אקבן מתחרה באליפות ישראל הפתוחה בהאבקות

אלוף הקרבות רנזו גרייסי קנה לו תהילת עולם כשניצח בארועי אומנות לחימה משולבת. אלא שרנזו גרייסי ( שלימד גם באקבן) התחיל את דרכו כלוחם באומנות הלחימה ג'יו ג'יטסו ברזילאי. באומנות לחימה זו לובשים שני הספורטאים חליפות המאפשרות להם מגוון אפשרויות טכניות, ריתוקים והטלות.

כדי לקחת את ג'יו ג'יטסו ברזילאי לתחום אומנויות הלחימה המשולבות, MMA, חייבים ללמוד אומנויות לחימה חשובות ובינהן איגרוף, איגרוף תאילנדי והאבקות. האבקות שונה במקצת מ- ג'יו ג'יטסו ברזילאי. האבקות, גרפלינג, מחייבת את הספורטאים לשנות את טכניקות הלחימה על הקרקע בעיקר בגלל שאין חליפה ויש פחות אפשרויות לתפיסה בטוחה.

כבר שנתיים מרים חיים גוזלי, מבכירי תלמידיו של אלוף הקרבות רנזו גרייסי, את אליפות ישראל הפתוחה בהאבקות. ולא סתם אליפות האבקות אלא אליפות המשמשת כמוקדמות לאליפות העולם המתרחשת באחת ממדינות המפרץ, אבו דאבי.

טובי הלוחמים בעולם מגיעים לתחרות נחשבת זו הנקראת בקיצור ADCC, ונלחמים במה שנחשב לפסגת העבודה הטכנית של קרבות ללא חליפה. בזכות אנשי חזון כמו גוזלי מתקרבות אומנויות הלחימה בישראל צעד נוסף לקראת מקצועיות. בשנה שעברה הגיעו שני לוחמים מ האקדמיה לאומנויות לחימה ותנועה - אקבן, לתחרות. השנה, בגלל שזה נופל על סוף תקופת הבחינות באוניברסיטה, יגיע רק אחד - טל. טל, חגורה שחורה באקבן ובנוסף תלמיד BJJ של ריקרדו דה לה ריווה מברזיל, משפץ כבר תקופה את יכולות הלחימה על הקרקע בקבוצת תל אביב של אקבן.

התחרות מתקיימת ביום שבת, תאריך 27 לפברואר, שעה 09:00 ואילך, רחוב גבעת התחמושת 27, בית מפעל הפיס צמוד לתיכון קרית שרת חולון. אני אבוא לעודד, כיף שיש ארועים כאלו.

קרבות עם כלי נשק עתיקים בבית הספר - אומנויות לחימה אקבן

האימון בכלי נשק ב אקבן מתוכנן לפי עקרונות האימון של בית הספר שלנו ( הפירמידה המתודית). תרגול קאטות עתיקות של אומנויות לחימה יפניות מוביל באקבן לקרבות במגע מלא עם כלי נשק כבדים, כלי נשק במשקל ואיזון מציאותי. החרבות והסכינים מרופדים כדי למנוע פציעות חיתוך ודקירה אבל המשקל שלהם הוא הדמייה טובה לקרב וללחימה בנשק.

עבריין נגד יורם שמנמן - מי מנצח במכות?

עבריין שרירי מאיים במכות על בחור שמנמן מהפרברים. אבל הפתעה, הבחור קר הרוח יודע להילחם... ניחוש שלי? הוא מתורגל היטב באומנויות לחימה, קונג פו או קראטה מסורתי. מה דעתכם?

שוב פעם קראטה בליגת אומנויות הלחימה המשולבות UFC

משהו מעניין קורה בזירות ה -MMA - אומנות הלחימה המשולבת: עמידות רחבות של פעם, צעקות לפני התקפה, תזמון שלא נראה קודם, בשבילי כוותיק אקבן, בית הספר ללחימה מסורתית משולבת, זה פשוט מגניב. יש כמה לוחמים המובילים את הקו הזה. הבולט שבהם הוא ליוטו מצ'ידה, קרטיסט שוטוקאן בהכשרתו שלא מוותר על היתרון הטכני שהקראטה מקנה. אליו מצטרף עכשיו שועל וותיק: וויטור בלפורט בכבודו.

