כוח רצון ואימון באומנויות לחימה

מזה שנים אני יודע שהבעיה העיקרית של מתאמנים באקבן אינה כושר, הרגלי אכילה או חוסר אומץ. הגורם המפריע ביותר להתקדמות הוא סוג של עצלנות או פסיביות ביחס לאימונים. הפנטזיה שיש למתאמנים בראש בקשר ליכולת להתאמן הרבה שנים אינה תואמת ליכולת של מתאמן להתמיד באימונים, להגיע בכל אימון ובשלב מתקדם גם להתאמן בעצמו.

כוח רצון הוא המפתח להישגים בתוכנית הכושר שלנו, אלא שמנסיון ארוך שנים אני יודע שיש לכוח הרצון מגבלות. אצל אנשים שאינם מנוסים בכך, ישנה התעייפות כאשר נדרשים להפעיל את כוח הרצון.

כתבה מעולה בעיתון כלכליסט מתארת את המשמעת עצמית כמשאב מתכלה. זאת אומרת שיש לאדם כמות מוגבלת של יכולת שליטה עצמית שאחרי שהוא משתמש בה הוא לא יוכל להפעיל אותה יותר באותו פרק זמן. כמו כן מתארת הכתבה את הצבירה האפשרית, אצל אנשים מתורגלים, של כוח רצון, ואת ההשפעה שיש ליכולת השליטה העצמית על הישגים ואיכות החיים.

בציטוט מהכתבה אומר באומייסטר, פסיכולוג שמתמחה בנושא: “המסקנה העיקרית של הניסויים הללו ומאות ניסויים דומים היתה שכוח רצון אינו סתם מטאפורה. אפשר להסתכל עליו כסוג של שריר, או מאגר אנרגיה, שמשרת אותנו לטווח רחב של משימות. אין לנו ‘משמעת עצמית’ אחת לעבודה, אחת לדיאטה ואחרת לשמירת השלווה בפקקי תנועה. כל הדברים שאתה עושה שואבים אנרגיה מאותו מאגר, ואם אחד מהם מרוקן את המאגר הזה לא תישאר לך אנרגיה לדברים האחרים. זו שמיכה אחת עם גודל סופי. אם הצלחת להתאפק ולא לאכול את הסטייק המשמין בארוחת הצהריים, יהיה לך קצת פחות כוח רצון ללכת למכון הכושר בערב.

לכן אנשים שמנסים לשנות כמה הרגלים רעים במקביל תמיד נכשלים.”

קישור לכתבה כאן