בלי כיבשה או עצי באובב, כיתאב אל אקבן
אני קורא לספר "טיפוס על עצים להולכי רגל" - הקדמה ל-כיתאב אל אקבן. זה בעצם ספר שאימצתי מפני שהוא אומר כל כך יפה הרבה דברים החשובים לנו כאומני לחימה. את הספר כתב דן השמשוני, אחד מהוותיקים. הוא כתב אותו לפני הרבה שנים, לפני שהיו אותיות באקבן. דן ואני כותבים ועורכים, איש איש בתחומו, כבר זמן רב, את פנקס השטח של אקבן, האוקוגי המפורסם של חגורה שחורה. זה משהו שונה מ"טיפוס על עצים להולכי רגל" ויש בו לא רק את סיפורו של יוליוס חול, "הנוסף" ואלדברן אלא גם את הסיפורים של וותיקים רבים: ליאור, לוקאס, נבות, מיכאל, גיא וכל אלה ששתו תה ואכלו יחד לחם. כתוב:
"הפחד יכול לגרום לכל תנועה, הוא יכול לגרום לריצה הבייתה או להתנפלות לפנים, אבל בכל מקרה הפחד הוא תגובה לרגע הזה. ההפתעה תמיד מתעסקת במה שהיה. לפעמים אפילו במה שהיה מזמן."ואחר כך כתוב:
"הפרש הקשיב לו תוך כדי דהרה ואחר כך האט את הסוס. הסוס עצר ועצם עין אחת ואז גונק המשיך להסביר לו: "כשאתה מופתע, סימן שחשבת איך יתפתחו הדברים במקום להסתכל איך הם מתפתחים. אין כאן שום מקום לתכנון, רק להסתכלות".מתוך "טיפוס על עצים להולכי רגל" מאת דן השמשוני, הוצאת חלונות (המהדורה הראשונה אזלה)