באיזה קורס בצבא הדבקתי על דלת הארונית תמונה של ג'רי לופז כך שכשהייתי פותח אותה הייתי נזכר שיש לי עולם אחר. וג'רי לופז הוא איש מעשה, בחיוך נעים הוא שלט בגל המפחיד של פייפליין וגילה את הצינורות המושלמים של אינדונזיה.
התלבטתי האם לשים במאמר המאסטר הזה סרטים של ג'רי לופז גולש בנוחות מסיטואציות בלתי אפשריות ובחרתי בסרט הזה שבו גולש לופז אל מעבר לגיל 60, מעבר ללבטים שלו כאבא לנער, ומסביר כיצד לאומן גדול לא משנה הקנווס, לא משנה אם זה גל או הר.
הגלים הגבוהים הם ההרים המושלגים של אורגון וג'רי לופז מחייך את אותו חיוך נעים שנשמר מימי הארונית שלי ואומר: "זה כל מה שהורה יכול לצפות לו - שהילד שלו יפתח אהבה למשהו, יהיה טוב במשהו".
