יום הזיכרון לשואה ולגבורה - דקה דומיה

בבית ספר שבו עוסקים במשך שנים בצדדים המעשיים והטכניים של אומנות לחימה אפשר לאבד עניין בסובב, אפשר לטבוע בעולם המרתק של טכניקות לחימה וקרבות. בחרנו שלא לעשות כך. אני, מורה באקדמייה הגבוהה לכושר ולחימה, בוחר להביט לצדדים, להביט לחברה היהודית בה אנו חיים, להביט על חברת העמים המקיפה אותנו ולתת רגע של הקשבה וכבוד למה שמציין אותנו מול מקומות לחימה מקצועיים אחרים.

כשהתחלתי את בית הספר חשבתי עד כמה מורכבות ואנושיות יהיו חשובים בו, המשך ישיר של משנתו של מורי, דורון נבון. היום, אחרי יותר מעשרים שנות עבודה משותפת אני גאה בכך שוותיקים רבים באקבן שומרים על האנושיות שלהם יחד עם רוח לחימה.

אומנות משולבת מסורתית כמו שאנו מתרגלים מחייבת כבוד עצום למסורת ולעבר. מבחינתי זהו כבוד לא רק לדורות של מורים יפנים בשושלת בית הספר שלנו אלא למשהו קרוב וממשי הרבה יותר - כבוד לעבר שלנו כיהודים בישראל. חלק מהמורכבות שאנו מכילים היא היותנו חלק מעם שניסו להשמידו באופן שיטתי. זה משפיע עלי, זה משפיע על אומנות הלחימה שלי, זה משפיע על השרות הצבאי של מתאמנים באקבן וזה ישפיע, כך אני חושב, על הכיוונים בהם נתמקד בעתיד.

אנו זוכרים את הטבח הלא יתואר שארע בשואה ואת האומץ שאיפשר לכולנו חיים אחריו. http://farm3.static.flickr.com/2045/4514374354_a51e683234_o.gif