתי אותה לגינס. באותו אימון הגיע גל חום, בחודש אוקטובר. זה הפך את האימון לגרוע ומסוכן - רועי, טל ועוד מישהו התייבשו. פיניתי את גילי להדסה עין כרם לטיפול נמרץ בגלל רבדומיוליסיס (Rhabdomyolysis) שנגרם מהמאמץ, והרופא של גינס סגר את האימון אחרי 15 שעות. 15 שעות זה גם שיא אבל זה לא 24 שכבר עשינו כמה פעמים באופן מלא. רציתי לעשות את זה שוב, כמו שצריך והייתה לי הרגשה שזאת לא בעיה.
אז בלי הפמליה של גינס ועם הרופא והפרמדיקים שלנו, של אקבן, שנה אחרי, ביום של סתיו, התכנסנו על פסגת ההר שלנו. באותה שנה היו בתכנון גם ריצות. כדי להפיג את החלק הקשה של האימון, את המונוטוניות של הקרבות. התוכנית הייתה ללכת מכות שעה ולרדת להקפה של 12 ק"מ של ההר. ככה לחילופין - קרבות, ריצה, קרבות, ריצה.
אני לא ישנתי בכלל בלילה לפני כי לבן שלי הייתה דלקת אוזניים ואז לא הצלחתי להחזיק מעמד - קלקלתי לעצמי את האימון ונרדמתי. כולם המשיכו להתאמן מחוץ לשלושה שגם כן נרדמו.
אחרי שקמתי קיבלתי שיעור עוד יותר חזק, שיעור שעד היום אני לומד ממנו. אחרי שעתיים שינה קמתי מאושש והמשכתי. בבוקר עשינו אלף סוי נו קאטה, ככתוב במקורות, ואז, מעט אחרי הזריחה, ירדנו לעוד ריצה של 12 ק"מ.
על ההר למעלה נשארו ליאור כץ ועידו לויט לשמור על הציוד במשטח הפסגה.
בחצי הדרך למטה סגרו עלינו עננים כהים מאוד, נהיה חשוך. הרגשתי את רוח התזזית בתחתיתו של ענן קומולונימבוס גדול, זה משבים חזקים שכל רגע באים מכיוון אחר. מהרגע הזה אין לי צילומים כי שניה אחר כך היה צורך להזהר. ברד בגודל של כדורי פינג פונג שבר ענפים ביער שבתוכו רצנו. למרות שנצמדנו לגזעי העצים, ברד כזה, שיורד מגובה של מאות מטרים הוא כמו אבנים.
חגי שרץ לפנינו פתח את הפנים. יובל שניסה לדלג מהעץ שלו איבד את ההכרה בעקבות פגיעה, זעזוע מוח כלומר, ולד. נפתח המצח. אחרי שמכת הברד עברה עשינו ספירה, וידאנו שכולם נמצאים, היו מכוניות בחניון התחתון אז העלינו על אחת מהן את יובל, להדסה עין כרם, ועלינו בהליכה לפסגה.
בחניה מתחת ועל הפסגה היה בלגן. למכוניות נשברו פנסים ונדפקו הגגות, כל בקבוקי הזכוכית נשברו. הענן ירד רק על השטח שלנו. ההר שלנו כוסה בשכבת ברד לבנה, מסביב לא ירד אפילו גשם.
ליאור סיפר לי שרגע אחרי שירדנו לריצה הוא ראה ליד הפסגה צבי חום גדול, כמעט 20 מטר ממנו, שעמד והביט בו ובעידו בזמן שהם התאמנו. אחר כך הוא נעלם והתחיל הברד. ככה זה היה.
תמונות נוספות מהאימון
