כסף של מאסטרים – ג’ואל בוקייביץ – מאסטר של ייצור סכינים

מאת יוסי שריף
אחד הוותיקים שלח לי את הסרטון היפהפה על ג’ואל בוקייביץ, מאסטר לעשיית סכינים. הוא יודע שאני לא רק אוהב ליצר כלי נשק אלא שיש לי חיבה לאנשים העובדים הרבה שנים עם גופם.

“a nice video”, הוא כתב לי. טוב, אין לו עברית במקלדת, חשבתי. והסתכלתי בהנאה בעשר הדקות של הסרטון.

חשבתי על שיחה שהייתה לי השבוע עם שודאן אחר, ר.

דיברנו על כסף.

“אבל אם אתה חושב כך זו התמסחרות”, אמר לי ר. – כל אחד יכול היה לראות שהמחשבה מזעזעת אותו. לא היה לי באותה שיחה זמן לומר לו את מה שמאסטר בוקייביץ שוזר בסרטון מתחילתו – “אין מקצועיות ללא בדיקה חיצונית”. מה הקשר בין כסף לבדיקת המציאות? קשר מחייב, מי שאין לו בדיקת מציאות בפרקטיס חי בפנטזיות.

פנטזיה היא נקודת ההתחלה ובמובן מסוים נקודת הסיום. למאסטר בוקייביץ יש פנטזיה על עבודה טובה אבל הוא אינו מבלבל אותה עם בדיקת המציאות – הוא מוכר סכינים בכסף ולא תורם אותם. בתוך זה הוא לא מאבד קשר, הלב החזק זוכר את ריח החלום ברוח הסערה של המציאות.

חלומות הם התחלה, הם אינם תחנות דרך בפרקטיס שאני מלמד. תחנות הדרך של הפרקטיס שלנו, כוללות תמיד כרטיסן וביקורת. צריך לקבל את הדין, לפעמים בביקורת המציאות אנו עפים מהאוטובוס.

אם אין דרך לבדוק אז אין פרקטיס. נקודה. הדרכים לבדוק אינן כולן כספיות. כשמורה זן יושב לך על הראש זו נקודת בדיקה רצינית. כשסכין שג’ואל עושה נמכרת בכסף זו נקודת בדיקה של זן בודהיזם, לא של בנקאות אופציות. זן זו עבודה קשה, לא סיפורים על עבודה קשה.

כמו שאמרו לנו כשקיבלנו רק עיפרון כמתנת יום הולדת: “לא נורא, העיקר הכוונה”. אם כסף הוא המניע אז המקצועיות המממנת אותו היא פרוצה. אם מקצועיות היא בעל הבית, אפשר לבנות בית מקדש. זו לא רק אפשרות, זה הכרחי, זו נקודת בדיקה הכרחית.