וויטור בלפורט מתאמן כעת עם ג'יימה סנדול. סנדול הפסיד פעם לליוטו מצ'ידה באליפות ברזיל בקראטה ומספר רק דברים טובים על ליוטו: " ליוטו וצ'ינזו אחיו הם לוחמי השוטוקאן הטובים ביותר בברזיל וקהילת אומני הקראטה שלנו גאים בהם מאוד".

כששואלים את ויטור מה הדבר שמתאים לו באומנות הלחימה קראטה הוא אינו מהסס: "זה שומר עלי רגוע כל הזמן" הוא אומר. "אתה לעולם אינך מראה מה אתה הולך לעשות; אתה תמיד עושה מה שהיריב שלך אינו חוזה. הייתי אומר ש קראטה היא האומנות של להכות ולא לחטוף בחזרה. ובשבילי במיוחד, מה שמושך אותי זה חידוד זמן התגובה. ג'יימה עוזר לי באימון היומי שלי וזה מה שטוב באימון ב MMA; אם אתה משלב כמה שיותר טכניקות, אתה הופך לטוב יותר.

כמובן שויטור מתאמן גם במואי טאי ואיגרוף מערבי, אבל הוא מגדיר היום את ה קראטה כמרכז סגנון העמידה שלו יחד עם איגרוף. ב-UFC האחרון (UFC 103), ניצח ויטור את ריץ' פרנקלין תוך קצת יותר משלוש דקות וסלל את הדרך שלו בחזרה לליגה, כנראה לקרב מול סילבה...

כיף לי, כמתרגל באומנות הלחימה המסורתית המשולבת ב - אקבן, לראות שהיום הכל עוזר, אם פעם היו שיחות וויכוחים על איזה סגנון טוב יותר היום ברור שהסגנון הטוב ביותר הוא זה המשלב את הקצפת של סגנונות רבים.

אין זה אומר שתם זמנן של אומנויות לחימה המתמקדות באספקט אחד בלבד של לחימה - אני חושב שזמנן של אומנויות הלחימה המסורתיות עוד לפניהן. הסודות הטמונים בתרגול טכניקות מסורתיות והדרך לשלב אותם במתודת אימונים באומנויות לחימה משולבות רק התחילו להתגלות.

מה עשו באקבן בקיץ? חיבור לחופש הגדול

כולם זוכרים את המצב, גם וותיקי אקבן ששרתו ביוה"כ, המורה נכנסת לכיתה ואומרת: "שלום ילדים, מי יוכל לספר לי מה עשיתם, במילרע בבקשה שלומית, בחופש הגדול?" "כן חנוני, עמוד ודבר בקול רם".

ואז קם מישהו ואומר: "המורה, אני הייתי במחנה קיץ לנוער שוחר מדע, בניתי רובוט, זיקקתי אלכוהול ופרצתי למחשבים של בנק הפועלים".

ושלומית אומרת: "אני טסתי לדודתי ברונהילדה בשוויצריה המושלגת ושם חלבתי פרות כל היום"

יופי היידי.

ורק אתה, מתאמן צעיר, נשאר עם האמת המרה - אף אחד לא יאמין לך.

אבל הסרטון הבא, שתי דקות בדיוק, יתקן זאת. קום אקבנאוט צעיר, עמוד בראש זקוף ואמור למורה את האמת: "המורה, כל הקיץ הייתי על מזרון כחול מסריח, בעיר על שפת הים הכחול המסריח והלכתי מכות, את שומעת? מכות, מכות, מכות."

האם אפשר להעביר הרגשה של אימון קרב של 24 שעות?

