מאת יוסי שריף

בשנים האחרונות גדל מספר מצלמות הוידיאו והעיקוב יחד עם עלייה גדולה עוד יותר בהיקף החומר המצולם.
אנו יכולים בהחלט לחזות שמספר זה עתיד לגדול. בהלת הטרור שתקפה את העולם המערבי מאז ה – 11 בספטמבר, המצב הביטחוני בארץ בפרט ועליית אחוז מקרי הפשיעה נגד אנשים ורכוש נתנו אור ירוק לעלייה העצומה במספר מצלמות הווידיאו והמעקב. עיקוב ווידאו בחסות הרשויות ויכולת צילום הוידיאו של הטלפונים הסלולאריים מובילים לרמת חשיפה אישית שאין לה מקבילה היסטורית. באתר שיתוף הסרטים יו-טיוב מתויגים 523,000 סרטים במילים "street", 15,000 מתויגים במילה "neighbor" ו 97,000 סרטים במילה "violence", אלימות.
הדברים שאנו עושים עתידים להיות מצולמים ומתועדים. Exposed Recorded Action-ERA , תיעוד וויזואלי בסרט ובתמונה הופכים לחלק מהחיים המודרניים.

לאחר כשלושה עשורים של מהפכת מידע של האינטרנט והטלפונים הסלולאריים, החיים והפעולות של היחיד פומביים יותר מתמיד. צילום וידאו על ידי רשויות ויחידים מהווה שינוי תרבותי מהותי. אנחנו באקבן מנסים להכיל את השינוי הזה ולהגיב לו בעזרת הכלים המקצועיים והאקלקטיים שברשותנו.

ERA הוא נושא מרתק כל כך מפני שהוא חדש, הוא עדיין לא עבר את מבחן הזמן. ויזואליות תיעודית אינה קיימת זמן רב מספיק כדי שתהיה אינטגרציה שלה לחיים האנושיים.

כאשר אנו מדמיינים עיקוב וצילום, או בלשון המאמר-ERA, יתכן ועולה בראשנו ממשלה המשתמשת בלוויין או מזל"ט הטס מעבר לקו האופק כדי לצלם אויב. יתכן שאנו חושבים על מצלמות המעקב בקניון, במועדון הריקודים או בסופרמרקט, מצלמות המשמשות לניטור ופיקוח במקרה של הפרעה לסדר. אלא שכמות המצלמות העיקרית נמצאת בידי אנשים פרטיים המצוידים בטלפונים סלולאריים מתקדמים.

בין אם זה דרך היישום החדש של גוגל "Google street view", צילום ושליחה בעזרת טלפון סלולארי או אתרי קליפים כדוגמת יו-טיוב, חלקים גדולים של חיינו הולכים להפך לפומביים יותר. אין זו שאלה של "האם זה רצוי או לא?" זוהי עובדה.

אפשר גם לחזות בביטחון כמעט מלא שיכולות העיבוד והחיפוש של דור חדש של יישומים ותוכנות יסייעו לסנן, לחפש ולקטלג את מבול האינפורמציה הויזואלית. קיימים כבר עתה פרויקטים המצוידים ביכולות עיקוב וידאו או לחילופין זיהוי פנים. אנדי וורהול חזה: "בעתיד כל אחד יהיה מפורסם חמש עשרה דקות" ואפשר להמשיך את המחשבה – הפרסום הזה יזכה למעמד ארוך טווח וניתן יהיה לאתר את הנתונים בקלות בעזרת האינטרנט.

על ידי חקיקה ותקנות מתאימות קהילות יכולות לנסות לשלוט על היקף ותפוצת הנתונים האישיים שיש לארגונים ומדינות. אבל די להסתכל בנתונים בישראל, בריטניה וארה"ב כדי לראות שגם שם המאבק הציבורי נכשל עד עתה. מאגרי נתונים המצביעים על מיקום הטלפון הסלולארי, נמעני השיחות והאתרים בהם אנו משוטטים נמצאים אצל מספר גדל והולך של ספקי שירות, סוכנויות ממשלתיות וגופים עלומי שם. אל נתונים אלו תצטרף בעתיד גם וויזואליה, חומר מצולם. הבעיה העיקרית אינה רק הימצאות החומר בידי גופים שניתנים לפיקוח כזה או אחר, הבעיה העיקרית היא הימצאות חומר ויזואלי ברשת. זו לא רק בעיה של פיקוח אלא של סדרי גודל. מהרגע שפיסת מידע כלשהי מצאה את מקומה ברשת העולמית, אי אפשר לסלק אותה משם.

מה לנסיבות חיים חדשות אלו ולאומני לחימה? יכול הקורא לשאול, ובכן, אנו חושבים שהרבה מאוד. השינוי התרבותי הגדול שמקיף אותנו חייב לבוא לידי ביטוי בשינוי טכני של ממש באותו חלק של אומנויות הלחימה שנקרא "הגנה עצמית".

