משתמש פייסבוק
פוסטים: 0

קושטי (היאבקות הודית) בדלהי

אהלן!
אז ככה: אני כרגע (ומאז אפריל) בהודו, יצא לי להגיע לדלהי בפעם הרביעית בטיול לפני כמה ימים. כבר במאי דיברתי עם חבר הודי שהתאמן בקושטי במשך שנים לגבי אפשרויות לראות אקרה (מכון) של קושטי ולנסות את מזלי בתחום…
אז הפעם בדלהי הוא עזר לי להגיע לאקרה דרך חבר שלו שהתאמן בעצמו בעבר.
האקרה נמצאת 10 הליכה מהמיין בזאר (מיקום מעולה!) ככה שכל מי שעובר בדלהי מתישהו בחייו יכול לבדוק את העניין.
הגעתי למקום שתיארו בפניי, לא הייתי מזהה מכון אימונים אם לא היו משקולות בחצר: זה נראה ממש כמו מקדש הינדי לכל דבר מבחוץ, עם פסלים של האנומן ושיווה (אלים הינדים) וזירת בוץ בפינה, חבל טיפוס.
אני נכנס לאקרה. חבורת ילדים בתחתונים קופצים עליי, אף אחד לא יודע מילה באנגלית. אני מנסה לברר עם מי אפשר לדבר על אימונים, ובאמת אחרי דקה הגיע בחור שרירי ברמה מבהילה למדיי (עד עכשיו רוב ההודים שראיתי מסתובבים עם כרס) והתחיל לשאול מה אני עושה פה.
לאחר מספר נסיונות לאשר שאני אכן אמור להיות שם, החבר ההודי שלי הגיע והסביר לבחור המגודל שאני בסדר.
פתאום כולם נהיו נחמדים. עשיתי סיור קצר. המקום עמוס בשרירנים הודים (ענקים, אחד אחד. ממש מפחיד) ולשמחתי ראיתי משמאלי אולם עם זירה נורמלית (כנראה שלאט לאט הם זונחים את האימונים ב”ארגז החול”).
החבר ההודי שלי הסביר לי שכרגע החבר’ה נחים. “תחזור לפה לאימון בארבע”
בכיף. בדרך החוצה ראיתי שכמה מהילדים, בטח בני 10, עושים ספארינג באולם, נכנסתי להסתכל קצת. הייתה להם טכניקה מדהימה, הם עושים את זה מגיל 6.
הרבה מהטכניקות זיהיתי, גם מהיאבקות מערבית וגם מג’ודו (היו להם פוסטרים של אלופי ג’ודו על הקיר, יפה לראות שהם לא מקובעים על הקושטי)
“עכשיו אתה” צועק לי אחד הילדים. למה לא, אמרתי. לא התאמנתי כבר 5 חודשים, כדאי להתחמם עם ילד בן 10.
“I will fight the Englishman” הרגשתי כמו קולוניאליסט בריטי. הילד הכי חזק שם ואני. כמובן שהורדתי אותו לרצפה, אבל הוא לא היה פראייר בכלל (כמו שאלעד אומר) והוא היה ממש עקשן. ממש הצחיק אותם שאחרי שהוא על הרצפה אני מתחיל איזו חניקה או משהו (מתוך הרגל).
הבטחתי שנתראה בארבע והלכתי לעשות סיבוב בדלהי. בדרך חזרה כמעט איחרתי, כשהגעתי הם בדיוק התחילו את החימום.
קודם כל קיבלתי תחתונים (או איך שהם לא קוראים לדבר הזה) ששמתי על המכנס (יותר נכון תחתוני בוקסר) והרגשתי מגוחך, אבל יאללה, מסורת. (יוסי)
החימום התחיל ברבע שעה של ריצה סביב האולם. אני חייב לומר, שכמה שההודים טובים בהיאבקות, בריצה הם לא, ואחרי 10 דקות רק אני וזה שהעביר את החימום (כנראה “ותיק” מקומי) המשכנו לרוץ.
אחרי הריצה התחילו צעדי-רדיפה למיניהם, גלגולים וריצה לאחור. אז התחילו המתיחות. רוב הדברים די דומים לדברים שעשיתי בעבר. אז התחילו תרגילי-גשר למיניהם שאת רובם לא הצלחתי לעשות (הותיק שהעביר את הכל עשה את זה מדהים) והם ממש מסובכים. היה מעניין לראות שכמו אצלנו, יש ותיקים, מתחילים, ילדים, מבוגרים, גדולים, קטנים.