ישבתי עם רן לפני יותר משנה, שאלתי אותו האם הוא יכול לעזור לי להעביר את התחושה של האימונים שלנו למי שלא מתאמן באומנות לחימה. שאלתי: "האם מישהו יכול לקבל את התחושה שיש לנו לאחר אימון?" למען האמת, הוא ענה בשלילה. אבל אני התעקשתי - אחרי הכל, לא הרבה אנשים מוכנים ללכת מכות במשך עשרים וארבע שעות רצופות על פסגת הר, לא הרבה ורציתי להעביר מקצת מהדברים לאלו שמתעניינים אבל לא יכולים. מההתעקשות שלי ומהכישרון של רן יצאו עד עתה תוצרים רבים. רן יוצר מוזיקה, דניאל, רן, רובי וירון מצלמים, עודד יוצר גרפיקה ותוכנות העריכה החדשות מאפשרות להרכיב את כל הכשרון של וותיקי אקבן בחופש יצירה גדול.

הנה אחת התוצאות הראשונות של השיחות האלו, סרטון של אימון הקרבות המיתולוגי ה-"24".

את כולנו עניינה הדיכוטומיה שמופיעה באימונים, אגרסיביות וחברות, קושי וחיוכים, מוזיקה של חלומות מול 24 שעות של ערנות. ראיתי את הסרטון מספר פעמים והשניות האחרונות מעלות אצלי חיוך גדול.

נובמבר 2009 - אימון 24 נוסף. להתראות

ניתוח קרב - מצ'ידה נגד אוונס

ב-UFC האחרון (98) ליוטו מצ'ידה (Lyoto Machida) ניצח את ראשד אוונס (Rashad Evans) בקרב על תואר האליפות במשקל קל-כבד (כ-93 ק"ג), וזכה סוף סוף בתואר ובהכרה להם הוא ראוי. שניהם עלו לזירה ללא הפסדים קודמים. מצ'ידה הוא חצי יפני חצי ברזילאי, אביו היפני הוא מורה לקראטה שוטוקאן שאימן אותו מגיל צעיר. מצ'ידה התאים את הקראטה ל-MMA וכמובן עשה את כל ההשלמות הנדרשות – יש לו חגורה שחורה ב-BJJ. בגלל הרקע שלו בקראטה, סגנון הלחימה שהוא מציג שונה מאוד ממה שאנו רגילים לראות בעולם ה – MMA. קישור לקרב, סבלנות, זה אתר רוסי אז זה לוקח קצת זמן:

אפרט כאן מספר מאפיינים בולטים של סגנון העבודה של מצ'ידה שחלקם באו לידי ביטוי גם בקרב הזה:

1) שמירה על מרחק ושליטה בטווח - בעוד רוב הלוחמים מנסים בדרך כלל לחתור למגע כמה שיותר, בעמידה או בניסיון להוריד לקרקע, מצ'ידה שומר תמיד על מרחק מהיריב כשהוא מחוץ לטווח. באמצעות טאי סבאקי מדויק ומהיר הוא שולט לגמרי במרחק מהיריב. הוא בוחר מתי לצמצם טווח למגע ומתי להישאר בחוץ.

2) תזמון כניסה - מאחר והוא שולט בטווח הוא יכול לבחור מתי לתקוף. מצ'ידה תוקף כמעט תמיד ברגע שהיריב תוקף או נע קדימה, או מיד לאחר מכן. הרבה פעמים הוא הופך טאי סבאקי לאחור או לצד לתנועה מהירה קדימה. יש לו מהירות תגובה מדהימה והוא מנצל אותה גם לשמירת הטווח וגם לכניסה בתזמון הזה.

3) החלפת צדדים - לוחמים רבים ממעטים להחליף צדדים (ימין קדימה או שמאל קדימה), מצ'ידה מרבה להחליף צדדים במהלך הקרב מה שמאפשר לו לנוע בחופשיות ולתקוף בצורות מגוונות, ומקשה על היריב לצפות את תנועותיו.

4) לא מסתבך - בעמידה, אם הוא נכנס לטווח קרוב ויש החלפת מהלומות שלא מתפתחת כמו שהוא רוצה הוא מייד יוצא החוצה, מתרחק ומחזיר לעצמו את השליטה בטווח. בקרקע, גם אחרי טייק דאון שהוא יזם וגם אם הוא למעלה, אם הוא רואה שאין לו שליטה מלאה והיריב מתחיל להכניס אותו לגארד, לרוב הוא מייד יעמד ויתרחק ולא ייכנס לגארד של היריב ויסתבך על הקרקע בנסיונות לגראונד אנד פאונד כמו שעושים רבים אחרים.

