יעקב חזן, מאסטר וגם בן-אדם

אני מצרף פוסט של אומן לחימה מהשורה הראשונה, אדם שהיה ותיק כשאני התחלתי להתאמן, לפני יותר משלושים שנה. מדריך שממשיך להתאמן, לתת כבוד למורה המשותף שלנו, דורון נבון, ובעיקר לשמור על מקצועיות ואומץ לומר מה שבראש שלו. א-מענטש.
לפני יום כתב יעקב חזן על הדף של אקבן בפייסבוק:

אני רוצה להדגיש שוב את התרומה העצומה של יוסי שריף לנין ג’וצו כך שכל תלמיד ומדריך יכולים לגשת לאתר אקבן וללמוד ויזואלית איך נראות כל קאטות הנין ג’וצו. יש להעריך זאת מאד ולדעת להכיר תודה! יוסי השקיע בזה המון עבודה וממון פרטי שלו תוך שיתוף הידע לכולם . יישר כח

Facebook post

היה לי כיף לקרוא את זה, דא עקא, זה גרם לי לחשוב קצת על זמנים אחרים.

העבודה בדוג׳ו כפופה לאמת המקצועית שלי, אבל האמת המקצועית שלי אינה אבסולוטית. זה טוב. אני מעודד ביקורת על ההתנהלות שלי. מוותיקים אחרי קולוקוויום וסמינרים גדולים אני תמיד מבקש: ״תגיד …רק מה שצריך לתקן, לא מעניין אותי לשמוע את הדברים הטובים״. זו הסיבה העיקרית שכתבתי את האתר כקוד פתוח, כשיש גישה ציבורית אפשר לשפר לא רק את ה PHP, אלא אפילו את הנשימה.

ביקורת זה כמו ראי מסוג מסוים, זו לא המציאות, אבל זה שיקוף של צד חשוב שלה. ככה ממשיכים להשתפר. אפילו ביקורת קשה, שלא מסכימים לה, חשובה. כתב לי פעם מורה אמריקאי בבוג׳ינקאן: ״אתה לא זז כמו שהצומי מלמד עכשיו לזוז ולכן אמליץ לתלמידים שלי לא להסתכל על טכניקות הנינג׳יטסו שלך ולא ליצור איתך קשר״. בעיני זו ביקורת לגיטימית, סובייקטיבית. אז המשכתי לשים לב, הוא צודק, אני לא זז כמו שהצומי זז היום.

ויש סוג של ביקורת שאין מה לעשות איתה, ביקורת הנובעת מאינטרסים אישיים, סתם. אם הביקורת הזו מגיעה עם פרצוף עוין, אפשר לזהות אותה. הבעיה היא שלסוג דיבור כזו יש תמיד ׳גראנד מאסטרים׳ שיכולים להסוות את הביקורת מאחורי ‘כאילו מחמאה’. גראנד מאסטר מסוג כזה יאמר על עמית אקדמאי שלו: ״הוא בסדר, אני אוהב את זה שהוא לא מתבלט בשום דבר.״ או שהוא יכול לומר על שף: ״יש לו טעם מצוין בבגדים״.

הידע שלי הוא פועל יוצא של הסילבוס של בוג׳ינקאן ושל השנים שדורון נבון השקיע בי. אני רואה את עצמי כמורה של אחת הפרספקטיבות הקרביות של בוג׳ינקאן.

דא עקא, רק אני רואה זאת כך.

בכל קולוקוויום אני שמח להזמין מדריכים מבוג’ינקאן.

דא עקא…

לפני כמה שנים כתבתי מכתב אישי לכל המורים העיקריים בבוג׳ינקאן בעולם, יצרתי גם קשר עם המדריכים בארץ. אמרתי פחות או יותר כך: ״צ’מע חברי לאומנויות הלחימה, אני בונה אנציקלופדיה לאומנויות לחימה בכלל ולנינג׳יטסו בפרט, אני אשמח אם תוכל לתרום את הפרספקטיבה שלך לכל מאמר או טכניקה. הנה הויקי פתוחה לך לעריכה. שני אנשים מרכזיים מאוד היו, פחות או יותר, היחידים שענו. מר ג׳ק הובן, מתלמידיו הראשונים והבכירים של הצומי, קצין מארינס שעבודתו האתית מעניינת וחשובה מאין כמוה ובן ג׳ונס, המתרגם האישי של הצומי במשך שנים רבות. גם ג׳ק וגם בן חשבו שזה אחלה ועודדו אותי להמשיך.
כמאתיים מדריכים נוספים לא ענו. זה היה מזמן.

אני מקבל את העניין הזה כנתון, זה המצב.

דא עקא, זה מצב מחורבן שתחום תרבות מוגבל בגלל התנהלות אינטלקטואלית פוליטית.

לכן אני מרשה לעצמי רגע נוסף של קורת רוח ותודה. אני מודה ליעקב חזן, סמפאי, בכיר שלי בדוג׳ו הישן של דורון, גם על ההשראה שהתנועה שלו נותנת לי וגם על הדבר הטוב שהוא העיז לכתוב. דומו אריגטו גוזיימשטה יעקב סנסאיי.

אריגאטו גוזיימשטה.

Yakov & Doron Fibonachi