טעם של פעם
מאת יובל אסיף - דוג'ו ירושלים
כל כך הרבה מילים נאמרו, נרשמו, והוקלדו על "ההבנה שבעשייה", ואכן לכאורה יש משהו מיסטי במילים סתומות שנזרקות לחלל כשממול כל כך הרבה אנשים מהנהנים בהבנה.
גם האדם הכישרוני ביותר לא יוכל להעביר באותיות את הרגשת "ההבנה שבעשייה" למישהו שלא היה שם בעצמו וחווה זאת בגופו. זה נשמע נורא גדול וחשוב מהצד אבל האמת היא שזה מאוד טבעי.
הרי בסך הכול למשפטים חסרי משמעות אנו כמעט אוטומטית נוטים לייחס משמעות נסתרת, אך האמת היא שאין כאן שום קסם – רק עבודה סיזיפית וזיעה שנכנסת לעיניים.