5) עמידה (kamae) – עמידה יחסית רחבה שמאפשרת לו להיות סגור מאוד למול היריב. הוא מפנה רק את הצד אל היריב ולא את החזית כמו שמקובל בעמידת מתאגרף רגילה.

כל המאפיינים האלה, בנוסף כמובן לתכונות הפיזיות המיוחדות של מהירות ובעיקר מהירות תגובה גבוהות מאוד, גורמים לו להיות לוחם ייחודי ושונה וגם מוצלח מאוד. הלוחמים מולו לא יודעים איך לאכול אותו, הם לא מצליחים לתקוף וליצור מגע, הוא מתעתע בהם והם נהיים מתוסכלים יותר ויותר, מה שגורם להם לעשות טעויות. אפשר לראות זאת בקרב מול אוונס, נראה כאילו יש פער עצום ברמות ביניהם. סטטיסטית הוא הלוחם שקיבל הכי פחות מכות בתולדות ה-UFC, מצליח להגן מול הכי הרבה טייק דאונים, הוא לא הפסיד אפילו סיבוב אחד, וניצח בכל הקרבות שלו. בגלל הסגנון הזה בחלק גדול מקרבות העבר שלו הוא ניצח בהכרעת שופטים, מה שהביא לכך שעד לא מזמן הקהל האמריקאי הבור והאינפנטילי (אם למישהו יש בעיה עם הקביעות האלה שיבוא לקרבות ביום ראשון וינסה להסביר את עצמו.. אני מחכה) לא אהד את מצ'ידה בטענה שהוא משעמם ופחדן. לכן גם לא קיבל הרבה זמן הזדמנות לקרב על התואר. לאחר שאת שני הקרבות האחרונים ניצח בנוקאאוטים מרשימים ולקח את התואר, הוא זוכה להכרה והערכה. אני חושב שזה נחמד מאוד לראות סגנון כל כך שונה מהמשולש הידוע מואי טאי/אגרוף – האבקות – BJJ שנחשב כצורה הנכונה היחידה להתאמן ל-MMA. התחום הזה ממשיך להתקדם ולהתפתח בקצב מסחרר כל הזמן, ועכשיו לכיוון חדש ומרענן ביותר. אני חושב שלנו ב אקבן מסיבות מובנות, רבות קל יותר להעריך את הסגנון הזה. אני מקווה שנראה עוד לוחמים שוברי מוסכמות ומעניינים במסורת המפוארת של Sakuraba.

ליוטו מצ'ידה מנצח את רשאד אוואנס UFC 98

ליוטו מצ'ידה ניצח הערב, יום א', 24 למאי, את רשאד אוואנס בתחרות אומנויות הלחימה המשולבות UFC.

מצ'ידה, בנוסף ל טאי סבאקי מעולה המאפשר לו שליטה מוחלטת במרחק מהיריב, ניחן בתזמון ועוצמת מכה יוצאי דופן. למרות רקע טוב בקרקע, מצ'ידה אינו ממהר לקחת את הקרב לרצפה. בסיבוב הראשון, הוא פותח בבעיטה לגוף ואחר כך התכתשות קצרה על הקרקע. בסיבוב השני מנסה מצ'ידה כמה פעמים את הקרוס השמאלי שלו, ללא הצלחה אבל אחר כך, בסיבוב השני, מנצל מצ'ידה כניסה מוצלחת ובמשך כעשר שניות כותש את אוואנס עד לנוק אאוט.

מועדון קרב, לא הסרט, המציאות, בבית חולים לחולי רוח

סוף סוף חזרתי מההתבודדות שלי כדי לחלץ את אקבן מתרדמתו הדוגמטית, והידיעה הראשונה שקפצה לעיני היא שבבית חולים לחולי רוח בטקסס ארגנו המטפלים "מועדון קרב" למטופלים. או במילים אחרות, משוגעים מתחרים ב אומנות לחימה משולבת.

