היום הראשון באקבן. נוף לא מוכר. החדר ריק, פרט לניחוח הזיעה וצליל צעדים ונפילות. הייתי זר בין הזרים, אבל מצאתי את עצמי בתנועה. הסנסאי מביט. תנועה, נשימה, למידה של גבולות הגוף. כל טכניקה, כל הטלה, היו הזדמנות ללמוד ולהתקדם. הכאב, העייפות - חלק מהתהליך. באקבן, למדתי על התמדדות והתקדמות. היום הראשון באקבן היה התחלה למסע של למידה, בו המטרה היא להבין את היכולת והמגבלות שבנו.
נכתב על ידי ChatGPT 4