יש לכם שיקויים? – קואן 9, מתוך "קואנים של כמעט תלמידים"

מאת: יוסי שריף

“שלום אתה מלמד נינג’ה?”

“שלום, מי זה?”

“שלום”

“שלום שלום”

“תגיד אתם מלמדים נינג’ה, איך להיות נינג’ה?”

זה הולך להיות עדין, חשבתי. “לא בדיוק, אנחנו לוקחים את הטכניקות העתיקות של השיטה שלנו מבצעים אותן במדויק ואחר כך בודקים אותן מול שיטות לחימה…”

“מה?”

“בודקים אותן במגוון של סיטואציות קרביות”.

שתיקה, ואז: “תגיד, אתם עושים סלטות? לומדים סלטות באוויר?”

“כחלק ממערך אימונים אנחנו לומדים איך ליפול נכון במגוון הטלות, לפעמים זה סלטה” עניתי.

שתיקה. הרגשתי שהוא אוזר אומץ לשאול את הקואן.

“תגיד, יש לכם שיקויים? אתם לומדים שיקויים?”

“מה?”

“יש לכם הכנת רעלים? לקצה של השוריקן, יש שיקויים?”

עכשיו הבנתי: “לא, אבל אחד הוותיקים מברמן בפאב קרוב”.

שתיקה.

“אתה לא מלמד שיקויים?”

“לא” אני מתנצל.

“וזה נינג’ה? אתם לומדים נינג’יצו?”

“כן”

“אני רוצה ללמוד שיקויים”.

שתיקה.

“טוב,” אני אומר, “ביי”.

“תודה”

“על לא דבר”.