כל הפוסטים מחודש נובמבר 2008  חזרה לראשי

מה אתם יודעים, יש חיים תרבותיים באתר בן עשרת אלפים דפי הטכניקות שלנו!
טלי כותבת, במאמר יפה, כרגיל, על הפסקת האימונים. איך מרגישים שמפסיקים? האמת אני לא ממש רוצה לדעת, אבל לקרוא על תחושות של אחרים אני לא מתנגד.

קישור למאמר של טלי

חיים גוזלי, תלמיד וותיק של רנזו גרייסי מומחה בהתגוששות וג'יאו ג'יטסו ברזילאי, וזוכה בקטיגוריה שלו בNAGA, מביא לישראל את התחרות הנחשבת ADCC.
אבו דאבי קומבט צ'מפיונשיפ היא התחרות הנחשבת ביותר בעולם להתגוששות. התגוששות היא אחד מהענפים העיקריים באומנויות לחימה משולבות, ואבו דאבי קומבט קלב צ'מפיונשיפ היא המקום בו מתכנסים כל שנה טובי הלוחמים בעולם כדי לבדוק את היכולות שלהם מול אחרים. רנזו גרייסי, סאולו ריביירו, מרסלו גרסיה ואחרים הם מהכשרונות הבולטים שהתחרו באבו דאבי.
כעת תוכל ישראל לערוך תחרויות מקדימות לקראת אבו דאבי בליווי שיפוט בינלאומי.
המנצח בתחרות במשקל הפתוח (ללא הגבלת משקל) יטוס לשוודיה למוקדמות אבו דאבי בינואר.
לוח הזמנים צפוף: 20 לדצמבר מוקדמות בחולון.
הנה מספר הטלפון של חיים גוזלי 054-6957795, אפשר להתקשר, לברר פרטים ולהרשם. אולי ניפגש בשוודיה...

Link to the English announcement

יוסי שריף, מדריך אומנות לחימה באקבן, כותב בבלוג אומנויות הלחימה על חשיבות הניסיון בתרגול ארוך שנים, ועל כך שיתכן שאפשר להיות אומן לחימה גם ללא הכשרה מסודרת ושושלת ידע.
קישור למאמר על הסמכה ושושלות של ידע באומנויות לחימה

החרב היפנית, הקטאנה, סכין, טנטו וכלי נשק עתיקים יפניים היו תמיד חלק חשוב מערך האימונים בבודו נינג'יטסו בבית הספר לאומנות לחימה אקבן. במשך יותר מעשרים שנה לא השלמנו את האימונים בקאטות בעזרת קרבות אימון של כלי נשק. קרבות אימון בכלי נשק הם מסוכנים ולמרות מספר ניסיונות שביצענו לא הצלחנו לאזן בין בטיחות המתאמנים למציאותיות. קרבות MMA בידיים ריקות באקבן מהווים חלק מהותי ועיקרי מאימוני הגנה עצמית ולחימה אבל ביצוע של קרבות אלו מורכב ביותר במקרה של כלי נשק. חרבות עץ יפניות, בוקנים, הן כבדות מדי ועלולות לפצוע ואף להרוג ואילו חרבות במבוק, שינאי או חרבות RD&D הן קלות ואינן דומות לכלי נשק אמיתיים.

בשנה שעברה התמזל מזלנו ופגשנו במורה הראשי של בית הספר ללחימה בכלי נשק קרים (קישור באנגלית), אלכס זלז'ניאק. אלכס זלז'ניאק, מומחה בעל שיעור קומה עולמי לכלי נשק קרים, לימד אותנו את הבסיס של לחימה בחרב אירופית ארוכה וכיצד לבצע קרבות אימון בעזרת קטאנה יפניות. אלכס מדגיש שימוש בכלי נשק במשקל המקורי המאוזנים כמו כלי הנשק והחרבות ההיסטוריות.

מאחר ובאקבן אנו מתרגלים לחימת חרב יפנית בעיקר לפי שיטת קטורי (קישור באנגלית לאנציקלופדיה של אקבן לאומנות לחימה) החלטנו שאת המאמץ הראשי נשקיע בבניית רפליקה בטוחה יחסית של קטאנה, חרב יפנית.

אמיר חיימי, מדריך מומחה לאומנות לחימה ביהוד וירושלים ויוצא אקבן בילה חודשים בקבוצות שלו בתכנון, בניה, ובדיקה של כמה אבות טיפוס לחרב יפנית. לפני מספר חודשים ייצר אב טיפוס של חרב יפנית מרופדת וכבדה יחסית המאוזנת באופן היסטורי. כעת אנו בודקים איזונים נוספים לפי עצתם של גיא רפאלי ויובל נחמקין, מומחים ללחימה בכלי נשק קרים ואספני חרבות וכלי נשק היסטוריים.

האימון בחרב יפנית ואינטגרציה של הקאטות של שיטת קטורי מתבצעים כעת בחלק מקבוצות המדריכים יוצאי אקבן. כבר עכשיו אנו מתכננים רפליקות היסטוריות של כל כלי הנשק של הנין ג'יטסו, ובכללם, סכין, מקל ארוך, בינוני וקצר, שרשרת קרב ארוכה, שרשרת קצרה וחנית. האימונים אצלנו מתבצעים לפי מבנה אימונים לאומנות לחימה, הפירמידה המתודית. מבנה אימונים זה, פרי מחשבה וניסיון קרבי של שנים, מדגים שוב ושוב את ההכרחיות של קרבות אימונים שבהם המציאותיות מאוזנת על ידי בטיחות. רק תרגול קרבות מציאותיים ובטוחים יבטיח שהידע העתיק שנמסר בעזרת הקאטות בנינג'יצו יהיה יעיל. כעת התקרבנו צעד נוסף: קרבות אימון בכלי נשק הם חלק מכל אימון ואימון.

לא יודע איך החמצתי, כנראה שהאתר הזה קצת גדול עלי, אבל הסתבר לי היום שבשבועות האחרונים כתבו שלושה מוותיקי אקבן, בית הספר לאומנות הלחימה מאמרים בג'ורנאל.
יואב אלטרמן, מדריך וותיק לאומנות לחימה, כותב על מיתוסים. האם אומני לחימה הם רוחניים יותר?. התשובה שלו לא תמצא בוודאי חן בעיני כולם, אבל אני אהבתי את הישירות של יואב.

בועז פיילר, וותיק מתל אביב שאיני מכיר אישית, כותב על הזמנים הקשים שבהם אין כוח להתאמן. זה מאמר מהעיתון הישן ואני לא בטוח שאני מסכים עם הקטע החברתי שכל כך מודגש בו. בשבילי להתאמן זה להתאמן. אני לא מתנגד לחבר'ה טובים וגם לא לאיזה כוס בירה לאחר האימון, אבל אלו דברים שקשה לסמוך עליהם.

יוסי שריף,מדריך אומנות לחימה מאקבן, כותב על השפעת האפוקליפסה והמיתון על תרגול אומנות לחימה. זה מאמר שנהניתי לקרוא כמה פעמים (האמת? קראתי יותר מפעם כי רציתי להיות בטוח שאני מבין).