נגמר החימום. הנחתי שעכשיו אלמד קצת את הבסיס, כמו שביקשתי.
הבחור שהעביר את החימום ניגש אליי. “מה עכשיו?”; “עכשיו נלחמים.” ; “……אוקיי….”
לא בסיס ולא נעליים. התחלתי ספארינג עם הבחור הכי מנוסה שם כנראה, הוא היה קטן יחסית אבל חזק מאוד. כל פעם 3 זוגות נלחמים בזירה, השאר מסתכלים או עושים סמוך קום/שכיבות שמיכה/כל דבר שיגרום ל”גורו” (היוסי המקומי, רק שפה הבחור היה עם כרס מרשימה) להיות מרוצה.
מתחילים. ברגע שאני שם עליו יד אני מרגיש שהוא “יורד קומה” והולך על הרגליים שלי. ישר SPRAWL שלא עזר, ומהר מאוד הייתי על הגב ומסביבי הודים מצחקקים.
ניסיתי להזכר כל הזמן בקצת היאבקות שעשינו באימונים באקבן, וחשבתי שאני יודע לא מעט…בתיאוריה לפחות. ARM DRAG! זה מה שאני אנסה. הלכתי על הארם דראג באמת, ומה שיצא זה שפשוט הובלתי את היד של ידידי בין הרגלים והוא הרים אותי באוויר, ממש לפי הספר, ולפני שאני מספיק לומר “SLAM” הוא טורק אותי על המזרון בקול גדול. אם זה היה אספלט, הייתי כנראה שובר כמה עצמות.
האגו הקים אותי על הרגליים, והמשכתי. אחרי לא מעט נסיונות כושלים להפיל אותו בעצמי, ואחרי שהוא שוב עשה לי SLAM (הפעם יותר בעדינות) הייתי גמור, והתיישבתי בצד להתבונן.
היה יפה לראות את הילדים שמתאמנים בצד, חלקם עם חליפות ג’ודו, ועובדים על כניסות להפלות/הטלות, ממש לגמרי כמו שאנחנו עושים. הם עשו הכל מושלם. היה מרשים לראות.
בשלב מסויים שמתי לב לצמד שהתחיל להפעיל המון המון כוח ואגרסיביות, ובאמת אחרי כמה פעמים שבהן הם התחילו להגזים, הגורו האחראי צווח עליהם משהו בהינדי (אני מניח שזה היה משהו כמו “תירגעו”) וכשזה לא עזר הוא הפריד ביניהם ושלח אחד מהם לעשות JUDO PUSHUPS (כמו שאנחנו עושים בחימום) בצד.
בסך הכל כולם היו די נחמדים, ואני מרגיש שהיאבקות זה משהו שקצת חסר באימונים, וזה כל כך חשוב!
אני מנסה להעלות ליוטיוב את הוידיאו שצילמו בו אותי ואת האקרה (הצלם הוא הודי שכנראה ראה מצלמה פעם שנייה בחייו ולא צילם ברמה גבוהה כל כך, עדיין מעניין לראות) ובקרוב יהיו גם תמונות.
בעוד כמה שבועות אני חוזר לשם לפני הטיסה, הפעם אני אנסה ללמוד משהו פרקטי, למרות שאפילו מלהסתכל מהצד לומדים המון. כל מי שעובר בדלהי- מומלץ בחום! (רק צריך להגיע בארבע אחה”צ ולהיות נחמד).
בכל מקרה, בספטמבר אני ב TIGER MUAY THAI בפוקט, אז אוכל לכתוב דבר או שניים על תאילנד. בינתיים, מתגעגע לאימונים בחיפה!

משתמש פייסבוק
פוסטים: 0

אגב
שכחתי לציין שהאימונים הם בחינם, גם להודים וגם לזרים. המקום פועל על תרומות

משתמש פייסבוק
פוסטים: 0

מגניב… אני שם את זה בקבוצה ובדף של אקבן בפייס

משתמש פייסבוק
פוסטים: 0

link

זה הקישור לקבוצה. היא סגורה, אבל שמעתי שאנחנו נותנים בקלות, לא רק מכות

משתמש פייסבוק
פוסטים: 0