שין גאן – תחושת סכנה


מאת יוסי שריף

“עמיר שב לכיוון רכב ההסעות האפור ושחרר בהסתר את הנצרה. הוא חזר והתיישב על העציץ והבחין בשני מאבטחים ליד רכבי השרד הנ”ל וכן בהרבה שוטרים סדרנים ונהגים. איש לא התייחס לנוכחותו, שכן כאמור הוא נטמע ברקע והיה נראה כאחד המורשים לשהות במקום. הוא המשיך לצפות לעבר המדרגות והבחין בירידת שרים אחדים.

(4) במהלך ישיבתו על העציץ הבחין בו אזרח – שלא היה חלק ממערך האבטחה – אשר שמו בנימין אברשומי. הוא ניגש לאחד השוטרים הצביע לעברו של עמיר וביקש להרחיקו מהמקום. השוטר ניגש בטעות אל אדם אחר שמגמת פניו הייתה ליציאה מהחניון בלאו הכי. השוטר חזר לאברשומי והלה כיוון אותו שנית אל המתנקש. הפעם ניגש השוטר ישירות לעמיר, לא שאל אותו לפשר מעשיו במקום, אך ביקש ממנו להתרחק מערבה “לרכבו”. עמיר קם פסע כמה פסיעות מערבה אך כעבור דקותיים שב והתיישב על העציץ באין מפריע ואיש לא העיר לו דבר…”
מתוך דין וחשבון וועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז”ל, עמ’ 27 פיסקה (3) (4)

ירושלים התשנ”ו 1996

קריאה של הקטע הר”מ תמיד מעלה בי צמרמורת. אני זוכר את הערב שבו נרצח רה”מ רבין ואת ההרגשה הקשה שלי ימים רבים אחר כך. כשאני קורא על אירועי מפתח כאלו, צמתים בהיסטוריה, קשה לי שלא לחשוב, מה היה קורה אילו.

ברביעי בנובמבר 1995, היה לפחות איש אחד שהרגיש, ולא סתם הרגיש לעצמו אלא עשה משהו עם ההרגשה שלו: הוא דרש משוטר לבדוק את יגאל עמיר. הוא עשה את זה, אני חושב, מפני שהוא ידע באמת. זה לא מעשה של יום יום. כאן בא אברשומי והתעקש שמשהו אינו כשורה עם יגאל עמיר. עשרות אנשים עמדו או ישבו ברחבה המגודרת שמאחורי כיכר רבין ואברשומי, שעומד בחוץ קולט רק את הרוצח. שוטרים שעברו ליד עמיר “חשבוהו לשוטר סמוי” (עמ’ 27 פיסקה (3) ) אבל אברשומי, כאילו קיבל פתאום מידע אישי, רואה אותו בלבד.

מתוך התכונות שנראות לי כמרכזיות, בולטת התכונה הזו: היכולת לזהות סכנה מבעוד מועד, והנגזרת שלה, היכולת לראות מבעד לאישיות שאנשים מציגים אל תוך המהות שלהם. ביפנית קוראים לזה שין גאן 心眼, Shin gan.

שין גאן, ביפנית: עין (או תובנה) על אנושית.

אני לא חושב שאפשר להתאמן לקראת דבר כזה, ההיפך, אסור להתאמן לקראת דבר כזה. אבל אני חושב שברקע אדם צריך להיות מאוד רגיש, מאוזן וקשוב, אדם צריך להאמין לכל מה שקורה. כל כך הרבה פעמים קורים לנו דברים, הרבה יותר מוחשיים מתחושה לגבי אדם חשוד, ואנחנו לא מאמינים שהם קורים. אני משוכנע שפעמים רבות אדם שמעורב למשל בתאונת דרכים רצינית לא מאמין שזה קורה לו. בעצמי ראיתי את זה קורה פעמיים. במצב כזה של ניתוק וריחוק מהחוויה המיידית של החיים אין מה לדבר על שין גאן.

לא נותר לי אלא לצטט שוב את אחד הוותיקים באקבן שאמר: “תתכונן להכל, לא תהיה מוכן לכלום. אז תתכונן לכלום”.