יש לך שקל? – קואן 3, מתוך "קואנים של כמעט תלמידים"


מאת: יוסי שריף

פעם, ממש אחרי צבא, לימדתי באופן פרטי צעיר אחד בסוף תיכון. הוא רצה ללמוד הגנה עצמית כי הרביצו לו בבית הספר. הוא התקדם יפה, בתוך חודשיים כבר לא הרביצו לו. התחלתי ללמד בקיץ, בתחילת שנת האימונים, אמרתי לו שהמחיר עלה בעשרה ש”ח. הייתה אז אינפלציה.

הצעיר היה בן עשירים, האימונים היו על גג הפנטהאוז ליד כיכר המדינה.

“תשמע”, אמר לי הבחור, “זה יותר מדי בשבילי”.

“טוב, זה המחיר” עדיין לא הבנתי מה הבעיה.

יומיים אחר כך התקשר אלי האבא וברמיזות עבות הסביר לי שהוא מעסיק איזה בן משפחה שלי רחוק באחד מעסקיו ושאל: “אתה מבין? זה מאוד חשוב לבן שלי להתאמן”. הבנתי.

בלעתי את הפירושקי הזה והתקשרתי לצעיר. “תראה, חשבתי על זה עוד פעם ואני מוותר על ההעלאה, העשרה שקל האלו אינם עקרוניים כמו שחשבתי. תוכל להתאמן במחיר  הישן”.

“כן?” הוא אמר, “המחיר הקודם גבוה לי מדי, אפשר לקבל הנחה?”

חשבתי על קרוב המשפחה שלי, “כן, בטח” אמרתי.

“אם ככה, אני אתקשר אליך” הוא הבטיח וירד למכונית החדשה שקנו לו.