מומחי אינטרנט חושבים כבר שנים על ההשלכות של חשיפת האינפורמציה האישית שלנו, מה שאנו מציעים לעצמנו ולתלמידים בבית הספר של אקבן ללחימה מתמקד באספקט אחד של הביטחון האישי שלנו – אותו אספקט שלוקח בחשבון גם אנושיות וגם תיעוד וויזואלי אפשרי של פעולותינו. החשיפה הוויזואלית היא רק חלק מבעיית אובדן הפרטיות ברשת העולמית אבל היא חלק חשוב שיקבל בעתיד משקל גדל והולך. Exposed Recorded Action-ERA אינה רק בעייתם של אומני וספורטאי לחימה, היא בעיה כללית של אנשים שומרי חוק. בעזרת שימוש בכלים המתודיים שפותחו אנחנו מתייחסים לנתונים ולאתגרים שיוצרת הבעיה ומציעים פתרונות טכניים קרביים.

בקרב, רוב הזמן, המהלכים אינם חדים, שורר בלבול וערוב של גורמים. לעיתים נאמר משהו טרם הקרב שאינו ניתן לתיעוד, לעיתים עובר הקרב הסלמה בגלל אירוע שאינו בזוית הראיה ולעיתים תוקף פתאום מישהו הרבה אחרי סיום הסכנה – תקיפה שיכולה לנבוע מגלי האדרנלין, הפחד והכעס. אנו חייבים לחשב פנימה דבר נוסף, את האפשרות שהקרב מתועד.
תגובה מתאימה והגנה עצמית שלנו ושל היקרים לנו הן חלק מאומנויות לחימה רבות. צריך להביט על הסיטואציה ועל עימות אלים בפרספקטיבות נוספות. עימות אינו מסתיים כאשר הקרב נגמר, תוצאותיו עלולות להדהד שנים רבות.

במאה העשרים ואחת, כל פעולות ההגנה העצמית שנלמדות באומנויות לחימה חייבות לקחת בחשבון אפשרות של תיעוד חלקי של העימות. כדאי לומר זאת בצורה ברורה: "צריכה להיות הורדה של רמת האלימות בכל התרחישים". לאומנויות לחימה מרכיבים והתמחויות רבות אבל בין אם מדובר בתלמיד אומנויות לחימה שהוא שוטר, חייל או אזרח – אפשרות התיעוד חייבת להשפיע על האופי והטכניקות שבהן אנו משתמשים, על הרפרטואר שאנו לוקחים איתנו אל העימות.

כמובן, צריך שיהיה במאגר שלנו תגובות החלטיות בשעת הצורך אבל ככלל, התגובות צריכות להיות מינימאליות ברמת האלימות שלהן, אם זה אפשרי. לא תמיד אפשר להגיב במתינות.

טכניקות רבות של שיטות לחימה עתיקות (והנין ג'יטסו הוא שיטה כזו) אינן אתיות ואינן עומדות בקנה אחד בדרישות החוק ברוב הארצות המתוקנות. החוק הפלילי אוסר כל פעולה אלימה שאינה בתגובה או במניעה של איום. אומנויות לחימה עתיקות נושאות מסר מימים בהם הייתה המציאות המוסרית והחוקית שונה מאוד. אפילו אומנות לחימה שלווה כמו קנדו משמרת בתוכה קאטות שליפה שבהן חותך איש החרב את היריב לפני שהוא שולף את חרבו, תוך כדי הליכה. פעולה כזו אינה ברת הגנה בבית המשפט.

אולי מסוכנות עוד יותר הן התגובות היעילות המוקנות באומנויות לחימה ספורטיביות. ברוב אומנויות הלחימה הספורטיביות לומד המתאמן להגיב וליזום באמצעות סדרות של טכניקות, קומבינציות. הלימוד התחרותי נעשה תחת לחץ ועובדה זו, המסייעת מאוד בתחרות, חורטת את התגובה בזיכרון התנועתי ומסייעת לשליפה אוטומטית בזמן תחרות. בעת עימות אלים שטף האדרנלין והזיכרון התנועתי יכולים לגרום לעשייה ללא מחשבה. תגובה אוטומטית של רצפים לא תמיד תעלה בקנה אחד עם הגנה עצמית, המרחק בין הגנה ובין תקיפה יכול להיות שניים או שלושה אגרופים נוספים.

אצל מדריכים מבית המדרש ללחימה של אקבן נעשית עבודה רבה בהפרדה של טכניקות ספורטיביות ועתיקות מטכניקות המתאימות להגנה עצמית. תרגול של המסורת הלחימה העתיקה שלנו ולימוד של מתודות ספורטיביות חדשות הוא הכרחי וגם כיף, אבל חייבת להיות הפרדה.

טכניקות קטלניות הן לעיתים לא הכרחיות ועלולות לסבך את האזרח הישר בבעיות משפטיות פליליות וכספיות.

הפעולות שאנו עושים בציבור, במיוחד אלו הדרמטיות, ניתנות לצפייה ותיעוד. אומני לחימה יכולים לאמץ אסטרטגיות חדשות, כאלו שמסתגלות למציאות חדשה זו. אומנויות הלחימה יכולות לשמור חלקים גדולים מהסילבוס שלהן לאזור האימונים או התחרות בלבד. לא רק שחוסר יכולת לבצע זאת יכול לסבך את המשתתפים משפטית, התגובה הנכונה היא גם התגובה האנושית יותר, זו שמשתמשת בכוח מועט ככל האפשר.

התקופה בה לא הסתכל איש חלפה ועברה, כעת מגיע הזמן בו כולם מביטים.