ילדותיות ואימונים באומנות לחימה

מאת: שי דיל תמיד אמרו לי שאני ילדותי. זה התחיל עם אמא שלי, שנוהגת לומר, בייחוד אחרי פציעה: "מה אתה ממשיך עם הנינג'טסו הזה? מתי תתבגר כבר?" וממשיך עם אשתי, שחושבת שהגישה הגורסת שרק אלו שמתאמנים או "שיש להם תחביב", הם אנשים מעניינים, או אנשים שעושים משהו עם החיים שלהם, היא גישה ילדותית במקצת. אולי המאפיין העיקרי של ילדים הוא שהם רואים דברים בשחור ולבן. כשמתבגרים, לפעמים מבינים שיש גם קצת אפור באמצע. אני, נשארתי בשחור ולבן, מישהו הוא טוב או רע, אוהב או שונא. לפעמים יש נצנוצים של אפור. אפור זה לא צבע מעניין במיוחד. לפני כמה שבועות הייתה לי שיחה עם מישהי מעניינת. אמרתי לה שלפעמים, כשאני מסתכל על אנשים אחרים, נראה לי שהחיים שלהם משעממים מאוד. לעומת זאת, כאשר אני מסתכל על אנשים שמתאמנים במשהו החיים שלהם נראים לי יותר מושלמים, או לפחות שהם חושבים על החיים שלהם יותר. כמובן שיש פה ושם יוצאים מהכלל - פגשתי איזה בחור שרץ הרבה והוא די נעל, ובחורה שרצה ורוכבת על אופניים התגלתה כבחורה די משמימה. נחזור למעניינת, לדבריה, המטרה שלה בחיים היא לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב שאפשר. אפשר להגיד שברוב הדברים שאני עושה אני לא שותף מלא למטרה הזו, אני יודע שעל מנת לעשות משהו ממש מושלם, צריך להשקיע הרבה יותר זמן מאשר לעשות אותו 90% טוב. אני בטוח שהמסמך הזה, לדוגמא, מכיל פה ושם טעויות, אבל זה לא באמת מפריע לי או שזה לא מפריע לי מספיק על מנת להקדיש יותר מדי זמן לזה. אולי זה בגלל שלרוב אין לי הרבה זמן פנוי, הגישה שלי היא שכל עוד אפשר להבין את המהות של הדברים, המושלמות לא צריכה להיות מטרה. מה שכן, הבנתי שקשה מאוד לדעת על אנשים דברים עד שלא מדברים איתם ושכולם יכולים להפתיע. הבחורה שמטרתה "לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב" היא האמא הכי טובה שאני מכיר, היא לא מבינה כלום באומניות לחימה, האם זה אומר שיש לה חיים פחות טובים משלי, רק בגלל שאני מגיע לאימון פעם או פעמיים בשבוע? לא בטוח. נחזור לנושא שאיתו התחלתי. האם אני ילדותי? להיות ילד זה כיף!! החיים פשוטים יותר, הצבעים ברורים יותר ובטוח שנהנים הרבה יותר. כל פעם שמנסים להחזיר אותי לקרקע (לא לאימון קרקע, אלא לקרקע המשעממת של החיים) ואומרים לי שאני צריך להיות הרבה יותר אחראי ולדאוג לדברים מסויימים, אני מתנגד (אלא אם כן זו אשתי, ואז אני אומר לה שהיא צודקת, אני מצטער ואשתדל יותר - מה לא עושים בשביל שלום בית?). אין פה מסקנה חד משמעית. מה שהבנתי מכל הסיפור שעצם זה שאנחנו מתאמנים, לא עושה את החיים שלנו מעניינים יותר מהחיים של האחרים (ולא צריך לתפוס תחת על כל מיני אנשים רק בגלל שהם לא מתאמנים). אבל מצד שני, יש לנו הרבה מה לדבר אחד עם השני, ואנחנו באמת עושים חיים. אולי כל זאת בגלל שהאימונים מושכים אנשים שבמהותם - הם ילדים. באמת, תסתכלו מסביב ותראו הרבה אנשים מחייכים, ככה לא נראים אנשים מבוגרים!!!