כמה מחשבות על תשומת לב לגוף- חלק ב'

מאת מיכאל ליסק והפעם, להיכן בגוף אפשר למקד את תשומת הלב? בפוסט קודם כתבתי על הסיבות לשים לב לגוף:
  • כי הגוף הוא כלי העבודה הבסיסי ביותר.
  • כל הרגל התנהגותי מקבל ביטוי בגוף.
  • הגוף יכול להפוך ל"כלא" המתבטא בסימפטומים פיזיים.
  • הגוף מאפשר מפגש בלתי-אמצעי ואמיתי עם המציאות.
  • כי הגוף הוא תלמיד נצחי.
במהלך התהליכים האישיים שעשיתי עם אנשים, ראיתי שרבים מצליחים להבין מדוע כדאי לשים לב לגוף, ואז עולה אצלם השאלה הבאה: להיכן לשים לב לגוף? לכולו? כן, זה היה יכול להיות נחמד אבל לא מדובר כאן ב"הכל או כלום", כל אחד מאיתנו צריך לשים לב למקום אחר בהתאם לסיפורו האישי. אבל יש כמה עקרונות כלליים להיכן כדאי לשים לב בגוף:
  • לאיפה שכואב: אבל זה ברור, כולנו שמים לב לכאב, הוא לא נותן לנו ברירה אחרת ובכל זאת, אם זה עדיין אפשרי והכאב עדיין בשליטה אפשר לנסות "לשחק" איתו ולשים לב אם הוא חד וקצר, עמום ומתמשך, איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר.
  • "בליטות" בגוף: שוכבים על הגב וסורקים את הגוף, נעצרים ב"בליטות" של חוסר נוחות מתח, כיווץ, רפיון. שמים לב ל"בליטות" מבלי לרצות לשנות אותם, פשוט נותנים להם להיות. לפעמים זה מספיק כדי שמשהו ישתנה.
  • לנשימה: האם היא רדודה, קצרה, עמוקה, עד איפה בגוף היא מגיעה רק לבית-החזה? גם לסרעפת? עד לבטן התחתונה? הכתפיים והגב גם משתתפים?
הנשימה היא הכלי הכי משמעותי שלנו להפניית תשומת הלב לחלקי הגוף השונים. כלומר, כדי לשים לב לגוף בכלל ולאיבר ספציפי, הנשימה תסייע לנו בכך.
  • לנקודות מפתח בגוף: הסרעפת, כתפיים, צוואר, אגן. מקומות בהם החזקה או כיווץ יהיו יותר קלים לאיתור בהיותם "צמתים" בגופנו.
לסיכום, הפניית וחידוד תשומת הלב לגוף היא תהליך מתמשך של למידה. אם אתם רוצים לתרגל את זה קודם כל רצוי שתאפשרו את התנאים לכך: לא בזמן שהגוף עסוק בעיכולה של ארוחה כבדה, לא כשעייפים, בלי בגדים ואביזרים לוחצים, שיהיה נוח. שכבו על הגב, עצמו עיניים והקשיבו לגוף. אחרי שמתרגלים את הפניית תשומת הלב לתחושות הפיזיות, מעמיקים את בפרטי החוויה הפיזית על כל הכרוך בכך, אפשר לעבור לשלב הבא, השלב שבו התהליך האישי דרך הגוף מתחיל להיות מעניין באמת: הרגע שבו שמים לב לקשר שבין התחושות הפיזיות לבין אווירה ורגשות- אשתדל לכתוב על נושא זה שוב. המחשבות המובאות כאן הם תוצר של הבנות מעבודה עם אנשים דרך הגוף על-פי שיטת גרינברג.