ציטוט סופ"ש - אלכסנדר הסלם, סטפן רייכר

התזה של הבנאליות של הרוע מזעזעת אותנו משום שהיא טוענת שאנשים הגונים יכולים להפוך לעריצים כתוצאה מה"נטיה הטבעית" לציות ולתפקידים המושתים עליהם מבעלי סמכות. במילים אחרות, הנטייה לציית נחשבת כדומיננטית וכמדכאת את האפשרות של המתנהג בעריצות להתמודד מחשבתית עם העובדה שמה שההוא עושה אינו טוב. למרות שתאוריה זו עדיין משפיעה, התזה שמאחוריה איבדה אמינות בחקירה אמפירית רצינית. מצד אחד התיאוריה מתעלמת מעדויות רבות של התנגדות, אפילו שבמחקרים שהודגמו הציות הסופי היה בלתי נמנע. מצד שני, התזה מתעלמת מהעדויות שאלו שעושים רע תוך כדי ציות לסמכות עושים זאת במודע, ולא באופן עיוור, בצורה פעילה ולא פסיבית, באופן יצירתי ולא אוטומטי. הם עושים זאת מתוך אמונה ולא מתוך טבעם הביולוגי, מתוך בחירה ולא מתוך הכרח. בקיצור, הם צריכים להחשב ולתת את הדין כחסידים ולא כצייתנים עיוורים. מה שהיה מפחיד במודגש באייכמן זו לא זה שהוא היה עיוור למעשיו, ההיפך, הוא ידע בדיוק מה הוא עושה והאמין שזה טוב. אכן, החרטה שלו, כפי שהוא אמר אותה לפני המשפט, הייתה שהוא לא הרג יותר יהודים. באופן מקביל, מה שמזעזע במחקרו של מילגרם זה שלא רק שהנחקרים לא היו מזועזעים ממעשיהם, הנחקרים הובלו למחשבה שמעשיהם הם "נתינת שרות" למטרה "טובה". כדי להבין עריצות, אנחנו צריכים להתעלות מעל להגמוניה המחשבתית שההתנהגות העריצה היא תוצר של נטיות טבעיות - אפקט לוציפר - שאליהן האדם מסגיר את עצמו ללא מחשבה וללא יכולת התנגדות (ושלכן אי אפשר לבוא איתם חשבון על כך). במקום זאת, אנחנו צריכים להבין שמתקיימות כאן שתי מערכות של תהליכים תלויים זה בזה: תהליכים שבהם בעלי סמכות מעודדים דיכוי ועריצות של אחרים ובמקביל תהליכים היוצרים הזדהות של אנשים עם בעלי הסמכות. From: "Contesting the “Nature” Of Conformity: What Milgram and Zimbardo's Studies Really Show", S. Alexander Haslam mail, Stephen. D. Reicher, November 20, 2012DOI: 10.1371/journal.pbio.1001426