את הפרשנות תכתבו בעצמכם. לי אין מה להוסיף, חוץ מ קישור לכתבה המקורית באנגלית.

נשים באומנויות לחימה משולבות, MMA, UFC

שני גברים מיוזעים עולים לזירת הקרב הממוסגרת בגדר. הזירה הייתה יכולה להיות ממוסגרת גם בחבלים, אבל גדר זה הרבה יותר, איך לומר? הרבה יותר קשוח. שני הגברים מטפחים שרירים אדירים המספרים סיפור של עבודה גופנית קשה ולא פיתוח גוף ליופי. אחד מהגברים קרח, לשני כתובות קעקע וצלקות, הם מסתובבים, בודקים אחד את השני ולפתע מזנק אחד מהם קדימה רק כדי להתקל בנסיגה מהירה של יריבו, ברד של אגרופים וברכיה נוראה לפנים שלמרבה המזל מחטיאה.

זה מה שרואים בדרך כלל כשנותנים ל ספורט הלחימה המשולבת MMA, או באנגלית Mixed Martial Arts, לרצד על מסך הטלוויזיה או המחשב. מעצמה גברית, "מועדון קרב", לאמיצים בלבד. אבל, וזה אבל גדול, בספורט הלחימה הזה יש כסף, והרבה כסף. וכשיש כסף יש חשיפה תקשורתית אדירה, ויש מוצרים, ויש קופה גדולה למנצחים, ויש תהילה.

ועכשיו יש גם נשים. דוקטור רוזי סקסטון

לאט, כמו ברפואה, בהוראה, בכוחות הבטחון, לאט אבל בעקביות נכנסות נשים לתחום הלחימה הזה. מהבת של במאי הסרטים הידוע ג'ורג' לוקאס, אמנדה לוקאס שסיימה את ארוע הלחימה "נסיכת הכאב" נוטפת דם אבל מחויכת ועד לדוקטור רוזי סקסטון, ממנצ'סטר, אנגליה שמעדיפה להתחרות בזירה על פני כל עבודת משרד שהוצעה לה. ד"ר סקסטון, חגורה סגולה בג'יאו ג'יטסו ברזילאי, אומרת: "הייתה יכולה להיות לי עבודה בטוחה ליד שולחן משרד, אבל אז הייתי משועממת עד דמעות. את ההתנסות הזאת אני לא מוכנה להחליף."

באנגליה, בארה"ב ובאירופה מתרחבת הפופולאריות של ענפי ספורט הלחימה המשולבים - יותר מכונים מוקמים (ספרתי 21 קבוצות של אומנויות לחימה אקלקטיות בתל אביב, SKY מדווחת על 275 קבוצות באנגליה ומספר גדול מאוד, שלא יכולתי להעריך בארה"ב). פעם פעם היו, לצד אקבן, מעט מאוד מקומות שעסקו בלחימה המשלבת אלמנטים של התגוששות ומכות גם יחד - היום זה מסתמן כסטנדרט החדש. פעם, כך נדמה לי, היו מעט מאוד נשים באקבן - קרבות הקרקע, הקושי הגופני ואולי גם האווירה הרתיעו אותן מלבוא. אבל כעת כשאני מסתכל על מזרון האימונים אני רואה יותר נשים, נשים לוחמות שקרבות הקרקע, הקושי הגופני והאווירה הקשוחה הם בדיוק, אבל בדיוק מה שהן מחפשות.

אני חושב על המסכן שינסה לשדוד את דוקטור רוזי סקסטון. אני חושב על זה שבעשרים ואחד לאוגוסט ד"ר סקסטון תעלה לזירה המתומנת לעיני 6.5 מיליון צופים. אני חושב ומחייך. אני חושב - המאה העשרים ואחת הגיעה. אומנויות לחימה משולבות - מהן? מאמר באנגלית על ביתו של במאי הסרטים ג'ורג' לוקאס כלוחמת MMA ד"ר רוזי סקסטון, באנגלית, בSKY